אבל בשב"כ ובמשרד הפנים על המנהל שהתאבד: "מילים הורגות"

באדיבות ערוץ 66

"אריאל הגיע אלינו ללשכת ההגירה והאוכלוסין בתל אביב לפני חצי שנה מהשב"כ, והוא המנהל הכי טוב שהיה לנו. היו ניגשים אליו אנשים ללא כסף, והוא היה משלם על חשבונו צילום ת.ז או תמונות. עד כדי כך הוא היה רגיש לבעיות שלהם", כך סיפרה אתמול (יום א') ל-ynet ויקי קבבג'יאן, ראש ענף אזרחות וזרים ברשות האוכלוסין, על מנהלה לשעבר אריאל רוניס, שהתאבד בסוף השבוע בעקבות פוסט שהאשים אותו בגזענות כלפי כהת עור.

אביו של רוניס: "בגלל רשעות איבדתי את בני"

"אני ארמנית לא יהודייה ומעולם לא הרגשתי מצדו יחס מפלה. הוא תמיד דאג לשלומי", המשיכה קבבג'יאן. "נפגשנו ביום חמישי בעבודה והוא נתן לי חיבוק. לא דיברנו על הפוסט. לא ייחסתי לו חשיבות כי אנשים הרי מתלוננים כאן הרבה פעמים. אימא לתינוקות שמגיעה לכאן מקבלת יחס של מלכה. הוא היה עושה תורים מיוחדים עבור אמהות. הוא היה אדם טוב. תמיד כשהייתי מודאגת הוא היה נכנס למשרד וכדאי לעלות לי חיוך היה מצדיע לי. אין לי מושג מה פגע בו כל כך".

רוניס, בן 47 במותו, שירת לפני כן 20 שנה בשב"כ. ליאור אקרמן, לשעבר ראש אגף בשירות, היה מפקדו במשך חמש שנים. "האיש היה כל שנותיו איש שטח שעבד בעיקר בצפון בקרב ערביי ישראל", סיפר. "את כל חייו הוא הקדיש לעבודה. הוא היה איש מאוד טוטאלי בעשייה שלו, איש של עקרונות ונחישות. הוא היה נראה קשוח ורציני בדיבור, אבל גם אדם רגיש. מי שהכיר אותו ידע את זה. אבל הוא לא היה אדם חלש. הוא הקים תנועה שניסתה לקרב בין לבבות יהודים וערבים. גזענות איננה רלוונטית לגביו ואיננה מתחברת אליו".

ריקי פרץ, מנהלת מחלקת מרשם ברשות האוכלוסין, מוסיפה: "ביום חמישי הוא נראה בסדר גמור. אדם צנוע שתמיד משרה אווירה נעימה. הוא הביא לנו לפני החג עוגות גבינה ואיחל חג שמח. הוא גם שלח הודעות חג שמח אחרי שיצאנו כבר הביתה. הכול נראה בסדר. הוא היה אדם מקסים ומדהים. הרגשנו שזכינו לקבל מנהל כזה. הוא תמיד היה מגבה אותנו, כי בעבודה הזו הרי סופגים כעסים ומתחים, והוא היה נותן מילה טובה. חסרים אנשים כאלו במגזר הציבורי. אני מעריכה שהוא עבד שם לא בגלל המשכורת אלא מהלב. אני לא מעכלת את זה שאבוא למשרד והוא לא יהיה שם".

"אסון פקד אותנו"

מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, אמנון בן עמי, פרסם הודעה תחת הכותרת "מילים הורגות" בעקבות ההתאבדות של רוניס: "האסון שפקד את משפחת רשות האוכלוסין וההגירה הכה בתדהמה את כולנו. חבר יקר ומנהל מוערך התקשה להתמודד עם השתלחות חסרת רסן החוצה כל קו אדום כלפי עובדי הרשות ועובדי שירות המדינה. עובדי רשות האוכלוסין וההגירה הם אנשים מסורים, מקצועיים ורגישים המצויים תחת לחץ יומיומי כבד כתוצאה מעומס עבודה ודרישות עצום הנובע מציפיה מוצדקת של האזרח לקבל שירות מהיר לבעיותיו.

"עובדי רשות האוכלוסין וההגירה אינם גזענים, נאצים או רשעים כפי שרבים מאיתנו שומעים מדי יום. גם עובדי הרשות הם בני אדם בעלי משפחות וילדים, ורבים מהם רואים בעבודתם שליחות אישית וחברתית. אנו מודעים ופתוחים תמיד לקבל הערות ביקורות ותלונות וזכות הציבור לקבל שירות היא בלתי ניתנת לערעור. עם זאת, ההתלהמות וההכפשות היומיומיות שעמן מתמודדים עובדי הרשות מחייבות דיון ציבורי נרחב לגבי ההגנה שיש לתת לעובדי המדינה בכלל ועובדי הרשות בפרט וחציית קו אדום בהשתלחות האיומה שהביאה למעשה כה טרגי. אנו משתתפים באבלה הכבד של המשפחה".

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר: "אנו משתתפים בצערה של המשפחה על אובדנה, וכחבריו אנו המומים, כואבים ומזועזעים מלכתו בטרם עת של אריאל רוניס. אריאל היה מנהל משכמו ומעלה, מצטיין, מסור ונאמן. מקרה מצער זה צריך ללמד את כולם לקח על כוחן של מילים ועל ההשפעה של הרשת".

חמותה של הצעירה האפרו-אמריקנית שכתבה את הפוסט, סיפרה כי היא נסערת מהסיטואציה שנכפתה עליה ועל משפחתה. "היא מאוד נסערת ומצטערת על מה שקרה", אמרה לאחר ששוחחה עמה אתמול בשעות הצהריים. "קרה אתמול משהו לא צפוי ואם היה לה ספק שזה מה שיקרה, היא לא היתה פותחת את הפה אף פעם. היא רק צריכה שקט כדי לחזור לעצמה".

רוניס בשיחה על אהבת אדם

שיחה על אהבת אדם, על המשברים והפילוגים בעם היהודי ועל השאלה האם אנחנו באמת אור לגויים? בפברואר האחרון השתתף רוניס עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכנית "נפגשים עם קבלה" בערוץ 66. דברים שאמר אז מקבלים היום - בעקבות מותו - משנה תוקף. 

"אתה מדבר על אהבת האדם", אמר רוניס לרב ד"ר מיכאל לייטמן, "שמעתי לא אחת את המקום שמוגדר לעם היהודי באותו תהליך בבחינת היותנו אור לגויים. בהסתכלות על ההיסטוריה של העם היהודי, באמת העם היהודי עשה דברים נפלאים, השמירה על האמונה, דרכו ודתו לאורך מאות ואלפי שנים. השמירה על השרידות שלו לאורך שנים על אף כל מי שקם להשמידו. בעוד שעמים אחרים לא עשו את זה. יחד עם זאת, גם ההיסטוריה הרחוקה של העם היהודי רצופה בפילוגים, מריבות וגם ההיסטוריה היותר קרובה. תשמע, רצח ראש ממשלה, אירועי תג מחיר. האם אין בזה משום קצת יהירות לראות את אותו תפקיד של העם היהודי כאור לגויים? האם אנחנו לא כשאר העמים מהבחינה הזאת?".  

הרב לייטמן מציין שהתיקון מתחיל בעם היהודי, "להביא את עצמנו ולאחר מכן את כל העולם, לאהבת ורעך כמוך". רוניס משיב לו שבהיסטוריה של העם היהודי, "יש יותר סכסוכים ופילוגים מאשר הליכה לכיוון שאתה מדבר עליו". הרב משיב לו ש"אנחנו צריכים לעלות למדרגה הבאה. אנחנו מגיעים למדרגה הזאת ומבינים כמה החיים שלנו נוראיים. אתה עומד מול קיר כדי לעלות למדרגה הבאה ורואה שזה בלתי אפשרי. מאחורה יש לך חיים של סבל וייאוש גדול מכל מה שעברת, ולפניך עוד קיר שאתה לא רואה בכלל איך אתה שובר אותו. אז, בכל זאת אנחנו מוצאים בתוכנו כוח, אפשרות והזדמנות להתחבר". על כך אומר לו רוניס: "אם כך, אנחנו קודם כל צריכים להגיע למצוקה, למשבר, ממנו נצמח".

בהמשך השיחה מעיר רוניס ש"העם היהודי הגיע לאותם אסונות ומשברים, כמו השואה או מלחמות ישראל. זה עדיין לא הוביל אותו לאותה אחדות, לאותה 'ואהבת לרעך כמוך'". בערוץ 66 ביקשו להדגיש ש"אין קשר בין התוכנית לבין השתלשלות האירועים המצערת". 

דיסקין: רחוק שנות אור מ"גזען"

אריאל רוניס התגייס לשירות הביטחון הכללי בשנת 1992 בהיותו בן 24. הוא שימש במספר תפקידי שטח במגזר הערבי במרחב צפון ובמסגרת זו פעל מול גזרת לבנון. ב-2001 קודם למעמד של מנהל בשירות ועבר ל"מנהלה הביטחונית לסיוע" שם עסק בשיקומם בישראל של סייעני כוחות הביטחון. בהמשך דרכו מילא תפקידים ניהוליים מבצעיים נוספים ובנובמבר 2010 פרש מהשירות לגמלאות.

בהודעת השב"כ נאמר ש"אריאל הוערך כאיש מקצוע מן המעלה הראשונה, מחויב למשימה, דבק במטרה וראה בעבודתו שליחות. במהלך שירותו היה אחראי למבצעי סיכול בארץ ובלבנון. במסגרת עבודתו בתחום שיקום הסייענים, פעל אריאל ללא לאות לשילובם של הסייענים בחברה הישראלית. שירות הביטחון הכללי קיבל בתדהמה את הבשורה הקשה על מותו של אריאל, מביע צער על לכתו בטרם עת ומשתתף בצער המשפחה".

ראש שב"כ לשעבר, יובל דיסקין, התייחס גם לפרשה וכתב בעמוד הפייסבוק שלו: "קשה לעכל את הדברים ואיננו מכירים את כל העובדות והפרטים. אני יודע רק דבר אחד - אריאל רוניס היה רחוק אלפי שנות אור מ'גזען' או מהתופעה המכוערת ששמה 'גזענות'. למעשה הוא היה ממש ההיפך מכך - בערכיו ובמעשיו".

הוא הדגיש אין לו כוונה להאשים את כותבת הפוסט בהתאבדות, אבל ציין: "אני כן מאשים את חוסר הסובלנות שלנו לאחר ואת המהירות שבה כולנו שופטים וחורצים גורלות של אנשים. אני גם קורא את התגובות של יפי הנפש השמאלנים השונים לאירוע מתחילתו ועד עתה ואני בז להם בדיוק כמו לקיצוני הימין. עיוורון לעובדות זו בעייתם של פנאטים משמאל ומימין. איני ולא אהיה חלק מהם. אני סבור שזו העת לחשוב על סובלנות ועל חמלה ועל איך אנחנו נעשים יותר בני אדם ויותר רגישים, סובלניים ומלאי חמלה לזולתנו - בדיוק כפי שאריאל רוניס ז"ל היה בחייו".