זיכרון צרוב: "המספר על היד הפך לזהות"

צפו בכל העדויות של פרויקט "זיכרון צרוב" - בדף הבא

"יום אחרי שהגענו עשו לנו את הקעקוע". משה העליון נולד בפברואר 1925 בעיר סלוניקי שביוון. 18 שנה מאוחר יותר, באפריל 1943, הוא הגיע יחד עם בני משפחתו לאושוויץ. את הכאב של הקעקוע על היד הוא לא זוכר: "קיבלתי את המספר 114923 ומאותו רגע זו הייתה הזהות שלי".

הנאצים מחקו את שמותיהם של האסירים וקעקעו במקומם מספרים על ידיהם. המספרים הללו, שהיו לאחד הסמלים הבולטים של השואה והרוע, הפכו עם השנים לעדות אילמת לסבל הבלתי-נתפש, לעינויים ולהשפלה שעברו מיליוני ילדים, נשים וגברים.

את הכאב העליון כאמור לא זוכר, אבל את ההלם הוא לא ישכח עד

יומו האחרון. לדבריו, מדובר בהלם של אדם שרק לפני כמה שעות היה לבוש כאזרח מכובד ופתאום מוצא עצמו לבוש בפיג'מת פסים מגולח מכף רגל עד ראש. הוא גם לא ישכח את ההחלטה המשפחתית שדנה את אחותו למוות.

מתוך מיליון וחצי יהודים שהגיעו למחנה המוות הנורא מכולם, שרדו 50 אלף ביום השחרור. כיום נותרו מהם מאות בלבד. זוהי עדות אחרונה של מתי המעט שעוד חיים בינינו, קורבנות ועדים אחרונים לסיפור הנורא מכול.

הפקת וידאו: זהבית שאשא, עריכה: חמי גרא, עריכת אפטר: מיכל שפיגלגלס