רווקה או נשואה: מי תסבול יותר בליל הסדר?

בתחרות הסבל, יש רק מפסידות(קרדיט: Shutterstock)

שעתיים לפני הסדר

רווקה: שותה עם חברות

כשאת רווקה, גם שעה לפני ליל הסדר היא זמן טוב לשתות עם חברות. למעשה, כשאת רווקה, כל זמן הוא זמן טוב לשתות עם חברות שלך, בהנחה שעוד נותרו לך חברות רווקות ושאת לא מתכוונת להוציא את הרכב שלך לשום מקום, כי חבל. הרי כשכל חברותייך הקרובות מוצאות פתאום בן זוג, הן נעלמות להן בזו אחר זו למעוז הריליישניפ המשמים שכולל מעבר לגבעתיים, צפייה זוגית ב"בית הקלפים" ודיונים על הקפאת עוברים, ובטח שלא מתאים להן לדפוק איתך צ'ייסרים עד שלוש לפנות בוקר ב'רדיו', או במקרה של ליל הסדר – עד חמש אחר הצהריים ורגע לפני שבת דודה שלך תגיע לאסוף אותך.

נשואה: רבה על סידור הבית וההתארגנויות

כשאת נשואה, את לחוצה. מה זה לחוצה? היסטרית. הרי השעון מתקתק ואוטוטו עליכם לצאת לסבתא. האלגוריתם שבראשך כבר מחשב לך את שעת היציאה המדויקת שבה אין לכם מנוס אלא לקחת את עצמכם ולעוף מהבית.

שעת היציאה היא למעשה שעה שטומנת בחובה שיקולים מתימטיים מסובכים ביותר, כמו: כמה זמן ייקח לכם להעמיס את כל מגשי הפיירקס בבגאז' הקטנטן והמטונף של בן זוגך (שלמרות שהפצרת וחזרת והפצרת, עדיין נראה כמו דירת הרווקים הישנה שלו בואכה חירייה ביום קצת פחות סימפטי), כמה זמן ייקח לכם להוציא את האוטו מהסימטה הקטנה שבה אתם מתגוררים, מה גודל המרחק בינך ובין הבית של סבתא ,וכמובן – האם תחכה לכם חנייה ליד הבית של סבתא, למרות שכפי שאת מכירה את השכונה, אין שם חנייה. בכלל. אף פעם. גם לא בחגים.

את כל החישובים המלבבים האלה את משלבת עם עצבים הולכים וגדלים על בן הזוג, בגלל שהוא, מצידו, עדיין לא יודע מה הוא מתכוון ללבוש בכלל, ואף מצפה שעם כל הלחץ שאת נתונה בו עוד תעזרי לו עם עצות סטיילינג ועם תלישה של שערה סוררת מגבתו השמאלית.

הפקקים שבדרך לארוחה

רווקה: טרמפ עם הבת דודה

רווקות בדרך כלל מגיעות לליל הסדר עם אחד או יותר מבני המשפחה, כי אין להן בן זוג ("ותודה רבה על תזכורת!"). במקרה שלך, זה יהיה כמובן עם בת דודה שלך מיכל שהיתה מספיק חמודה כדי לאסוף אותך, ומספיק סחית כדי לוותר על שתיית היין המאסיבית של ליל הסדר - אולי הנחמה היחידה שבארוחה. העניין הוא שמיכל לא הגיעה לבדה, היא הגיעה עם איתי, החבר ההיי-טקיסט שלה, שלא באמת עושה לך את זה אבל מספיק מוכשר ואיכותי כדי לגרום לאמא שלך לפתוח עיניים ולתהות מדוע דווקא מיכל השיגה אותו ולא את.

את הדרך לסדר אתם מעבירים בהאזנה לשירים שקטים בגלגל"צ, שנקטעים מדי פעם בשיחות פוליטיקה עצובות על איך שוב פעם ביבי ניצח, ועל המפלה המפתיעה של לפיד ("דווקא הייתי משוכנעת שהוא יקבל הרבה יותר מנדטים"). הפקקים גורמים לנסיעה של חצי שעה להפוך לנסיעה של שעתיים, השמלה שלך כבר מקומטת להחריד ותאונה אפשרית אינה תרחיש מאיים כל כך.

נשואה: הפקק שהרס אותנו

נשואים נוטים לריב במהלך הנסיעה. או אז כל התסכולים יוצאים החוצה. "למה אתה לא שומר מרחק?", את תגידי לו, והוא יסתכל עלייך בפרצוף נעלב וישתוק. בפעם השלישית שתעירי, הוא כבר ידפוק צעקה שתגרום לך ללחוש "שמע ישראל", להחזיק חזק בחגורה ולהתפלל שלא תתנגשו בטויוטה הלבנה שהרגע עקפה אתכם מימין. הרכב ירעד, קצב הלב שלך יהפוך לבליין חובב אקסטזי, ונסיעה שאמורה לקחת חצי שעה, תהפוך לזחילה מייגעת של שעתיים שבמהלכם תמצאו עצמכם רבים בלי הפסקה, כולל איום, מצידו, לעשות "אחורה-פנה ולהזדיין מארוחת החג הזאת". הכי כיף!

ליל הסדר עצמו

רווקה: סיוט ושמו חד גדיא

או ווא, להיות רווקה בליל הסדר. תנחומיי. את מגיעה ומיד מבט עצוב מתנוסס על פניה של סבתא. "דווקא חשבתי שהפעם תביאי איתך מישהו. עדיין לא מצאת בוביל'ה?", היא תשאל בפאתוס שכולו רחמים. את תנשכי את השפה ותפלטי ה"לא" הכי יבש שלך, מצפה שפה זה ייגמר. אבל לא, הגדה שלמה עוד לפנייך, לא כולל שירים, קושיות וחד גדיא אחד ארוך שנאכל ע"י החתול, ננשך ע"י הכלב, הוכה ע"י המקל, שנשרף ע"י האש, שכובתה על ידי המים ו... הצילו! אני מתאבדת!

עד שסבא יואל יחזור מבית הכנסת, את שוקלת לשחק עם האחיינים שלך, אבל הם, מצידם, עסוקים בטאבלט החדש שאמא שלך קנתה להם, בזמן שלך היא קנתה עוד זוג תחתונים "נורא חמודים, של וולט דיסני". "לא אמא", את תגידי לה, "אני כבר בת 32, ותחתונים של פרוזן אינם כוס האספרסו כפול שלי". "חבל", היא תגיד, ותוסיף על הדרך: "שמעת שמיכאלה התחתנה השבוע? ההורים שלה מאושרים. מתי כבר תביאי גם לנו קצת נחת?".

ממורמרת, תחפשי את המושב הכי מרוחק מסבא, מושב שיאפשר לך להחזיק את הטלפון מתחת לשולחן ולצייץ ממנו ציוצי "הצילו!" לכל פיד החג העצוב שכל כך מבין אותך כרגע. מבט באינסטגרם יחשוף את חברותייך ובני הזוג שלהן בארוחות החג, כשהן מאושרות ומאוהבות כמו שאף פעם לא היית, ולא ברור אם אי פעם תהיי. "האשטאג חגיגיים!", תגיד התמונה, ואת תמזגי לעצמך עוד כוס של מרלו.

נשואה: רק מרור אני אוכלת

את נסיעת הבלהות שלכם את חותמת כשאת מפקדת עליו "שלא תעז להיכנס ממורמר לבית של סבתא!". את הזמן במעלית את מנצלת כדי לתרגל את החיוך הכי גדול ומבסוט שלך, ולנסות לנשום עמוק למרות שאת לגמרי מתה מבפנים. "שלום לכולם!", את תגידי כשתפתחי את הדלת תוך התעלמות רועמת מבן הזוג, שבינתיים ינסה לברוח מהמבטים ויחפש לעצמו את הכורסא הכי מרוחקת בסלון.

גם את וגם הוא יודעים שהחיוך הענק שמתנוסס לך על השפתיים כרגע, ישנה מהר מאד את צורתו. זה יקרה כשאמא תזכיר לך ש"ליטל כבר בהיריון שני, שמעת?", ואת תעני לה: "שמעתי אמא. אז מה?!". "מה, אז מה? אני לא נהיית צעירה יותר וגם אני רוצה נכדים". את לא תאמיני שהיא שוב פעם חזרה לזה, ועוד בארוחת החג. "אבל כבר יש לך!" את תצעקי לבסוף בזמן שכל הפה שלך יבער מהחזרת החריפה ששולה הכינה ומתסכולים משפחתיים עמוקים. חתיכה קטנה של מצה תרגיע אותך, למרות הידיעה שבן זוגך יושב לצידך מבסוט, מחייך לו חיוך קטן של שמחה לאיד.

הדרך הביתה: שתיקה רועמת לכולן

את הדרך חזרה, גם הנשואה וגם הרווקה יעבירו בשתיקה רועמת. אף אחת מהן לא תצא למסיבה ושתיהן תירדמנה בסלון, מקללות את העונש ששמו ליל הסדר ותוהות מתי יזכו להרגיש את החירות הזאת, שכולם מדברים עליה תמיד.

חג שמח!