ההמתנה בנפאל והחזרה ארצה: "רצתי יחף לרחוב בקטמנדו, בחור לבנוני נתן לי מחסה"
בשדה התעופה של קטמנדו התקבצו 200 ישראלים בני מזל שהמתינו למטוס כחול לבן שיחלץ אותם. ליעד מראש העין ניצל הודות לתייר מהמזה"ת: "היינו כמו אחים". רחל הוסיפה: "הלב שלי פעם כשהמטוס הגיע". טריובן הנפאלי נדהם כשראה את כוח הסיוע הישראלי: "אנחנו מודים לכם". דיווח מהשטח
רעש האדמה - כתבות נוספות:
- המשפחה מפרדס חנה בישרה בוואטסאפ המשפחתי: "חולצנו!"
- הורים: תנו לפונדקאיות הנפאליות ללדת בארץ
- המחלצים לא האמינו: ישראלים נשארו לסייע
- נפצע ב"צוק איתן" - ועדיין נעדר בנפאל
- חזרו מנפאל: "הקלה עצומה להיות בארץ"
באולם הטרמינל הקטן שכבו או ישבו על ספסלים אזרחים נפאלים והודים שהמתינו אף הם במשך שעות רבות לטיסה שתחלץ אותם למדינה אחרת. אחד מהם הוא טריובן סלמה מהעיר פוקרה שישב על מזוודותיו יחד עם משפחתו. "הבית שלי לא נהרס אבל באזור שלי נפגעו בתים רבים וזה היה נורא", סיפר. "אנו מכבדים ומכירים תודה לעזרה הישראלית. זה מעורר הערכה. כשראיתי את המטוס הישראלי נוחת שאלתי מה קרה ולמה אתם מתאספים פה והבנתי שזה לטובת החילוץ".
בין לבין חילקו אנשי משרד החוץ ונציגי חברת אל על כריכים, חטיפים ותפוזים לישראלים באולם. "זה מרגש ומפתיע לראות את חיילי פיקוד העורף יוצאים ממטוס שבא לחלץ אותנו אחרי יומיים וחצי בלבד. לא תיארתי לעצמי שאחזור כל כך מהר לארץ", אמר ל-ynet ליעד יודלא מראש העין, שטייל בנפאל בשלושת החודשים האחרונים. "ישבנו בשבת בבוקר במסעדה ישראלית בקטמנדו ופתאום הכול החל לזוז. כל אחד לקח את הדברים שלו ורץ החוצה. רצתי יחף לרחוב ונשארתי בו 12 שעות. לאחר מכן פגשתי בחור לבנוני שנתן לי תחושה של בית. מעולם לא חשבתי שאהיה עם בחור לבנוני ברעידת אדמה בנפאל. הוא שילם עליי, לקח אותי למלון שלו והתייחס אליי כמו אבא לבן. הוא אמר לי שהוא יודע שאני ישראלי אבל מבחינתו אנחנו שכנים, כמו אחים".
להתרגשות מהגעת חיילי צה"ל הצטרפה גם רחל שם טוב מפתח תקווה שטיילה עם משפחתה בנפאל בשבוע האחרון: "כשהאדמה רעדה היינו בחדר האוכל ובקושי הצלחנו לרדת למטה בחרדה. שמענו צרחות ואנשים רצים ברחובות וכך החל הסיוט שנגמר בהתרגשות רבה. הלב שלי פעם כשראיתי את המטוס עם דגל ישראל נוחת. חיכיתי לרגע הזה. אני חוזרת הביתה ולא נשארת כאן רגע אחד נוסף אחרי הימים שעברתי".
השארתי ילדים בבית
על הטיסה חזרה לארץ היו יותר מ-10 תינוקות, שחלקם נולדו בנפאל בהליכי פונדקאות. אוסנת קורן ממגדל העמק טיילה עם בני משפחתה ובניה ונכדיה חזרו בטיסה מוקדמת לארץ. לבקשת זוגות ישראלים אחרים היא ליוותה ארצה את תינוקותיהם: "עברנו שלושה ימים קשים עם 10 תינוקות שאיתם שהינו באוהל. זו הייתה חוויה מצמררת לראות 10 תינוקות ללא שמיכה וללא קורת גג. וכעת לראות את החיילים לצד דגל ישראל על המטוס שבא להציל אותנו זה אחד הדברים המרגשים שחוויתי".
במהלך הלילה החלו צוותי פיקוד העורף והרפואה בהקמת בית חולים שדה שיתמוך למעשה בבית חולים נפאלי צבאי שתשתיותיו נפגעו ברעידת האדמה. חיילים נפאלים קיבלו בנמל התעופה בקטמנדו את עמיתיהם הישראלים והעמיסו על גבי משאיות מקומיות את עשרות הטונות שהביא עמו צה"ל מישראל. במהלך היום צפוי המתקן הרפואי הישראלי - באמצעות 120 אנשי צוות רפואי של צה"ל (בהם 40 רופאים) - להעניק סיוע לפצועים נפאלים. בית החולים הישראלי יוכל לטפל ולקלוט כ-200 מטופלים ביממה ולהכיל עד 80 מיטות אשפוז.
צוותי החילוץ וההצלה של פיקוד העורף צפויים להתפצל למספר אתרי הרס ושם לנסות ולאתר לכודים תחת ההריסות. עיקר ההרס, לפי עדויות התושבים המקומיים, הוא יותר בפרברי קטמנדו ובכפרים שבאזור. מבין הרופאים הצהליים שלוקחים חלק במשלחת נמנה גם ד"ר סרי קרישנה קזצ'ווא, שהגיע לישראל לפני כשנתיים מנפאל כחלק מלימודי הרפואה שלו לצורך התמחות באורתופדיה בבית החולים הדסה בירושלים.
בשיחה עם ynet סיפר קרישנה: "ראיתי מה שקרה בשבת בבוקר והיה לי קשה מאוד. איך ששמעתי על האסון דיברתי עם מנהל מחלקת האורתופדיה כדי שאצא עם המשלחת של צה"ל. זו הפעם הראשונה בחיי שאני בצבא. אני שמח ואומר תודה לישראל שנתנה לי את האפשרות לעזור לבני עמי. לא האמנתי כשפתחתי את האינטרנט וראיתי את הבתים נופלים ואנשים נפגעים. אחרי שמונה שעות של ניסיונות ליצור קשר עם משפחתי הם ענו לי ושלומם בסדר. בתים נפגעו 100 מטרים מהבית שלהם. אבל חברים של בני משפחה שלי באזור נהרגו. אם יהיה לי זמן אסע לבקר את משפחתי".
חברה נוספת במשלחת הישראלית היא רב נגד איריס מרציאנו מחיל הרפואה, המשרתת בצה"ל זה 25 שנה ואחראית על אספקת הציוד והתרופות שהגיעו במשקל של 61 טונות לנפאל. מרציאנו שנתפסת כ"אמא" של חברי המשלחת, הותירה בבית ארבעה ילדים, בהם לוחם בחיל הים וחיילת עתודאית. מרציאנו אמרה ל-ynet: "התחושה היא של שליחות והילדים מאוד מפרגנים ושמחים שיצאתי למשלחת. הם כעת דואגים לי יותר מטבע הדברים. אבל כמובן שגם מפה אני דואגת להם".
לפנייה לכתב/ת 
