הזוגיות שאורי כבר לא יספיק לחוות
כולנו היינו רוצים לשמוע מה קורה עם אורי. איזו אהבה ישנה שלו הוא ראה אתמול ברחוב הראשי, והאם היא כבר עם שני ילדים. במי הוא נתקל במקרה באתר ההיכרויות שנרשם אליו, על עוד דייט כושל שלו או על לילה לא צפוי ומסעיר שעבר. לכולנו חסרים הסיפורים של אורי, סיפורים שאנחנו עברנו, סיפורים שאורי לא עבר לעולם
כשאורי נפטר, עוד היינו כולנו בראשית שנות העשרים שלנו. העולם כולו עמד להיפתח לפנינו. גילויים חדשים, מקצוע שנכנס לתוכו, טיולים וחוויות שנצבור, ואהבות. כמעט כולנו היינו בלי בני זוג אז. עדיין ילדים. אחר כך התאהבנו, יצאנו, שכבנו, רבנו, עברנו לגור יחד, נפרדנו ואגרנו סיפורי זימה ושיברון לב, ושוב התאהבנו. רק אורי נותר לבד. רק סיפור חייו של אורי הפסיק להתפתל ולהתפתח. רק סיפור חייו של אורי הפך לסיפור מותו.
לאורך השנים התחלנו להגיע אל בית העלמין ואחר כך לבית המשפחה עם בני או בנות זוג חדשים. יש בינינו אפילו שניים - חברה טובה של אורי וחבר טוב, שהתחתנו האחת עם השני. אנחנו מגדילים את חוג המכרים של אורי, וזה הזוי לגמרי כי אורי לא מכיר אותם כלל. לא את בנות הזוג ולא את הילדים שלנו, שבשנים האחרונות חלק מאיתנו התחיל להגיע איתם אל בית המשפחה. יום אחד, כשהם יגדלו מספיק בשביל להבין, בשביל להתמודד עם מה שקרה, ודאי ניקח אותם, את ילדינו, לבקר את אורי. לומר לו שלום.
זה מוזר שהם יזכו לומר לו שלום כשאף אחד מאיתנו, החברים והמשפחה, לא זכה לומר לו שלום. לכולנו חסרה עוד שיחת טלפון אחת, עוד מכתב אחד, עוד התקשקשות על כוס קפה על המרפסת. כולנו היינו רוצים לשמוע מה קורה עם אורי. איזו אהבה ישנה שלו הוא ראה אתמול ברחוב הראשי, והאם היא כבר עם שני ילדים. במי הוא נתקל במקרה באתר ההיכרויות שנרשם אליו, סתם כך, מתוך סקרנות. על עוד דייט כושל שלו. על לילה לא צפוי ומסעיר שעבר. לכולנו חסרים הסיפורים של אורי, סיפורים שאנחנו עברנו, סיפורים שאורי לא עבר לעולם.
בת הזוג הדמיונית של אורי
לאורך השנים עשינו ספקולציות. השתעשענו ברעיון של בת הזוג שאורי היה מוצא לעצמו לו נותר בחיים. היינו מאוד רוצים לפגוש אותה, כי בחור מיוחד כמו אורי ודאי היה בוחר בחורה ממש מיוחדת. היינו רוצים לתפוס אותה לשיחה גנובה, לומר לה לא לשבור לו את הלב. לגלות לה כמה למרות החזות החזקה שלו הוא שברירי ורגיש. היינו רוצים לספר לה איזו בת מזל היא שאורי הוא בן הזוג שלה.
בטעות, בלי להתכוון, ניסינו גם לדמיין איך אורי יחייך כשהוא יקפיץ מעלה מעלה בידיו את הילד הקטן שהוא יעשה איתה. נזכרנו בחיוך הזה שלו, מלא החיים, שהיה יוצא החוצה דרך הקמט בזווית העין, מנפח את הלחיים. אנחנו יכולים לדמיין עכשיו את אורי כמעט עד כדי כך שאנחנו יכולים לחבק אותו.
כשאנחנו מתנערים מהחלום ודמותה של בת הזוג הבדיונית של אורי מתפוגגת ופניה שוב הופכות לא ברורות, אנחנו מבינים. אנחנו, שנמצאים בזוגיות או בדרכנו אליה, חלקנו כבר עם משפחה או בהריונות, יודעים שבאהבה אולי הדבר הכואב ביותר שישנו, יותר מפרידה, יותר משיברון לב, אפילו יותר מאהבה נכזבת, הדבר הכואב ביותר - זו אהבה שלא תקרה לעולם.
לפנייה לכתב/ת 
