וונדר וומן: סיפורה של גוון יורגנסן
"מחוץ לרדאר": עד לפני קצת יותר מחמש שנים, היא הייתה רואת חשבון במשרה מלאה. כיום, היא לא רק הטריאתלטית המצליחה ביותר, אלא אחת הספורטאיות הטובות בעולם
גם בספורט האולימפי, האמריקאים לא תמיד מאפשרים שיכופפו אותם. למרות שמדובר במעצמה האולימפית מס' 1 בעולם, בענפים מסוימים הם נותנים עדיפות ברורה דווקא לגרסאות הלא-אולימפיות. בגלישת רוח למשל, ענף אולימפי למהדרין, לא תמצאו בשנים האחרונות ספורטאים אמריקאים בצמרת העולמית. לעומת זאת, בגלישת גלים, ענף לא אולימפי ואקסטרימי, ארה"ב היא מעצמה שאחראית לכמה מאגדות הענף כמו קלי סלייטר ואנדי איירונס.
גם בטריאתלון הסיטואציה הייתה דומה עד לא מזמן. הוואי, המדינה ה-50 בארה"ב, היא המולדת של האיירון-מן, תחרות הטריאתלון האולטימטיבית המורכבת מ-3.86 ק"מ שחייה, 180 ק"מ רכיבה על אופניים וריצת מרתון לקינוח. עד היום הוואי מארחת באופן מסורתי את אליפות העולם באיירון-מן.
לעומת זאת, בטריאתלון האולימפי (1.5 ק"מ שחייה, 40 ק"מ רכיבה על אופניים ו-10 ק"מ ריצה) המסורת האמריקאית צנועה בהרבה. מאז שהטריאתלון נכנס לתוכנית האולימפית בסידני 2000, ארה"ב זכתה במדליית ארד בתחרות לנשים באתונה 2004.
אלא שאם לא יהיו תקלות מיוחדות, בעוד שנה באולימפיאדת ריו הנתון הזה צפוי להשתנות. ארה"ב נהנית כיום מטריאתלטית שכבר עתה, עוד בטרם ענדה על צווארה מדליה אולימפית אחת, נחשבת בעיני רבים כטריאתלטית הגדולה בהיסטוריה.
קוראים לה גוון יורגנסן (29) והנתון המדהים לגביה הוא שעד לפני קצת יותר מחמש שנים, היא בכלל הייתה רואת חשבון במשרה מלאה במשרד מכובד.
שנאה לרכב על אופניים בילדותה
עוד בצעירותה יורגנסן נהנתה מכישורים ספורטיביים מכובדים בשחייה ובריצה. את ימיה באוניברסיטת וויסקונסין היא העבירה בין לימודי חשבונאות לאימונים ותחרויות בנבחרות השחייה, ריצות המסלול וריצות השדה. היא הייתה ספורטאית טובה אבל לא מצטיינת, מעולם לא זכתה במדליה באליפויות המכללות הארציות.
כשסיימה את לימודיה והבינה כי האולימפיאדה לא בדיוק מחכה לה מעבר לפינה, עשתה את מה שטבעי לעשות והתקבלה לעבודה מכובדת בתחום התמחותה.
באותו זמן באיגוד הטריאתלון האמריקאי החלו בחיפוש אחר בוגרי קולג' מוכשרים שיכולים להשתלב בענף. יורגנסן צדה את עיניהם, הניסיון שלה בריצה ושחייה העיד על פוטנציאל, ולמרות שהייתה חסרת-מושג ברכיבה על אופניים, הם הסכימו לקחת את ההימור עליה.
יותר מכך, יורגנסן מעידה על עצמה ששנאה לרכב על אופניים בילדותה. מאז לא רק שהיא התאהבה ברכיבה על אופניים, היא אפילו התאהבה ברוכב אופניים. פט למיו, רוכב מקצועי, עמו התחתנה.
למרות שכשקיבלה את הפנייה, יורגנסן חשבה תחילה שבאיגוד הטריאתלון האמריקאי התבלבלו עם מישהי אחרת, היא הסכימה לתת לענף הזדמנות וזו לא הייתה החלטה פשוטה עבורה. "זו הייתה הקרבה ענקית, לא רציתי לעזוב את העבודה שלי, ראיתי בעצמי רואת חשבון, לא טריאתלטית", היא נזכרת.
למרות ההחלטה המסויגת שלה, מרגע שבחרה להקדיש את עצמה לטריתאלון, ההתקדמות של יורגנסן הייתה מטאורית. כבר בתחרות הראשונה שלה, למרות שחששה שתשתרך הרחק מאחור בקטע האופניים, היא סיימה שמינית והשיגה כרטיס לנבחרת העילית האמריקאית. בסיומה של 2010 היא נבחרה לרוקי השנה של איגוד הטריאתלון האמריקאי.
כיום, יורגנסן היא כבר רמה בפני עצמה בענף. בשנה שעברה היא סיימה במקום הראשון בסבב העולמי, בהפרש עצום מיריבותיה והוכתרה לאלופת העולם. השבוע, במירוץ שנערך ביוקוהמה, היא רשמה את ניצחונה התשיעי ברציפות בסבב, הישג חסר תקדים. ההפסד האחרון שלה היה אי שם באפריל 2014.
יורגנסן מנצחת ביוקוהמה
השליטה האבסולוטית של יורגנסן בענף כה מורכב ומאתגר, הביאה לאזכור שמה לא רק בהקשר של הטריאתלטית הטובה בעולם, אלא גם בשאלת הספורטאית הטובה בעולם כיום. היא עצמה לא משתפת פעולה בדיונים הללו. "זה נשמע לי מוזר שאנשים מתייחסים אליי ככה. אני לא מרגישה כזו, אני מרגישה כמו אדם רגיל. מזדמן לי לעשות מדי יום דבר נפלא שזה להתאמן ולהיות עם החברים שלי. אנשים אחרים סופרים לי את רצף הניצחונות, אני לא זקוקה לכך, כל מה שמעניין אותי לזה להתרכז במה שאני עושה – שחייה, רכיבה על אופניים וריצה".
"יכולות ריצה לא אנושיות"
היתרון הבולט של יורגנסן הוא המהירות האדירה שלה בריצה, זכר לניסיונה הרב כרצה למרחקים ארוכים עוד מימיה בתיכון. מכיוון שהריצה היא הקטע האחרון במירוץ הטריאתלון, יש למהירות של יורגנסן חשיבות מכרעת.
קחו לדוגמא את מירוץ פתיחת העונה באבו-דאבי. יורגנסן הגיעה אל קטע הריצה בפיגור של דקה מהחבורה המובילה. כבר ב-2.5 הקילומטרים הראשונים היא צימקה את ההפרש ב-45 שניות ובסופו של דבר היא ניצחה במירוץ בהפרש של 16 שניות מהמקום השני. "יכולות הריצה שלה הן בלתי אנושיות", מעידה הטריאתלטית הישראלית, פאני בייסרון, "לדעתי היא כבר עכשיו הגדולה בהיסטוריה".
באופן מוזר למדי דווקא השחייה, תחום בו היא מחזיקה בניסיון רב, נחשב לחלש שלה יחסית. "אני שוחה כל החיים שלי, ולמרות זאת אני לא מוכשרת כל כך", היא מודה.
יורגנסן היא אמנם הטריאתלטית הטובה ביותר בארה"ב ובעולם כולו, אך היא איננה התוצר המוצלח היחיד של פרויקט הטריאתלון האמריקאי. קייטי זפרס, חברתה של יורגנסן לנבחרת, סיימה השנה במקום השני בשלושה מתוך ארבעה מירוצים בסבב. במירוץ היחיד בו לא סיימה זפרס שנייה, הייתה זו בת ארצה, שרה טרו, שהקדימה אותה. לא מן הנמנע כי באולימפיאדת ריו 2016, מספר המדליות של האמריקאים בטריאתלון העומד, כאמור, על ארד בודד כרגע, יצמח משמעותית.
ובכל זאת, חרף צמיחתה המהירה ושלל הישגיה, גם ליורגנסן היה רגע אחד של אכזבה מרה ולצערה הרב, דווקא בתחרות החשובה מכולן. לפני אולימפיאדת לונדון היא אמנם לא נהנתה ממעמדה האיתן כיום, אך בכל זאת נחשבה לאחת מהמועמדות לזכות במדליה.
הפתיחה שלה הייתה טובה ואחרי קטע השחייה היא נמנתה על החבורה המובילה, אלא שפנצ'ר בגלגל האופניים קלקל לה את התוכניות והיא סיימה במקום ה-38 המאכזב. "אחרי שחציתי את קו הסיום בלונדון, כל מה שחשבתי זה שאני רוצה לזכות בזהב בריו", היא אמרה. במצבה הנוכחי, לא בטוח שאפילו פנצ'ר נוסף, יוכל למנוע זאת ממנה.
לפנייה לכתב/ת 
