המופע של רוקי? כבר לא לקולנוע

אחד מכללי הברזל שנקבעו בתרבות המעריצים סביב סרט הפולחן הגדול בכל הזמנים, "מופע הקולנוע של רוקי", היתה התפיסה ש"לצפות בסרט הזה לבד זה כמו לאונן". מאז שקומדיית האימים המוזיקלית יצאה לראשונה בשנת 1975 היא מציגה בקביעות (בתדירות משתנה, אך ללא הפסקה) ברחבי העולם, והקהל מגיע ונוטל חלק פעיל על מנת לקבל את החוויה המלאה.

בסוף השבוע האחרון, כארבעה חודשים לפני שלתופעה ימלאו ארבעים, נתבשרנו שהמדענים המוטרפים במרתפי רשת הטלוויזיה פוקס הגיעו למסקנה שהדרך ההולמת לחגוג את נקודת הציון תהיה דווקא ביצירת גרסה מחודשת ל"מופע הקולנוע של רוקי" המיועדת למסך הקטן. לצפייה ביתית. לבד. 

הפרויקט יגולל מחדש את סיפורם של הזוג הטרי בראד וג'נט שנקלע בלילה גשום לטירתם המסתורית של ד"ר פרנקנפורטר ורוקי. בעוד המעריצים המסורים כבר ממלאים את דליי הקרח שהם מתכננים לשפוך עליו (ואפשר להבין אותם, ספק מי יכול למלא את נעלי העקב הגדולות של טים קארי וחבריו), רצוי לעצור לרגע, ולהודות שסביבת המחייה הטבעית של "מופע הקולנוע של רוקי" כבר מזמן בסכנת הכחדה. נכון, אפילו בארץ הוא עוד לא גווע לגמרי. הוא צץ פה ושם, בעיקר הודות ליוזמתם של סטודנטים נלהבים בבתי ספר למשחק, כמו של ענת ברזילי או הסטודיו של יורם לוינשטיין. אך הכיוון ברור.

בשנת 2010, על רקע היעלמות בתי הקולנוע שאינם חלק מקומפלקסים, פסקו גם ההקרנות הקבועות בקולנוע כוכב ברמת השרון, שהיווה בית לסצנה הישראלית בשני העשורים שלפני כן. הקהל, כך נימקו אז, לא מתחדש. העסק נהיה לא רווחי. חברי הקאסטים (קבוצות המנהלות את ההפעלות ומציגות את ההתרחשויות על הבמה במקביל למוקרן על המסך) הולכים ומקשישים.  

היו מי שזה צבט להם בלב. לרוקי, בטח כפי שהוצג בימיו האחרונים בקולנוע כוכב, אין מקום בישראל של 2015. יצור הלילה שהרעיד את עולמה של סוזן סרנדון הצעירה והחסודה הוא כבר שנים אימפוטנט שזוהרו הולך ומתפוגג.

במיתולוגיה סביב הסרט, זכור לטוב מנהל בית קולנוע בניו אורלינס שבמהלך השיר "Hot Patootie" נהג לפרוץ לאולם בדמותו של אדי, כשהוא רכוב על האופנוע שלו, מרים גלגל ודוהר בין השורות.  

קשה לצפות מהבעלים של קולנוע גת להשאיר סימני צמיגים על השטיח, אך זה ביטוי לרוח האנרכיסטית שלא תמצאו יותר בהקרנות. לא פלא שקשה לגייס מעריצים חדשים. הממד הטקסי בצפייה הפך מזמן לכזה עם כללים ברורים, נעדר ספונטנית, מעין "התפרעות מאורגנות".

אפילו זריקת האורז, אולי הג'סטה הבסיסית והמזוהה ביותר עם פולחן רוקי, אינה מתקבלת בעין יפה, והקהל בארץ נהג למלמל בחיוך שחציו ציני וחציו השלמה, את המנטרה "אל תיגעו במסך". במהלך הסרט, למרות ניסיונות להכניס התייחסויות אקטואליות מדי פעם, כולם יודעים בדיוק את תפקידם. במקום לזרוק הערות שנונות, ולהעליב ביצירתיות את הדמויות, הצופים החוזרים מדקלמים את אותן רפליקות קבועות שמוטל עליהם לזרוק עכשיו. יש קאלט, אבל בעיקר מאוד מכאני. 

על יצריות מסוג אחר כבר מזמן אין על מה לדבר. אמנם ותיקי הסצנה יספרו בעיניים בורקות על הקרנות פרועות בקולנוע פריז, אך ההקרנות המודרניות יתקשו להעלות סומק גם בקרב תלמידי חטיבת ביניים. אם בשיר הפתיחה של הסרט הזמרת עורגת למזמוזים בשורה האחורית בבית קולנוע חשוך, היום לא תמצאו בשורה האחורית שום אקשן. מקסימום יסתירו לכם. בכלל, כל החוויה נדמית יותר כמו פעולה בצופים.

אפשר לבשר על מותו? "מופע הקולנוע של רוקי"

לא שתפגשו יותר מדי טיפוסים מושחתים בהקרנות. בניגוד לסטריאוטיפים נושנים, קהילת מעריצי רוקי מורכבת רובה ככולה מגיקים. זה אותו קהל מפסטיבלי אוטופיה ועולמות.

לא פלא, סביר שהם היחידים שיעמדו באתגר האינטלקטואלי שהסרט מציע. "מופע הקולנוע של רוקי" הוא שיר אהבה לבי-מוביז מהחצי הראשון של המאה ה-20. יש בו אינספור רפרנסים, פארודיות ומחוות לסרטי אימה קלאסיים, סרטים של וינסנט פרייס, סרטי מפלצות והפקות של אולפני RKO.

כל אלה יחלפו לצופה הממוצע מעל הראש. בטח לדור הצעיר, שהסרטים האלה רחוקים מלהרשים אותו, וספק אם בכלל שמע עליהם. מאיפה יגיע הדור הבא של "מופע הקולנוע של רוקי"? הרי הם צופים עכשיו ב"דמדומים 4: חלק 2", ודנים בו בקהילה אינטרנטית.

אז אם תכננתם לעשות לייק לעצומה הקוראת לבטל את ההפקה הטלוויזיונית, אל תטרחו. במתכונת הנוכחית של ההקרנות הפעילות, רוקי מזמן איבד את הרלוונטיות. הוא יכול לארוז את המזוודות, ולפרוש לטרנסילבניה.