"תראה איך אימא מסתבכת בגללך": כך גויס העד שהפיל את ארגון מוסלי
הסימון. המעקב הצמוד. המעצר המפתיע. הלחץ בכלא. התיק נגד האם - ונקודת השבירה שהייתה רק ההתחלה. מאחורי הקלעים של החקירה הסמויה שלא הייתה כמוה: יותר משנה וחצי עם עד המדינה שפתח את הפה בענק והדהים את עולם העבריינים, עד למבצע בחג
הוא היה המיועד. סומן במשך תקופה ארוכה בלי שידע כמי שיוכל להיות המפצח. "איש אמון", "איש ביצוע", "אדם עם דם על הידיים" - אלה רק חלק מהכינויים שהודבקו לאיש הזה, וברחוב העברייני ובמשטרה יש שמוכנים להישבע שכל כינוי מתאים לו.
כבר כחמש שנים נמשכת חקירת המשטרה סביב גל הרציחות שפקד את חולון-בת ים-ראשון לציון. לפני שבועיים וחצי הותר לפרסום כי עד מדינה הצליח להרעיד את עולם העבריינים ופתח את הפה על חברי ארגון הפשע של משפחת מוסלי. חלקים מרכזיים בפאזל הורכבו. מלאכת ההרכבה המסובכת - שטרם הניבה פרי בבית המשפט - כללה שיטות פעולה תקדימיות מצד המשטרה.
במבצע מסובך שטרם נראה בישראל החזיקה המשטרה תחת חסותה את העד בני (שם בדוי) קרוב לשנה ותשעה חודשים, תקופה ממושכת שלרוב אורכה ידעו שותפיו לשעבר על העבריין הבכיר שחצה את הקווים. בחודשים הראשונים עוד היה עול השמירה מוטל על כתפי המשטרה, אבל בהחלטה יוצאת דופן הוחלט להעבירו לרשות להגנת עדים של המשרד לביטחון פנים, בזמן שהחקירה נותרה סמויה.
ערב פסח האחרון, כמה מהחשודים הבכירים שברחו מישראל חזרו לחופשת חג. הם חשבו כנראה שהמשטרה כבר לא תשתמש בעד שגויס בשנת 2013 למשימת חייו. לחוקרי היחידה המרכזית (ימ"ר) במחוז תל אביב, בפיקודו של ניצב-משנה גדי אשד, זה הספיק. אמנם הם חיכו לחשוד המרכזי שי מוסלי שעדיין שוהה בדרום אפריקה, אבל גם התאספות כזאת של חשודים בעת ובעונה אחת בישראל הייתה זמן ראוי לפוצץ את הפרשה ולבצע גל מעצרים.
החקירה עדיין בעיצומה, ולא ברור כמה כתבי אישום תניב בסופו של דבר ואילו סעיפים יכללו בהם. אבל אין ספק שזו אחת המכות הכואבות שהנחיתה המשטרה על הפשע המאורגן בישראל. אז מה קרה מאחורי הקלעים?
לתפוס אותו על חם
בני, היום בשנות ה-30 לחייו, חבר מגיל צעיר לגורמים פליליים ויחד עם קרוב משפחה נוסף החל לצבור שם ומעמד ברחוב כמי שלא פוחד מדבר. העיסוקים כללו גביית חובות, סחיטה דמי חסות, סחר בסמים ועל פי מידעים מודיעיניים גם חשד לעבירות חמורות יותר.
"איש הביצוע", כפי שהוא מכונה, יודע לפי ההערכות כמעט על כל פעילות פלילית שהתרחשה בשנים האחרונות במסגרת מאבק הדמים בין ארגון הפשע מוסלי לבין ארגון אברג'יל. הרקע: השליטה בשוק ההימורים והצ'יינג'ים (חנויות החלפנים) באזור חולון-בת ים. זו מלחמה מדממת שגבתה עד כה את חייהם של 14 אנשים.
בני הסתבך במקרה חמור בפעם הראשונה באמצע שנת 2009, אז נעצר בחשד למעורבות ברצח של חבר קרוב שלו בחולות ראשון לציון. במשטרה העריכו כי עד המדינה השתתף ב"כיפה אדומה" (הזמנה למפגש שמוביל לרצח) לחבר, אבל בתום חודש מעצר הוא שוחרר לאחר שלא נמצאו נגדו מספיק ראיות. השחרור הזה, בתוספת חשד נוסף, שעד המדינה ירה בעבריין אחר ופצע אותו, רק העלו עוד יותר את מעמדו בעולם הפשע וכ"איש ביצוע" בארגון מוסלי.
המעמד הזה ברחוב גם הקנה לבני, ללא ידיעתו, סטטוס מיוחד במפלג המודיעין של ימ"ר תל אביב. השינוי הגדול בגישה למי שהפך עד מדינה התרחש בתחילת 2012. מלחמת הארגונים אברג'יל ומוסלי הייתה בשיאה. שנה קודם לכן נרצח שי דעבול. אחרי שלושה חודשים בבת ים נמצאה בחורשה גופתו של בר כהן. עוד שלושה שבועות חלפו עד לרצח כפול - אוהד פרנקו ודניאל סמרה נורו בזמן שהיו ברכב בראשון לציון. וזה רק חלק קטן מהמקרים.
שמו של בני תמיד קפץ בהקשר למעורבות כלשהי בחיסול או ניסיון חיסול באזור. בימ"ר החלו להדק את המעקב. כמעט בכל יום הוכן דו"ח בנוגע לתנועותיו. "חיכינו שהוא יעשה טעות", הסבירו גורמים במחוז תל אביב.
בימ"ר שיערו שבזמן המעקב הצמוד יצליחו אולי לתפוס את בני על חם בשעת ביצוע פשע חמור, אבל גם הכנסתו לכלא והרחקתו מהרחוב הייתה הישג לא מבוטל. התוכנית הייתה "להצמיד" לו עוד ועוד תיקים כדי שיהיו מנוף ללחץ עתידי עליו.
במרס 2012 החל הלחץ להניב פירות ראשונים. בני ועוד שלושה גברתנים התפרצו לבית קזינו שפעל בראשון לציון בלי אישור שלהם. תוך דקות הפכו את המקום והיכו קשות את המפעיל, שנזקק לאשפוז בבית חולים.
בדרך כלל אירועים כאלה נחשבים לתמרור אזהרה בקרב עבריינים, ולא אמורים להגיע לידיעת המשטרה מתוך הבנה הדדית של כל הצדדים שעדיף לשמור על שתיקה. אולם עד המדינה וחבריו לא ידעו שראש מפלג הבילוש בימ"ר תל אביב דאז, סגן ניצב יואב קוטלר, היה כל הזמן בסביבה עם אנשיו. זמן קצר לאחר המכות, כבר נעצרו הארבעה ובני "זכה" ל-18 חודשי מאסר בגין מעשיו. זו הייתה רק תחילת מסכת הלחצים.
"אמרנו לך שנרדוף אותך"
במחלק הערכה של ימ"ר תל אביב הכינו תחקיר על בני ועל כל בני משפחתו מתוך תקווה למצוא נקודות תורפה שיביאו אותו לקריסה ולשיתוף פעולה עמם. בסיוע יחידות נוספות, החל להתגבש תיק נגד אמו של עד המדינה ונגד בת משפחה. במרס 2013 שהשתיים נעצרו על ידי ימ"ר תל אביב בגין מעשה עושק חמור. היה זה אמור להיות תמרור אזהרה גדול לארגון מוסלי וגם לבני עצמו. "זה נראה מוזר מאוד. למה שהימ"ר יתעסק עם עבירות הונאה שלהן?", נזכר גורם המכיר את המשפחה. "בדרך כלל תיקים כאלה לא מעניינים אותם".
הלחץ גבר. "תראה איך אימא שלך מסתבכת בגללך", אמרו לו חוקרי מפלג התשאול, ששלפו את בני מהכלא שבו ריצה את עונשו. "אתה לא תצא מאיתנו לעולם", הם הבטיחו לו. ואכן, כתב אישום חמור הוגש נגד האם ובת המשפחה.
בני נאכל מבפנים, אבל בשלב הזה שמר על הקודים של העולם שכל כך הכיר. שתיקה. בצד השני, החוקרים שמרו עוד קלף - עדויות של שני אנשים, שעל פי החשד נסחטו על ידי בני בשל טענות ל"הטרדה מינית" של קרוב משפחה. בימ"ר חיכו בסבלנות. גם הם ידעו שנקודת השבירה, אם תהיה, תגיע כשבני יהיה על סף שחרור מהכלא. באוגוסט 2013 זה הגיע. בני נשלף מהכלא לחקירה נוספת.
"אמרנו לך שנרדוף אותך", הזכירו לו החוקרים והציגו בפניו את החשדות נגדו, כולל עדויות מפורטות של מסכת הסחיטה והאיומים. עד המדינה הבין שעם הרקורד שלו והראיות שיש למשטרה, הוא צפוי לעוד שנים ארוכות בכלא. בני נשבר.
הסכם עד המדינה כלל בין היתר דאגה למשפחתו הקרובה, כולל אלה שהסתבכו בפלילים בהם אח נוסף שהיה מבוקש על אותן עבירות. בני אמנם היה שפוט בכלא, אבל גם לאסירים יש זכויות שניתן לשפר, והטלפון אצלו עבד שעות נוספות. כבר בימים הראשונים החל בני לספק את הסחורה, ולטענת גורמים במשטרה - מעל ומעבר לציפיות. חבריו העבריינים בחוץ לא חשדו בו לרגע והמשיכו לדבר איתו בחופשיות - בקודים שמאוחר יותר יפענח עבור חוקריו.
במקביל, בני "זכה" לעוד כתב אישום חמור על סחיטה באיומים, דבר שרק העלה את מעמדו בחוץ בקרב עבריינים.
בימ"ר תל אביב לא ידעו נפשם מרוב אושר. בני לא היה עד המדינה הראשון, אבל מישהו מתוך ארגון מוסלי שפעל כסוכן סמוי, עוד לא היה להם. החומרים החלו להיערם ויחד איתם האופטימיות. כמעט טוב מכדי להיות אמיתי.
ואכן, בצד השני החלו לחשוד. מידע מודיעיני יקר מפז שהגיע לחוקרים הצביע על סימון בני כמשתף פעולה, ועל כך שעבריינים שהפליל עוזבים את הארץ. בנובמבר 2013 כונסה ישיבה מיוחדת במחוז תל אביב. על הפרק: האם להמשיך להשתמש בבני כסוכן סמוי או להפסיק את החלק הזה במבצע? אחרי ויכוח פנימי הוחלט על העברתם למסתור של בני ומשפחתו מתוך חשש לפגיעה בו.
תקתקו את הבית
ביום חורפי בהיר עצרו משאיות הובלה ליד בית המשפחה בשכונה בדרום תל אביב. לשכנים לא היה מושג מי הדייר שהחליט פתאום לעזוב. בדרך כלל, צעד שכזה בשכונה הקטנה עובר מפה לאוזן שבועות לפני. מיד אחרי אותן משאיות הופיעו כמה מכוניות טויטה לבנות וג'יפים שמהם ירדו בלשים בלבוש אזרחי.
לעבריינים בשכונה התמונה החריגה הזו הייתה ברורה יותר. במיוחד עקב נוכחותו של מפקד הימ"ר אשד, שהגיע עם הקצונה הבכירה שלו לשטח ועזר בהכוונת המובילים. "הם ממש תקתקו את הבית בצ'יק", שחזר אחד מדיירי השכונה. "אף אחד לא צייץ. הם עבדו כמו חיילים. מהר מהר".
רגע אחרי שקופל הכיסא האחרון, ירדה אשתו של בני ונכנסה לתוך אחד מכלי הרכב המוסווים. התמונה הזאת נצרבה היטב בזיכרונם של העבריינים. החשש הפך למוחשי. תוך דקות החלו מכשירי האזנה של המשטרה לאתר שיחות מהכלא עם השאלה החוזרת "איפה בני"?
למי שחיפשו תשובה, זה היה מאוחר מדי. בני נשלף מהכלא לילה קודם לכן והועבר למקום מבטחים.
בתחילה בודד עד המדינה ממשפחתו. במשך שבועות הוא בילה במשרדי הימ"ר ומילא מאות דפים של עדויות על מעשים פליליים שהיה שותף להם ועל מעשי רצח ושידול לרצח שהיו קשורים לחבריו. הגל הראשון של עזיבות העבריינים את הארץ, המידע הרב ששפך בני בפני חוקריו והצורך לאסוף ראיות שיתמכו בעדותו המפורטת - כל אלה הביאו את המשטרה להחלטה לא פשוטה: לא לעצור איש בינתיים.
בחודשים הראשונים השתתפו עשרות בלשים במשמרת קבועה, דאגו לשמור על בני ובני משפחתו במקום מסתור, שמא מישהו ינסה להגיע אליו ולפגוע בהם. מאוחר יותר הצליחו במשטרה לשכנע את אנשי הרשות להגנת עדים לקחת תחת חסותם את בני וקרוביו. מצבור האיומים נגדו והרצון לשחרר כוח אדם למשימות אחרות היו המניעים לצעד יוצא הדופן.
הימים חלפו ועד המדינה המשיך לעבות עוד ועוד את תיקי החקירה בימ"ר תל אביב. מעשי הרצח התרחשו גם במחוזות אחרים ולנוכח היקף החומר העצום, הוחלט על הקמת צוות חקירה מיוחד בשיתוף ימ"ר מרכז, שגם לידי חוקריה הועבר עד המדינה לצורך מסירת עדויות.
כשהפחד הפך לשאננות
הביטוי "רעידת אדמה בעולם התחתון" הפך עם השנים לקלישאה, אבל קשה להפריז בהשפעה שהייתה לשמועה על הפיכתו של בני לעד מדינה על צמרת העבריינים. בבתי הכלא וגם ברחוב נדהמו מהמהלך. כעבור זמן לא רב הייתה לכך גם השלכה קטלנית: אדם המקורב לבני חוסל, ובמשטרה חושדים שזו הייתה תגובה מכיוון ארגון מוסלי.
החיסול הזה, והעובדה שהמשטרה לא עשתה שום מהלך, יצרו את הרושם המוטעה בקרב העבריינים שהתיק בפרשת הרציחות חלש. אפס מעצרים במשך שנה וחצי, אפס צווי עיכוב יציאה מהארץ - ובשטח גברו התהיות.
למען האמת, המבצע נגד החשודים התעכב משתי סיבות: ויכוחים ממושכים בין המשטרה לפרקליטות, שביקשה עוד ועוד השלמות ותימוכין לעדותו של עד המדינה; ואולי חשוב מכך - מקום המצאו של אחד היעדים המרכזיים בסיפור. שי מוסלי כבר היה הרחק בדרום אפריקה, מדינה שעמה אין לישראל הסכם הסגרה.
בקרב אנשי מוסלי תפסה השאננות את מקומו של הפחד. בימ"ר תל אביב הבינו ששי מוסלי כבר לא יחזור וחיכו לרגע המתאים לצאת למעצרים, כשחלק מהחשודים יחזרו לישראל.
הכול התפוצץ בערב פסח. רגע לפני כניסת החג, התקבל במודיעין המשטרתי מידע ולפיו עמרו כהן, אחד החשודים בפרשה, מתכנן לעזוב לחו"ל.
החוקרים שמעו במקביל שכמה חשודים, בהם ניר דבח, אמורים להגיע לעשות את החג בישראל. בלית ברירה החל מרוץ נגד הזמן. עמרו כהן נעצר בשדה התעופה ועל דבר מעצרו הוטל צו איסור פרסום. רגע לפני כניסת החג בוטלו החופשות המיועדות של חלק גדול מהבלשים ובמקום לחגוג עם משפחתם – מצאו עצמם עולים על מכוניות ונוסעים לכיוון אילת. באחד המלונות, כך שמעו, עומדים כמה מהחשודים לנפוש.
יומיים לאחר ליל הסדר החל גל המעצרים בבית המלון והתפשט צפונה. כל החשודים שעד המדינה הפליל נעצרו באותו הזמן. אחרי שנה וחצי יכלו במשטרה לנשום לרווחה ולראות את פרצופיהם המודאגים של החשודים בעת שהובאו לחקירה. והחשודים ראו סוף-סוף את פניו של בני, האיש שנתפס בעיניהם כבוגד.
לפנייה לכתב/ת 
