נשים משתפות: כשהישראלי המכוער מחזר
"אמרתי לו שאני לא מעוניינת והוא היה בשוק. ניתק לי בפרצוף וחמש דקות לאחר מכן שלח לי הודעה מאד פוגענית בוואטסאפ. הוא ירד על איך שאני נראית וכתב 'במקרה הטוב, הייתי מעביר איתך לילה. לא היית מקבלת ממני יותר". קיבצנו כמה עדויות מזעזעות שלא עושות חסד עם המין הגברי. על סינדרום ה"מי רוצה אותך יא מכוערת"
אישה הולכת ברחוב, גבר זר שורק לה וקורא "איזו יפה. אפשר את הטלפון שלך?". היא מסרבת וממשיכה ללכת, ובתגובה הוא צועק מאחוריה "יאללה יאללה, למה מי רוצה אותך בכלל יא מכוערת?". ולמרות שזה נראה כמו סצנה מתוך סיטקום, זוהי סיטואציה אמיתית לחלוטין שמתרחשת בכל רגע נתון בישראל, ומספקת רגעי צחוק רבים עבור אלו שמצליחות לצחוק על כך.
האומנם האגו הגברי הוא כה שברירי, שדחייה מצד האישה גורמת לו לזקוף את ראשו המכוער ולשפוך עליה קיתונות של בוז ולעג? לא ברור, מה שבטוח הוא שעם השתלטות הרשתות החברתיות על חיינו התרחב לו סינדרום ה-"מי רוצה אותך יא מכוערת", ועבר ממטרידני הרחוב אל מרחב השיח הווירטואלי, כאופן תגובה כמעט "לגיטימי" של כל דיכפין ששולח לך הודעה.
כך, למשל, מתארת גולשת בשם איריס (35): "איש אחד החמיא לי על תמונת הפרופיל שלי, שבה הצטלמתי עם התינוקת של בת דודתי. הוא היה אדיב ונחמד, אבל ברגע שעניתי לו שאני לא מעוניינת הוא הפסיק להיות חביב. הוא ירד על העובדה שיש לי ילדה, וקרא לי מכוערת. זה עצבן אותי כי לפני שניה כולו נמרח עלי, ועכשיו אני איכסה? לא נעלבתי כי כאמור לפני שניה הוא לגמרי התלהב ממני, אבל זה כן הפריע לי ומחקתי את ההודעה שלו. למרות שהוא אידיוט ולמרות שהוא הראה התעניינות קודם, הוא פגע בכבוד שלי".
מות המחזר
מנת חלקן של נשים בעקבות דחייה אינה מסתכמת רק בהעלבות. העיתונאית מרינה קיגל (38), הפעילה מאד ברשת, מספרת על אינספור הודעות נלהבות מבחורים שעם דחייתה טענו שהם בכלל לא מעוניינים במקרה הטוב, או הפכו לתוקפניים, במקרה הרע. "התכתבתי עם בחור שכתב לי על זה שאני כותבת מעולה, וזה החמיא לי מאד, כמובן", היא מספרת.
"דיברנו עד שהוא הציע לי לבוא אליו. אמרתי לו שאני לא פנויה כי אני לא בקטע שלו, וזו התשובה המנומסת שאני נותנת בדרך כלל. ואז הוא התחיל לכתוב 'תשלחי לי תמונה. תמונה שלך. של ציצי. זרקי לי איזו עצם. תשלחי לי תמונה של תחת'. ברגע הזה הפסקתי להגיב. הוא המשיך עם שורה שלמה של סימני שאלה ו-'למה את לא עונה???,' ואז התחיל לאיים עלי שידפוק לי בלוק אם אני לא אענה, ואף קיים את הבטחתו בסופו של דבר".
"האסקלציה מ-'את כותבת מעולה' ל-'תשלחי לי תמונה של ציצי'", מודה מרינה, "היא כמעט מיידית. אין דחיית סיפוקים. אין חיזור. במקרה הטוב, הם ידפקו לך סימן שאלה אחרי 'מה נשמע'. לא מעבר" .
"לא הייתי מבלה איתך יותר מלילה"
מקרה נוסף של העלבה מפתיעה, מתארת הדר (33): "פגשתי בחור באתר הכרויות, התכתבנו קצת ודיברנו בטלפון. הוא נשמע לי חמוד, קצת מלא בעצמו, אבל החלטתי לנסות. כעבור שלושה ימים ישבנו בבר בתל אביב והוא נראה לי נחמד, אבל היו בו דברים שהרתיעו אותי".
מה למשל?
"למשל, הוא ביקר אותי על התמונה באתר ההיכרויות וטען שהיא לא דומה לי. כשאמרתי מילה לא נכונה הוא תיקן אותי ואמר 'ושלא תגידי את זה יותר בקול רם'. למחרת הוא התקשר אלי ואמר לי שהיה ממש כיף, אבל משהו לא נראה לי באינטואיציה. אין דרך טובה להגיד שאת לא מעוניינת, אבל זה עדיף מאשר סתם לסנן. אז אמרתי לו את האמת והוא היה בשוק, ניתק לי בפרצוף וחמש דקות לאחר מכן הוא שלח לי הודעה מאד פוגענית בוואטסאפ".
בהודעתו, אפיין הדייט הפגוע בצורה מאד מעליבה את פניה של הדר, עם התמקדות בכל הנקודות החלשות, והוסיף "במקרה הטוב, הייתי מעביר איתך לילה. ומאמין שזה היה די ברור. לא היית מקבלת ממני יותר. וזה בגלל שלמרות פניך הלא מושכים בעליל, בלשון המעטה, יש לך גוף לא רע בכלל. וזו המחמאה היחידה שמגיעה לך".
"המילים האלה היו כמו סכינים", מודה הדר. "ההודעה נכתבה בהרבה תשומת לב ולכן היתה כזאת פוגעת. הוא ידע מה יפגע בי ולחץ על הנקודות הכי כואבות. למה אתה כל כך שונא אותי? מה עשיתי לך? אתה מכיר אותי פחות משלושה ימים. הדייט כנראה הלך טוב מבחינתו, ולמרות שלא השליתי אותו, משהו שם גרם לו לחשוב שאני בעניין ממש. הוא כתב לי את ההודעה בשביל לפגוע בי, ובכך לשקם לעצמו את האגו שנפגע".
נשים או חפצים?
למרות הנטיה של נשים לחפש בעצמן את האשם, הרי שזכותן המלאה לסרב לניסיונות חיזור של גבר, ואין דבר שיצדיק תגובה תוקפנית ואלימה כלפיהן. ההתייחסות לאישה כמשוללת לגיטימציה לסרב רואה אותה כסוג של חפץ, ולא כסובייקט עם רצונות משלו. התוקפנות שאחרי הסירוב מגיעה מאותו המקום ממנה מגיעה ה"התחלה" או ההטרדה שקדמה לה – ממקום שבו יש גבר שמעוניין בחפץ כלשהו, וזכותו להתנהג כלפיו בכל צורה שיחפוץ.
הסיפור של אפרת (30) ממחיש זאת בצורה טובה: "כשעבדתי בבר היה לקוח יחסית קבוע, שהיה יפיפה ומהמם ברמות על. אחרי שנה שבה אנחנו מדברים קצת ומסתכלים אחד על השניה, התחיל להיבנות מתח רציני, ואני מודה שנמשכתי אליו מאד. ערב אחד הייתי שם והוא ניסה לסמן לי לבוא אליו. אמרתי לו שאני עובדת, לא יכולה, לא עכשיו. הוא קם והגיע אלי ופשוט ניסה לנשק אותי. זזתי ממש מהר ודי בהלם אמרתי לו 'לא!'. מרוב שהוא היה בשוק מהסירוב ומהסיטואציה, הוא הסתכל עליי ונתן לי חצי סטירה כזאת ודחף לי את הפנים הצידה".
"הקטע הוא שאם הוא היה מגיב אחרת, מתאפס על עצמו, אומר 'וואי סליחה! שכחתי את עצמי, שכחתי לרגע שאת עובדת וזרמתי עם זה יותר מדי' זה היה בסדר, אבל במקום זה הוא ניסה להקטין ולהשפיל אותי, כאילו שאם הוא ייתן לי את המכה הזאת, הוא יכול למחוק את זה שאמרתי 'לא' ואת זה שהוא בכלל החליט לעשות צעד".
אין ספק שמדובר בעניין של ערך עצמי. גברים משתמשים בנשים ככלי שישקף להם את מה שהם חושבים על עצמם, וכשנוצר דיסוננס קוגניטיבי, פער בין האופן בו הם תופשים את עצמם לאופן בו מגיבה אליהם הבחורה, הם מקטינים אותה כדי להגן על הדימוי שלהם בעיני עצמם.
אילמת, חירשת
ומהן ההשלכות עבור הנשים שנתקלות בהתנהגות שכזאת? "מאז אותו מקרה, ובכלל, התחלתי להיזהר מגברים, ומאיך שאני מגיבה, מתנהגת לידם, מסרבת. לא רק בבר", אומרת אפרת. "כל מוכר בשוק שמנסה לשמן אותך עם איזה פלירט כדי שתבואי לקנות אצלו, ואולי גם על הדרך עוד משהו, היה פתאום מתהפך ופותח כזה ג'ורה אם רק הייתי אומרת 'לא תודה'.
"יש גברים שנהיים ממש אלימים כשלא מסתדר להם, אז ככל שהזמן עובר אני מאמצת לעצמי גישה של 'אני לא מתעסקת עם אף-אחד! לא מחנכת אף-אחד'. פשוט לא עונה להם, לא נלחמת ולא כלום. אילמת חירשת. לא מתקרבת בכלל לסיטואציות האלה".
גם נועה ארגוב ("תכתבי את השם המלא שלי, כי למקרים כאלה חשוב שיהיו פנים") ניצבה בפני חוויה אלימה כאשר בחרה שלא לשתוק לגבר שהיה תוקפן כלפיה. היא פרסמה את המקרה הקשה בפייסבוק, הנה חלק מתוכו: "חציתי את רחוב שאול המלך והמשכתי ללכת, כשבחור גבוה, שרירי ושזוף, ערס מטופח למראה, הלך לידי ושאל אותי משהו. לא ממש שמעתי אבל הבנתי שהוא מנסה להתחיל איתי. למי יש כוח לשטויות האלה באמצע היום?"
"כשהתחיל לשאול אותי שאלות כמו מאיפה אני ועניתי שזה לא משנה, הוא מיד הגיב בקללות. ככה הוא המשיך ללכת לידי, לצרוח ולהמטיר עלי שלל קללות וגידופים. הייתי כל כך המומה מהצורה שבה הוא דיבר אלי, שהרצון לשבור את השתיקה שלי הפך לצורך פיזי. מצאתי עצמי צורחת עליו כמו שלא צרחתי על אף אחד בחיים שלי - איך הוא מעז לדבר אלי ככה, מי הוא חושב שהוא, איפה הכבוד לנשים... אפילו איימתי שאתקשר למשטרה".
"שמע משטרה, התחיל לרעוד מכעס. האגרופים שלו היו קפוצים, מוכנים להלום. עוד רגע הוא מתנפל עלי. למזלי, בחור אחד עשה אחורה-פנה, בא אלי והתחיל לדחוף אותי קדימה, הרחק מהחלאה, שהמשיך בינתיים לצרוח ולקלל אותי ואת אמא שלי. 'להמשיך קדימה, לא להגיב, תתרחקי מפה', סינן לי בשקט".
לא עוד
בשיחה עם נועה, היא מודה שהאירוע שינה אותה. "זה קרה בהדרגה, אבל באמת שאני כבר לא אותה נועה מאז. קודם כל, המודעות הפמיניסטית שלי עלתה פי מאה. חוץ מזה, נושא הביטחון האישי שלי גם פתאום עלה דרגה. היום אני לא אתן לדבר כזה לקרות. למדתי להתעלם או להחזיר הערה רק כשאני מרגישה שאין בזה סכנה. אם במקרה הספציפי ההוא הייתי ממשיכה ללכת בלי להתייחס אל הבחור, יכול מאוד להיות ששום דבר מזה לא היה קורה".
גם אור בירון (29), שחוותה אלימות מילולית קשה מצד גבר שהטריד אותה בבר, בחרה לתאר את המקרה בפתיחות בפייסבוק שלה. רק שבניגוד לנועה, אור בחרה שלא להגיב למטרידן שקילל אותה וקרא לה בשמות גנאי, ופנתה אל אחראי המשמרת של המקום לעזרה. בדומה לנועה, גם היא סבורה שהתגובה שלה לא היתה נכונה, על אף שהשתיים נקטו בתגובות הפוכות בתכלית.
"המסקנה שלי מהמקרה הייתה שאני חייבת להגיב מיד, ואפילו להגיב בסוג של אלימות אם צריך", היא אומרת. "כמובן לא כדי לפגוע אלא כדי להדוף. ממש הצטערתי שהלכתי לקרוא לאחראי המשמרת ושלא שפכתי על המטריד את המשקה שלו, או שלי, ברגע שהוא התחיל לקלל אותי. זה בטוח היה הרבה יותר יעיל. לקחת את הכוח בחזרה. נמאס לי לא להגיב ולהתכווץ במקום".
מסתבר שאין תגובה אחת נכונה, אם בכלל, למקרים כאלה. להבליג ולקחת את כל האלימות הזאת אליך, לתוכך, או להגיב ולהסתכן באלימות פיזית – בשני המקרים אנחנו יוצאות מופסדות.
לפנייה לכתב/ת 
