בבקשה אל תשכחי ממני כשתתאהבי
השאלה ״למה היא ולא אני?״ תמיד במחשבות עולה, כשאני חושבת על כל החברות המאוהבות והמאושרות שאיבדתי עם השנים. גם אני יכולתי להתאהב, היה לי סיכוי לא פחות טוב משלה, אבל הפעם זה קרה דווקא לה
תמיד הלחיצו אותי כשאמרו לי שעד גיל 30 אני חייבת להתחתן. "הגוף שלך יתחיל להזדקן", הם אמרו, "הביציות שנותרו לך יתייבשו ואם לא תתחתני עד גיל 30 כנראה שתישארי לנצח לבד, הרי מי ירצה רווקה בודדה בת 30?". אבל יש משהו יותר מפחיד בגיל הזה, שלא סיפרו לי עליו בכל הסיפורים. אם לא תיזהרי - יום אחד תמצאי את עצמך רווקה בת 30 בעיר הגדולה, אחרי שאיבדת את רוב החברות שלך בדרך.
עוד בנושא:
מעדיף את הכלא הזוגי על חיי הרווקות
בהתחלה היא רק דיברה על הסקס שהיה לה
למה אני תמיד בוחרת את מי שלא מתאים לי?
הכרתי מישהו
הכל מתחיל במשפט התמים לכאורה "הכרתי מישהו", וזה בדרך כלל קורה במפתיע, בלי יותר מידי התראה. כנראה שככה זה באהבה. יום אחד אני קולטת שלא דיברתי עם חברה כזו או אחרת כבר כמה שבועות. ההיא שהייתה יושבת אצלי בסלון כל ערב, או זאתי שתמיד בימי רביעי הייתה יוצאת איתי לשתות כל הלילה, אבל כבר שבועות מבריזה עם כל מיני תירוצים וסיבות משונות. אחרי זמן מה של היעלמות, אני שולחת הודעה או אולי אפילו מתקשרת, ככה לראות מה שלום הגברת. איזה יופי שהתקשרתי, כי בדיוק יש לה חדשות נפלאות לספר לי, היא תגיד. היא מאוהבת! איך אני שמחה בשבילה, אבל כשאני מנתקת את השיחה אני יודעת שהינה, איבדתי עוד חברה.
היא תכריז שהיא מאוהבת ואני אתקע לבד, על הבר(צילום: Shutterstock)
ברור שזה לא חייב להיות ככה, וגם אחרי שמתאהבים יש חיים וחברים. אבל אני מוצאת שהמקום החשוב שאני תופסת אצל חברות שלי בחיים, משתנה ברגע שהן מוצאות אהבה. אהבה כזו שמגיעה עם גבר שגם נשאר בסביבה יותר מכמה דייטים כושלים. וזה מובן למה זה קורה להן. הן רוצות להשתקע, לבנות משפחה, וסדר העדיפויות שלהן משתנה. זה כבר לא הכל בילויים וגברים אקראיים. הן רוצות אחריות, להתמסד, להירגע מכל הטירוף ולהשתקע בחיים.
אבל אני עדיין כאן, עומדת לבד באמצע המסיבה, ולא מבינה לאן כולן נעלמו. נכון, אני לא באמת לבד אף פעם, כי בכל מקום אני מכירה אנשים חדשים וחברות חדשות לבלות ולהעביר איתן את הזמן. אבל הגיל שלהן יורד, ואם פעם כל החברות שלי היו בגילי, היום הן קטנות ממני בלפחות כמה שנים.
מבחן השנים
ואולי סתם התרחקנו ואיבדנו עניין בחברות, וזה לא קשור בכלל לזוגיות. אבל תכלס אני יודעת, אני מכירה את התופעה. בהתחלה זה חבר, ואחר כך אהבה. מפה מתקדמים ישר לחתונה, אולי גם לבניית משפחה קטנה וחמודה. ולי נותרו הזיכרונות וגם כמובן כל התמונות, מן הימים ההם שהיינו יחד בעיר הגדולה 'רווקות הוללות'. והשאלה ״למה היא ולא אני?״ תמיד במחשבות עולה, כשאני חושבת על כל החברות המאוהבות והמאושרות שאיבדתי עם השנים. גם אני יכולתי באותה המידה להתאהב. היה לי סיכוי לא פחות טוב משלה, אבל הפעם זה קרה דווקא לה.
אני מפרגנת לכל החברות המאוהבות, רק מבקשת שלא תשכחו שפעם היינו חברות. לצאת לבירה יכול להיות נחמד, סתם כדי להתקשקש ולראות מה קורה לך בחיים. זה לא חייב להיות כמו פעם, סביב בנים. ויכול להיות שיהיו דברים שלך יש בחיים, שאותי הם פשוט פחות מעניינים. אבל חברות אמת מחזיקה מעבר להכל, והיא עומדת במבחן השנים. ואני יודעת שהחברות האמיתיות שלי תמיד יהיו שם בשבילי, כמו שאני תמיד אהיה פה בשבילן. אבל בבקשה, אל תשכחי ממני כשתתאהבי.
כל הכתבות שלנו נמצאות בפייסבוק.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
