שתף קטע נבחר

אורי קופר

אל תיפלו בפח / טור

שהמחצית השנייה הטובה מול בלגיה לא תטעה אתכם: זה היה שבוע נורא ואיום לנבחרת ישראל. אורי קופר עם המרוויחים, המפסידים והמספרים

בכל העולם חוגגים היום את אחד באפריל, חג המתיחות. בעבר, גם עולם הספורט היה לוקח חלק בחגיגה. העיתונים היו מספרים משהו מופרך כמו "מייקל ג'ורדן עשוי להצטרף למכבי ת"א" ואנחנו היינו מאמינים, לפחות לרגע, עד שהתאריך התגלה לעיניים.

 

 

מה שראינו אתמול במחצית השנייה מול בלגיה - לחץ ישראלי על אחת הנבחרות הטובות בעולם - הוא לא מתיחה אלא קרה באמת, אבל דווקא בגלל שהמחצית הזו נתנה לרבים תחושה טובה זה בדיוק המקום לבקש – אל תתפתו לסגור את שבוע הנבחרת דווקא עם התחושה הזו. לא ליפול בפח בבקשה. המציאות היא, מה לעשות, שזה היה שבוע נורא ואיום.

 

אין כאן כוונה לומר, חלילה וחס, שישראל היתה צריכה לנצח את בלגיה או אפילו להוציא נקודה (שהגיעה לה). מה לעשות, הבלגים חזקים בהרבה ואין על כך ויכוח. אבל, וזה אבל גדול, אם מסתכלים על שבוע הנבחרת בכללותו, על סיכום שני המשחקים, מבחן התוצאה הוא הגרוע ביותר שהיה יכול להיות. לצערנו מבחן התוצאה הוא גם זה שקובע בסוף מי נוסע לצרפת בקיץ.

 

אפס נקודות, אפס שערים. לא משנה מול מי שיחקת, וגם אם ישראל היתה נבחרת חלשה יותר ממה שהיא, זו אכזבה עצומה. מדובר בפעם הראשונה מאז בולגריה וצרפת ב-1993, לפני 22 שנים, לא פחות, שישראל מפסידה בשני משחקי בית רצופים. 7 שנים וחצי, מאז המפגשים מול קרואטיה ואנגליה, לא קרה שהנבחרת לא הבקיעה בשני משחקים רצופים. השבוע התחיל עם מקום ראשון ועמדה טובה לעלייה ליורו והסתיים עם מקום שלישי ומחשבות על הפלייאוף. זה כל מה שחשוב עכשיו. מחמאות על מחצית אחת לא נותנות דבר לקראת המשחק הבא.

 

מי זוכר שבתחילת השבוע עוד חשבנו על המקום הראשון? (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
מי זוכר שבתחילת השבוע עוד חשבנו על המקום הראשון?(צילום: עוז מועלם)

 

בניגוד למשחק מול וויילס, אתמול אלי גוטמן הגיב נכון למה שקרה על הדשא. שלושת החילופים שלו היו במקום, במיוחד זה של טל בן-חיים כבר במחצית. היה כיף לראות את הנבחרת משתלטת על המשחק (עוד לפני ההרחקה של וינסנט קומפאני) ואת תיבו קורטואה מותח איברים בטדי. ועדיין, התחושה היא שיש בעיה בזרימת ההתקפה של הנבחרת.

 

לפני שני המשחקים האחרונים פחדנו מאוד מהגנת הנבחרת. אוראל דגני ועומרי בן-הרוש הם בסופו של דבר בעמדה של "פשוט אין מישהו אחר" ואופיר מרציאנו לא היה מדהים בליגה בתקופה האחרונה. דגני ומרציאנו היו בסדר, בן-הרוש פחות, אבל למרות ששני שערים בארבעה ימים הגיעו מרצף פעולות הגנתיות כושלות של כמה שחקנים (אתמול והשער הראשון מול וויילס), דווקא ההתקפה, זו שמורכבת מכוכבים כמו ערן זהבי וליאור רפאלוב, הייתה יותר בולטת לעין בעקרותה.

 

אפס שערים, כבר אמרנו, אבל בנוסף לזה שימו לב שעם כל המצבים המדוברים של הנבחרת אתמול אף בעיטה לא הייתה מתוך הרחבה. ואני לא מחשיב ניסיונות שפגעו במגן שנמצא חצי מטר מהשחקן הבועט. נגד וויילס רק בעיטה אחת, של בן שהר, היתה מתוך הרחבה. תומר חמד, החלוץ המוביל, בעט פעם אחת לשער ב-95 דקות בשני המשחקים. ולא למסגרת.

 

שני שחקנים הם המרוויחים הגדולים מהשבוע הזה. הראשון הוא ניר ביטון, שעלה מהספסל מול וויילס ואתמול, כבר בהרכב, היה השחקן הכי טוב על המגרש, לפחות מהצד הישראלי. ביטון דייק ב-94 אחוזים מהמסירות שלו, יותר מכל שחקן קישור או התקפה אחר בלבן, שווה לקשר המרכזי המוביל של בלגיה אקסל ויטסל, ויותר טוב מהשניים האחרים, מרואן פלאיני וראג'ה נאינגולן. בפרמטר הזה כמובן. ביטון, חוץ מהשתלטות רעה על כדור בדקות הראשונות שהובילה למצב של ויטסל, נראה טוב בשני הצדדים של המגרש ובעיקר היה קר רוח, בטח לשחקן בן 23. נדמה שבמשחק הזה ביטון הרוויח את אמון המאמן, דבר סופר חשוב כשמדובר באלי גוטמן.

 

נקודת אור. ניר ביטון (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
נקודת אור. ניר ביטון(צילום: אורן אהרוני)

 

עוד שחקן שהרוויח את האמון הזה הוא רמי גרשון, שגם הרשים במשחק הגובה מול הענקים הבלגים וגם דייק בכל אחת מ-32 המסירות שלו. כשנזכרים במופיע האימים של איתן טיבי מול וויילס אפשר לסמן גם את גרשון כמנצח.

 

המפסיד הגדול הוא ליאור רפאלוב. לא שרפאלוב היה המאכזב ביותר – ביברס נאתכו, למשל, שהצטיין נגד בוסניה, אכזב יותר ממנו והיה השחקן הכי פחות מדויק על המגרש אתמול – אבל אם מסתכלים קדימה ומדברים על אותו אמון מגוטמן (שבמקרה של נאתכו אין סיכוי שיוותר עליו לעולם), נדמה שהמניות של רפאלוב ירדו. והן לא היו גבוהות מלכתחילה. הוא איבד הכי הרבה כדורים מול וויילס, ירד לספסל דווקא במשחק מול בלגיה שהיה הכי חשוב לו מטעמים אישיים, וב-156 דקות בעט רק פעם אחת לשער.

 

אם לא ניצל את ההזדמנות, מה יהיה כשוורמוט יחזור? רפאלוב (צילום: אוהד צויגנברג) (צילום: אוהד צויגנברג)
אם לא ניצל את ההזדמנות, מה יהיה כשוורמוט יחזור? רפאלוב(צילום: אוהד צויגנברג)

 

עד כמה ההופעה של השחקנים האלה תשפיע על בחירת ההרכב במשחק הבא? עוד מוקדם לנחש. עד המשחק הזה, בבוסניה ב-12 ביוני, יש עוד חודשיים וחצי. מה שכן אפשר לומר על המשחק הזה שהוא ללא ספק החשוב ביותר של ישראל בקמפיין המוקדמות.

סיכוי גבוה שהתוצאה במשחק הזה תקבע את המיקום הסופי.

גוטמן אמר אתמול שבשביל להעפיל אוטומטית מאחד משני המקומות הראשונים הנבחרת תהיה חייבת ניצחון חוץ – בבוסניה, וויילס או בלגיה. הוא צודק. הסיבוב השני של המוקדמות הולך להיות הרבה יותר קשה כי ישראל תפגוש את הנבחרות החזקות בחוץ. את שלושתן. ניצחונות בית על קפריסין ואנדורה פלוס עוד נקודת חוץ אחת לא יספיקו למקום שני.

 

הבשורות הטובות הן שעדיין יש לישראל יתרון רציני על בוסניה. במקרה של שוויון נקודות המיקום נקבע לפי המשחקים בין הנבחרות וישראל, כזכור, ניצחה את בוסניה 0:3. הבוסנים גם איבדו נקודות לקפריסין. תיקו בבוסניה והמקום השלישי יהיה כחול-לבן. בשביל יותר מזה צריך לנסות לנצח. נקודות ולא מחמאות על מחצית אחת, זה מה שיקבע.

 

  • לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי" / אורי קופר
  • לחשבון הטוויטר של אורי קופר

     


  •  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אורן אהרוני
    אלי גוטמן
    צילום: אורן אהרוני
    אריה מליניאק
    מומלצים