20 שנה נשואה לגבר ולפתע להתאהב באישה
אני ובן זוגי ערכנו שיחות ארוכות וכואבות שתמיד הובילו לדרך ללא מוצא. לא הצלחתי להבין כיצד ייתכן שהאיש המקסים הזה, האבא הנהדר, החבר הכי טוב שלי, הפך עם השנים לכל כך רחוק ממני. ואז היא הופיעה בחיי
עוד בנושא:
חיים כפולים: נשוי לאישה אך נמשך לגברים
נשואה להומו דתי: מקבלת אותו באהבה
מעולם לא הטלתי ספק במגדר שלי. נולדתי בת. אישה. ומגיל כלום ורבע ידעתי שאני רוצה בעל, איש, גבר זכר. לא עברתי דרך שלב ההתלבטות, לא שאלתי את עצמי מעולם האם בחרתי נכון. לא עברה לי בראש מחשבה כזאת, נשבעת. לכן היום, כשכל מכר ותיק או חדש מברר אם "יצאתי מהארון", זה גורם לי להרים גבה. איך יכולתי לצאת ממקום בו מעולם לא הייתי?
תוכנית האב שלי התממשה. נישאתי צעירה לגבר חלומותיי. איש רחב כתפיים, עדין, חכם ואבא למופת. הרגשתי שאני עונה לצו קדמון עמוק וחזק ממני. כך צריך. ככה טוב. והיה טוב ולפעמים קצת פחות טוב, כמו אצל כולם. כשהיינו יוצאות, חבורת אימהות נטולות רסן לדרינק של יום חמישי, תמיד היו עולים סיפורי הטרום נישואין שלנו. כשהיה מגיע תורם של סיפורי ה"בת עם בת", הייתי מקשיבה בעניין ותוהה ביני לביני אם אני מצטערת שמעולם לא אסתובב עם סיפור שכזה באמתחתי.
שני עשורים של יחד עם האיש. ילדים. חובות. אירועים שהחיים מזמנים. ארץ ישראל על צדדיה הטובים והפחות טובים כהשתקפות ימי הנישואים שלנו. צברנו חוויות נפלאות ביחד. היו ימים של תקווה וימים של כאב וכעס ומרחק שרק הלך וגדל עד שנפערה בינינו תהום. במשך השנים הללו לא הייתי פתוחה לשום אפשרות. בגידה מעולם לא הייתה אופציה, יהיה זה עם גבר, אישה או פיל אפריקאי. קמתי בכל בוקר בלי אוויר וכך הלכתי לישון. חייתי דרך החיים באותם ימים ולא אותם.
אני ובן זוגי ערכנו שיחות ארוכות וכואבות שתמיד הובילו לדרך ללא מוצא. לא הצלחתי להבין כיצד ייתכן שהאיש המקסים הזה, האבא הנהדר, החבר הכי טוב שלי, הפך עם השנים לכל כך רחוק ממני.
ואז היא הופיעה בחיי.
זה קרה במסגרת חברתית. שוחחנו יחד, והוקסמתי ממה שהיא ומאיך שהיא, ורק רציתי להקשיב לה עוד ועוד ועוד. וללכת רק לידה. ושהיא תסתכל עליי. שתראה אותי.
לקח לי זמן להבין מה קורה, ולילה אחד, יושבת עירה אל מול ירח מלא, נאלצתי להודות בפני עצמי שאני מאוהבת בה. שהיא מזרימה דם חדש בעורקיי. שהיא משקה אותי ומאירה אותי מבפנים. במקביל נאמרו דברים ביני לבינו, והלכה ונרקמה ההבנה שככה אי אפשר לנו. הוחלט על פרידה.
ובאשר אליה? היא "יצאה מהארון" בצעירותה. גם לה ברור בדיוק מה היא. היא אישה והיא לסבית. אוהבת נשים. רק נשים. ואם אפשר לתאר תחושה במילים, הייתי משתמשת במילים הבאות: הרגשתי כאילו רכבת פגעה בי. התנגשות עצומה. שוק. הלם. איך ייתכן שאני לא נושמת כשהיא בסביבה? שאני לא מסוגלת לאכול? שאיתה אני נרדמת ואליה מתעוררת? בת עם בת?
גם היא לא האמינה בהתחלה, וניסתה לשכנע אותי שזה יעבור. כמו וירוס. והיא, כמובן, לא הייתה היחידה. כל מי שהעזתי לספר לו התייחס אל העניין כגחמה שבוודאי קשורה למשבר גיל הארבעים. אבל אני מכירה את עצמי טוב מכולם. אני מלכת החששות וההתלבטויות, אבל כשאני יודעת. אני פשוט יודעת.
היא. אותה הלב שלי מבקש. מי ומה שהיא. אז מה אם היא אישה? לא התאהבתי במגדר שלה. התאהבתי באדם שהיא. בערכים שלה, בתפיסות העולם, בשובבות, באנרגיה, בעדינות שבה, ברכות המופלאה שהנוכחות שלה הביאה לחיי.
האם זה הופך אותי ללסבית? אז זהו, שלא. התאהבתי בה, לא במין הנשי כולו. אני עדיין מי ומה שהייתי כל חיי. אדם מלא ושלם. לא יצאתי משום מקום ואני לא עונה לשום הגדרה חדשה. וכן, יקיריי. הסקס מעולה שאין דברים כאלה. זין - כבודו במקומו מונח, אבל בניגוד לפסיקה החד משמעית של חברתי, יש לו תחליף ולטעמי הוא טוב בהרבה מהמקור.
לפנייה לכתב/ת 
