קופת גמל: האם דמי ניהול גבוהים מצדיקים את עצמם?

במהלך השנים האחרונות עלתה פלאים המודעות הפיננסית של הציבור, ובעיקר הדבר אמור ביכולת של הציבור לבדוק ולהשוות את התנאים השונים שמציעים לו גופים פיננסיים ביחס לניהול חיסכון ארוך טווח.

למרות ההתקדמות הרבה, עדיין קיימת בורות רבה ביחס למרכיבים השונים של החיסכון ארוך הטווח, בייחוד ביחס להשפעת גובה דמי הניהול על היקף הצבירה לאורך חיי החיסכון. בתי ההשקעות מנסים לשכנע את הציבור שדמי הניהול הגבוהים שהם גובים הם מעין תעודת ביטוח לאיכות הניהול, אך למעשה, בדיקה אמפירית של הממצאים מוכיחה שאין שום הצדקה לגביית דמי ניהול גבוהים, כיוון שאין שוני מהותי בתשואות בין גופים שגובים דמי ניהול גבוהים ובין הגופים שמסתפקים בדמי ניהול נמוכים.

כך לדוגמא, קופות הגמל המפעליות – קופות שהוקמו ביוזמת ארגוני העובדים ומנוהלות אך ורק לרווחת העמיתים, ללא מטרות רווח, מצליחות להשיג תשואות מרשימות, שלא נופלות מהתשואות של הקופות הפרטיות, למרות שהן גובות דמי ניהול שנתיים נמוכים של כ-0.2% בלבד. לאורך זמן, הפער בין דמי ניהול שנתיים של כ-0.9% בקופות הפרטיות, לעומת דמי ניהול של 0.2% פירושו חיסכון של מאות אלפי שקלים ולעיתים אף כמיליון שקלים לאורך חיי החיסכון.

באמת ניהול איכותי?

אחת הטענות המרכזיות שנועדו להצדיק את המשך גביית דמי הניהול הגבוהים מהציבור היא שהפער נובע מאיכות ניהול ההשקעות. לפי טענה זו, רק גופים גדולים, שמנהלים היקף נכסים גדול, יכולים לספק ניהול השקעות איכותי. לטענה זו אין בסיס. ברבות מהקופות המפעליות, וגם בקופות הגמל של הסתדרות המורים, קובע דירקטוריון החברה את מדיניות הקצאת הנכסים הכוללת ואת אפיקי ההשקעה, אך מי שמנהל את ההשקעות בפועל הוא בית ההשקעות פסגות- בלי ספק מהגופים המובילים בישראל. כך, יכול החוסך גם ליהנות מניהול השקעות איכותי ואמין וגם מדמי ניהול נמוכים.

אז מהיכן מגיע הפער? מדוע בתי ההשקעות הגדולים אינם יכולים לגבות את אותם דמי ניהול נמוכים כמו שגובות הקופות המפעליות? אחת הסיבות המרכזיות לכך היא ההגדרה של החברות שמפעילות את הקופות המפעליות כמוסד ללא כוונת רווח. אם בקופות הפרטיות יש צורך בחלוקת שכר גבוה למנהלים הבכירים, בעלות של מיליוני שקלים בשנה, הרי שבקופות הפרטיות שומרים על הוצאות תפעוליות נמוכות, מתוך מטרה להיטיב עם החוסכים.

למרות התשואות הנאות של הקופות הענפיות והמפעליות, ולמרות דמי הניהול הנמוכים שהן גובות ביחס למתחרים, הן אינן מצליחות להגדיל את מספר העמיתים, זאת כיוון שליועצים הפנסיונים בבנקים, ובטח לסוכני הביטוח, אין שום תמריץ או עניין להמליץ ללקוח על קופה מפעלית. בנוסף לכך, הקופות הענפיות מיועדת לאוכלוסייה סגורה של עובדים בסקטור מסוים והרגולטור, למרבה הצער, לא מתיר לבני משפחה של עמיתים בקופות גמל ענפיות, להצטרף לאותה קופה ענפית וליהנות מהיתרון הברור של ניהול כספים בדמי ניהול נמוכים.

אנו מקווים שההתעוררות במודעות הפיננסית, הן אצל הציבור הרחב והן אצל הרגולטורים השונים, תלווה גם בשינוי של הכללים שמכבידים היום על הקופות המפעליות, כדי שיותר אזרחים במדינת ישראל יוכלו ליהנות מהיתרונות של ניהול כספי החיסכון שלהם בקופת גמל ענפית, במקום לאלצם לממן בכספי החיסכון הפנסיוני דיבידנדים, בונוסים, משכורות עתק ועמלות לסוכנים ויועצים פנסיוניים.

הכותב הוא מנכ"ל קופות הגמל 'גל' ו'כלנית' של הסתדרות המורים.