נגיף ברשת: על מי ניתן להפיל את אשמת השיימינג?

לא חסרות דוגמאות קיצוניות לבריונות רשת שהיה לה סוף טראגי. אחד המקרים הראשונים אירע ב-2010 בניו ג'רזי. הסטודנט טיילר קלמנטי ששותפו לחדר פרסם בטוויטר הודעות על נטיותיו המיניות התאבד ביום שלמחרת. גם חייה של לינדזי סטון, לשעבר מטפלת מוערכת בילדים אוטיסטים, נהרסו בעקבות בריונות הרשת. במסגרת טיול לוושינגטון הצטלמה סטון כשהיא מניפה אצבע משולשת ליד שלט בבית הקברות האמריקאי הלאומי שבו נכתב "כבוד ודומיה". הטעות הזו שינתה את חייה. התמונה הפכה ללהיט אינטרנט, וחיפוש תחת שמה העלה אותה בעשרות עמודים. סטון, הפכה למוקד שנאה, פוטרה מעבודתה והסתגרה בביתה כמעט שנה.

גם בארץ לא חסר מקרים כאלה. הבולט שבהם הוא של דוד אל מזרחי ז"ל, שלפני חמש שנים שם קץ לחייו בעקבות הצקות והתעללויות ברשת מצד חבריו. מהצד השני, אחד ממקרי השיימינג המפורסמים ביותר של השנים האחרונות, "טיסת השוקולד",המציא מחדש את הביטוי הישראלי המכוער, וסיפק לא מעט רגעים של הומור.

בגלל שהחוק לא עומד בקצב הטכנולוגיה, הרשתות החברתיות הופכות להיות השופט והתליין. במקרה של אי עמידה בצפירה למשל, כמו בקטע המצולם, האדם יכול לתבוע בהנחה שהוא מצא את הצלם. הצלם מצדו, יכול לטעון שצילם לצורך עניין ציבורי. אז מה אפשר לעשות? בהיבט המשפטי, בארצות הברית קיימת חקיקה נגד בריונות רשת משנת 2007 במספר מדינות. בישראל אין חקיקה ספציפית כנגד בריונות רשת. למרות זאת מרבית מעשי הבריונות נכללים בקטגוריה של עברות פליליות. לכן ניתן להשתמש בחוקים אלו.

למרות החוקים שיכולים להוות פתרון משפטי לבריונות, זו אינה דרך הטיפול הטובה ביותר. גם לאחר הוכחת הפגיעה עדיין צריך להתמודד עם הבעיה של הפרת האנונימיות. בריוני הרשת עלולים לפרסם תמונות, קטעי וידאו וטקסטים על אנשים או לשלוח את התוכן הפוגע למספר רב של אנשים. אם להתעלם לא עוזר, ואין לכם אפשרות להכנס לתביעות, האתר Reputation.com מספק לגולשים שירותים שונים כמו איך להתמודד עם משברים ברשת, ויותר מזה, איך להעלים את המידע הרע עליך ברשת.

עורכת אחראית: יעל לינזן
עורכי תוכן: מתן כהן, מור קומפני
אפטריסט: אסף קוזין

גרפיקאית: ספיר קלדרון