נגיף ברשת: איך הפכו החתולים לכוכבי הממלכה?
הם השליטים הבלתי מעורערים של הרשתות החברתיות, והמרכיב העיקרי בפיד של רובנו, אבל איך בדיוק זה קרה והאם גם החתול שלכם יכול להפוך אתכם לעשירים?
החתולים הם המרכיב העיקרי בפיד של כולנו יחד עם תמונות של אוכל, סלפיז ותינוקות. יצאנו לבדוק מה קדם למה - האינטרנט או החתולים ואיך תהפכו את החבר הפרוותי הפרטי שלכם לכוכב רשת?
לקיבורד קאט, ששמו האמיתי הוא פאטסו, יש אתר, עמוד מעריצים בפייסבוק, בובות פרווה, וגם - פרסומת לחברת פיסטוקים, שהפכה את בעליו לעשיר. אבל, בדומה להרבה יוצרים טובים ומוכשרים, פאטסו לא זכה ללקק שמנת מכל הפרסום הזה. הוא נפטר ב-1987, ומאז רוחו עדיין איתנו. באופן וירטואלי.
אז הם חמודים, מצחיקים, וסביר להניח שלעולם לא באמת נצליח להבין אותם אבל, עדיין איך ולמה חתולים? יש שיגידו שזה בעיקר בגלל היפנים. התרבות היפנית הייתה אובסיסבית לחתולים במשך מאות שנים. ההבדל היחיד הוא שמשנות האלפיים פחות או יותר, היה גם איך להפיץ את כל הטוב הזה - ותסמכו על היפנים כמובילי טרנדים באינטרנט. תראו את מארו - חתול יפני שמידותיו השמנמנות ידועות בעולם כולו, עם כמעט 300 מיליון צפיות בסך הכל, בערוץ היוטיוב שלו וחיבה מוגזמת לארגזים. בערך לכל חתול יש עניין עם קופסאות ושקיות, אבל חייבים להודות שלמארו, יש גם תזמון קומי מעולה, וכל וידאו שהוא משתתף בו – הופך ללהיט בעיקר בזכות זה.
אז רגע, אולי כל העניין הוא כסף? צילמתם וידאו או תמונה חמודה של החתול שלכם, אבל אף אחד לא התקשר להציע חוזה טלאנט? טוב בכל זאת, הרשת מוצפת בחתולים וצריך משהו מיוחד בשביל שישימו לב אליכם, כמו אצל החתולה הכי מפורסמת ברשת, שליטת האינטרנט, גראמפי קאט. עם פרצוף כזה, לא באמת ציפינו שהיא תהיה פחות מסלב על.
ממים, אתר, עמוד פייסבוק, סרטונים מגה ויראלים, חולצות, ספרים, בובות, תכניות בוקר, פרסומות ואפילו סרט שאגב, נכשל בגדול – גראמפי קאט, ששמה האמיתי הוא רוטב טרטר, שווה מיליונים. כמה בדיוק? יש הטוענים שבערך 100 מיליון דולר. טביתה בנדסן, הבעלים של גראמפי, עבדה לפני הפריצה הגדולה כמלצרית במסעדת לובסטרים. היא כמובן התפטרה כדי שיהיה לה מספיק זמן לדאוג לעניינים של גראמפי. הכי חלום אמריקאי.
אז נכון שזה יכול להיות חלומי להתפטר מהעבודה ולהרוויח כסף מהחבר המשופם שלכם, אבל לא בטוח שכסף זה המניע היחיד בכל הסיפור הזה. האמת שתמיד היה לנו עניין בחתולים. קחו למשל את תום וג'רי, גארפילד, הפנתר הוורוד או המחזמר קאטס. יכול להיות שהאינטרנט בסך הכל עזר להפיץ את זה ובעצם זה תמיד היה שם? אולי.
עורכת תוכן: יעל לינזן
עורך תחקיר ותוכן: מתן כהן
אפטריסט: אסף קוזין
גרפיקאית: ספיר קלדרון
