היום בו לא הצלחתי להציל את המטופלת שלי
הקשבתי לסיפור אבל משהו בתוכי צעק ובכה. צעק עליו – על תעוזת בגידתו באמון שנתנה בו, ובכה - על הכאב שלה, שהזכיר לי כאבים מחוויות הרווקות שלי וכאבים מסיפורים אחרים של מטופלות שאני מנסה להגן עליהן בכל ליבי ולא תמיד מצליחה
עוד בנושא:
"זה החוק, לא? דייט שלישי - סקס ראשון"
למה למהר לעשות סקס עם אדם זר לחלוטין?
אחרי ששכבו, החליט שהיא לא מתאימה לו. בניגוד לאחרים, הוא טרח להתקשר להגיד לה את זה, ונתן לה הזדמנות לשאול מה קרה. אבל התשובות שלו היו סטריליות ולגמרי לא מספקות: "זה באמת לא קשור לעובדה ששכבנו אתמול", אמר. "את באמת נהדרת, זה אני... נבהלתי, אני חושב שאלך לטיפול", סיים את דבריו והשאיר אותה חבולה. דנה ממש רצתה להאמין לו, ממש השתדלה להרגיש טוב עם עצמה, אבל עוד באותו ערב ראתה אותו אונליין באתר שבו הכירו בדיוק לפני שבוע.
הקשבתי לסיפורה של דנה בסובלנות, אבל משהו בתוכי צעק ובכה. צעק עליו – על תעוזת בגידתו באמון שנתנה בו, על ההרס שזרע בחלום שפרשה בפניו, על הזלזול שלו בכאבה. ובכה - על הכאב שלה, שהזכיר לי כל-כך הרבה כאבים אחרים: כאבים מחוויות הרווקות שלי - שכנראה לעולם לא ישכחו, וכאבים מסיפורים אחרים של מטופלות אחרות שלי שאני מנסה להגן עליהן בכל ליבי, בכל אהבתי, עם כל חכמתי, ולא תמיד מצליחה.
נדירים המקרים בהם אני מרשה לעצמי לתת לרגשות של קורבנות לנבוע מתוכי. אני הראשונה שאומר שכל אדם אחראי למעשיו, ושדנה אחראית לבחירה שלה לשכב עם גבר שבקושי הכירה על סמך מילים שרצתה לשמוע ושהייתה מסוגלת לדעת שהן לא בהכרח אמת. אני גם האחרונה שאומר שהנוסחה: אישה ששוכבת עם גבר בדייט שני – תיזרק לפני הדייט השלישי, היא אקסיומה. ממש לא. יש נשים שזה לא יקרה להן, אבל דנה איננה אחת מהן: דנה עושה סקס בדייט השני כדי לא להיזרק לפני הדייט השלישי, וזו נוסחה שמבטיחה לה שהיא תיזרק.
אם הציפיות שלה מסקס היו מתמצות בהנאה ובתשוקה שלה, אם הייתה חושבת על עצמה ולא על מה שהוא יחשוב עליה, כנראה שהפגישה שקיימנו היום הייתה נראית לגמרי אחרת. אבל תחושת הקורבנות שתקפה אותי היום אחרי שסיימתי את הפגישה עם דנה, נבעה הפעם לא רק מן הכאב שלה, שאני מודה שלמרות כל מה שלימדו אותי בשיעורי האימון והטיפול, ולמרות 10 שנות עבודה עם אינסוף רווקות ורווקים, לא תמיד אני מצליחה להתנתק ממנו. הכאב שלי הפעם נבע מן העובדה שלא הצלחתי להציל את דנה, למרות שידעתי, באמת ידעתי, שזה מה שיקרה לה.
להבין שאת לא יכולה הכל
הרצון להיות כל יכולה, מאפיין כנראה את כל המטפלים בתחילת דרכם, ואני הרי מזמן לא בתחילת דרכי: אין צורך לספר לי שהתפקיד שלי כמטפלת ומאמנת ליצירת זוגיות אינו להציל את המטופלים שלי, אלא ללוות, להנחות, ללמד, להכיל ולהעצים. אני יודעת שכל אחד צריך לעבור את הדרך שלו, ודנה תצטרך לעבור את הדרך שלה עד שתהיה מסוגלת לסרב לשכב עם בחור שמגלה בה עניין.
אני יודעת שהתפקיד שלי בתהליך הזה הוא להעצים אותה וללמד אותה להעצים את עצמה, ואני מתכוונת להמשיך לעשות את זה. שתינו מבינות שככל שתחושת הערך שלה תעלה, כך היא תחשוש פחות לאבד כל בחור שמוצא חן בעינה, והנטייה שלה לרצות או להקסים באמצעות האיכויות שלה במיטה תלך ותקטן. אבל לרגע אחד בא לי לחסוך לה את כל זה: לחסוך לה את התהליך, את השיעורים הכואבים ואת הכאב שלכאורה מחשל. בא לי לנבא לה את נבואת הזעם שלי – ולראות אותה מקשיבה לה ומצילה את עצמה מעוד חוויה אומללה של כאב מיותר.
כנרת טל מאיר היא מייסדת "שיחה שנוגעת" אימון וייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי, טיפול רוחני וסדנאות.
לפנייה לכתב/ת 
