המחנכת המתאגרפת: הכירו את ליטל צ'סטלין

בלונדון 2012 נרשם פרק נוסף בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים. בפעם הראשונה, לאחר מאבק של למעלה ממאה שנים, הורשו נשים לקחת חלק בענף האיגרוף. הפעם הקודמת שזה קרה הייתה במשחקי סנט לואיס 1904, ואז מדובר היה באירוע ראווה בלבד.

מאז אותו רגע מכונן בלונדון ענף איגרוף הנשים החל לתפוס תאוצה. למרות שברובו הוא עדיין נחשב לחובבני, יותר נשים שמו כפפות, נכנסו לזירה והחלו להתאגרף. בישראל העסק לא בדיוק תפס ומי שמנסה לשנות את המצב היא ליטל צ'סטלין, מתאגרפת בת 28 מכרמיאל שבכלל התאמנה בקראטה. בגיל 6 החלה צ'סטלין את דרכה באמנויות לחימה, בהמשך הגיעה לחגורה שחורה בקראטה וכשהגיעה לגיל 18 המשיכה באופן טבעי לתפקיד מדריכת קרב-מגע בצבא.

ליטל צ'סטלין בפעולה(צילום: אורן אהרוני)

לאיגרוף עצמו הגיעה בגיל 23 כאשר רצתה לחזק את עבודת הידיים שלה. אביה שעסק בג'ודו, הכיר את מועדון האיגרוף בכרמיאל, והמליץ לה לנסות. אחרי מספר שיעורים ליטל כבר התאהבה ונשארה בזירה עד היום.

היום היא מדברת על עולם האיגרוף במושגים של התמכרות: "כבר בהתחלה הרגשתי שאני מתחברת לענף ולאט-לאט החלטתי שאני שמה את הכל בצד, ומתמקדת רק באיגרוף. מה שאולי נתן לי את הטריגר זו העובדה שב-2012 הענף הפך לאולימפי. כל מה שעשיתי קודם לא היה אולימפי כמו הקיק-בוקס והקראטה, פה יש לי הזדמנות להגיע רחוק".

ולא נמאס לך לשמוע שאת עוסקת בספורט גברי?

"נראה לי שרק פה אנשים מרימים גבה, כי בעולם זה מאוד נפוץ ופופולרי. מאוד מכבדים מתאגרפות ואני מקווה שמה שאני עושה יפתח את הדלת לעוד נשים. עד עכשיו התגובות מפרגנות, אנשים מסתקרנים וזה נראה להם משהו מיוחד".

"רק פה אנשים מרימים גבה"(צילום: אורן אהרוני)

ולמה לא ללכת לאיגרוף מקצועני כמו הגר פיינר למשל, שם הכסף הגדול.

"זה לא עניין של כסף וגם הגדולים ביותר התחילו באיגרוף חובבני. אני אוהבת את הספורט הזה הרבה יותר ואת שיטת העבודה שיותר מתאימה לי. למרות זאת, אני מסתכלת מדי פעם על קרבות מקצועניים ועדיין האדרנלין הגדול זה פה".

המאמץ הפיזי לא שוחק?

"זה כיף גדול. אם אני רוצה להיות הטובה מכולן אני חייבת לעבוד כמה שיותר קשה. את חייבת להיות מאוד מסורה לעניין וכל היום הוא סביב האיגרוף, כשבין לבין גם צריך להתפרנס. מה שאומר שצריך לקום מוקדם ולפתוח את היום בחדר כושר, לעבוד ואז לצאת ולהתכונן לאימון הבא".

מורה לחיים

ומעבר לזירה, מככבת ליטל במקום שונה לגמרי - בית הספר "יובלים" בעפולה, מוסד מיוחד בו לומדים תלמידים מכיתה א' ועד גיל 21 הסובלים משיתוק מוחין. ב"יובלים" מצליחה ליטל לשלב בין אהבתה לאיגרוף לבין הסטאז' בשנתה הרביעית ללימודי התואר הראשון, ושם היא משמשת מורה לחינוך מיוחד.

ליטל צ'סטלין במוסד בו היא עובדת(צילום: זהר שחר)

"יש לי תלמידים מדהימים", מספרת ליטל. "הם בקושי זזים, וחלקם עם כיסא גלגלים, אבל כשאני משלבת תכנים מעולם האיגרוף וההגנה העצמית, צריך לראות את התגובות שלהם. מדהים מה שזה עושה להם כשלמשל שמים את כפפות האיגרוף על הידיים".

איך זה תורם להם?

"אני מנסה להפעיל אותם כמה שיותר במהלך השיעור, כל אחד לפי היכולות שלו. אני נותנת להם לחוש את הכפפות, מלמדת את התנועות, וזה מאפשר להם להרגיש שגם הם מסוגלים ויכולים. הם מתים על זה ואי אפשר לפספס את ההתרגשות וההתלהבות שלהם. התלמידים מבקשים עוד ועוד, וזה כיף שאני יכולה להביא לכיתה מהעולם שלי, וגם אני לומדת המון. חלק מהתלמידים אצלי לא מתקשרים. יש אצלי תלמידים שהקשר היחידי שלהם לעולם מתבטא בהזזת העיניים כדי להגיד כן או לא, ולכן כל חיוך שלהם מראה כמה משמעות יש לדברים הכי קטנים.

"גם מבחינתי אני מרוויחה. זה כאילו הרגש חוזר אליך ואני יוצאת משם עם אנרגיות ממש חזקות. זה הרבה מעבר לעבודה ונותן לי את הכוח להמשיך את היום גם כשיש אימון קשה".

"הרבה מעבר לעבודה"(צילום: זהר שחר)

במהלך הקריירה הקצרה הספיקה ליטל צ'סטלין לזכות ארבע פעמים ברציפות בתואר אלופת ישראל, כשגם בחו"ל היא זכתה במספר מדליות. הפעם האחרונה בה עלתה על הפודיום הייתה בתחרות הסבב באוקראינה, שם זכתה במדליית הכסף. בתחרות האחרונה בבולגריה היא התמודדה מול אלופת העולם, המקומית פטרובה סטנימרה, ולמרות שהפסידה, נתנה ליטל פייט יפה והצליחה לקחת את הסיבוב הראשון מתוך שלושה.

"מה מיוחד בליטל? היא הכי רצינית פה. יש לי במועדון בכרמיאל 40 ספורטאים והיא היחידה שלא פיספסה אף אימון עד היום", מספר המאמן יבגני זלזווב. "היא מנצחת את כולם ויש לה פוטנציאל אדיר". אגב, כל יתר המתאגרפים בכרמיאל הם גברים וליטל מתאמנת ומתחרה מולם בלי בעיה.

ליטל צ'סטלין עובדת קשה כשיש לה מטרה ברורה מול העיניים. בחודש יוני הקרוב היא תיקח חלק במשחקי אירופה שיתקיימו בבאקו, שם תתחרה במשקל עד 54 ק"ג. והיא לא עוצרת שם, בהמשך היא מקווה להשיג את הכרטיס לאולימפיאדה בריו.

מפריע לך שכמעט ואין בארץ מתאגרפות?

"הייתי רוצה שיהיו עוד נשים, אבל זה לא מפריע לי. אפשר לראות שלמרות שכאן באגודה אני הבת היחידה, האווירה מאוד טובה וקיבלו אותי ישר מההתחלה".

הכפפות של צ'סטלין(צילום: אורן אהרוני)

וסליחה על הקלישאה, הקמת משפחה מתנגשת עם קריירת איגרוף?

"אני לא חושבת. יש לי חברות בעולם, מתאגרפות שלקחו תארים מרשימים והן אימהות. לפעמים הן עולות לפודיום עם הילדים. אולי בחו"ל זה יותר קל, כי בארץ אני לא מכירה דוגמאות כאלה, אבל זה מקובל לגמרי".

מה החלום שלך?

"להגיע לאולימפיאדה. עשיתי כמה תחרויות מוצלחות ועליתי למשחקי אירופה בבאקו, אבל לפני זה אני מתכננת טורניר נוסף בספרד, ואז להוריד משקל ל-51 ק"ג, כי זה המשקל האולימפי".

לסיום, ראית את הסרט "מיליון דולר בייבי"?

ליטל צוחקת ועונה מיד: "אני לא אוהבת את הסוף שלו, אבל זה עשה שירות טוב לאיגרוף נשים".