שתף קטע נבחר

פגע, הרג וברח: העליון הפחית בעונשו של נהג

תושב באר שבע, שנסע ללא רישיון וללא ביטוח, פגע בקשישה וניסה לטשטש ראיות. המחוזי גזר עליו 4.5 שנות מאסר. למה החליט העליון להקל עליו?

בית המשפט העליון הורה להפחית בעונש המאסר של אשר אבוטבול, שברח אחרי שדרס למוות קשישה בבאר שבע ביוני 2013, בעת שנסע ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח. השופטים קבעו שאין להתחשב בתוצאות התאונה לעניין העונש, והפחיתו את תקופת המאסר מ-4.5 שנים ל-3.5.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

בערב התאונה הסיע אבוטבול שני קרובי משפחה לבית מרקחת על מנת לקנות תרופות לאמם. במהלך הנסיעה הוא פגע בקשישה שחצתה את הכביש וגרם לה לחבלות קשות. אבוטבול המשיך בנסיעה, נטש את המכונית ברחוב צדדי וקרא לחברתו שתאסוף אותו ואת הנוסעים. איש לא הזעיק עזרה ולא חזר לברר מה מצב האישה, שמתה תוך זמן קצר.

 

אבוטבול המשיך לטשטש את עקבותיו: הוא ביקש מאמו לקחת את המכונית מהמקום שבו הושארה, נעזר בחברתו ובאחיו כדי לתקן אותה, ופנה לחבר בבקשה שימחק עבורו את צילומי האבטחה שבכניסה לביתו, שתיעדו את המכונית ביום התאונה.

 

אבוטבול נתפס לבסוף והורשע בין היתר בהפקרה לאחר פגיעה בנסיבות מחמירות, נהיגה בזמן פסילה, השמדת ראיה וניסיון לשיבוש מהלכי משפט. בגזר הדין ציין בית המשפט המחוזי בבאר שבע כי אבוטבול לא נמצא אחראי לעצם גרימת התאונה, אך למרות זאת התוצאה הקשה משפיעה על קביעת העונש. בהתאם לכך נגזרו עליו 4.5 שנות מאסר, קנס בסך 5,000 שקל ופיצוי בסך 50 אלף שקל לעיזבון המנוחה.

 

על שני הנוסעים שהיו עם אבוטבול במכונית גזר המחוזי שישה חודשי עבודות שירות, וארבעה חודשי עבודות שירות נגזרו על החבר שנתפס עם צילומי האבטחה לפני שהספיק למחוק אותם.

 

כל הארבעה ערערו על גזר דינם לבית המשפט העליון. אבוטבול טען שהמחוזי שגה כשדחה חוות דעת מומחה מטעמו, שקבע כי לנוכח מאפייני אישיותו, תגובת הבריחה שלו ממקום התאונה תחת לחץ הייתה אוטומטית ולא רצונית. עוד טען כי המחוזי צריך היה להפריד בין תוצאתה הטראגית של התאונה לבין עבירת ההפקרה שבה הורשע. לשיטתו, לאחר שנקבע בפירוש כי הוא לא אחראי לעצם התרחשות התאונה, לא היה מקום להחמיר בעונשו עקב מות המנוחה.

 

החוק לא מבדיל

שופט העליון צבי זילברטל ציין כי אמנם יש בסיס לטענה שהתנהגותו של אדם במצבי לחץ וטראומה שונה מהתנהגותו בשגרה ונובעת מ"טבע האדם", אולם קבלת הטענה שתגובתו הטבעית של אדם היא לברוח, כנסיבה השוללת את אחריותו לביצוע העבירה, מרוקנת מתוכן את סעיף העבירה. לשיטת השופט, משקבע המחוקק שניתן להעניש על מעשים אלו, ומטרת החוק היא להכווין התנהגות של נהגים ולהבטיח הגשת עזרה לנפגעים, יש להטיל בגין עבירת ההפקרה עונש הולם ומרתיע.

 

עם זאת הוא הוסיף שהעונש המרבי על עבירת ההפקרה זהה כאשר נגרמת לנפגע חבלה חמורה או מוות, והמחוקק לא הבדיל בין המקרים. לכן, נקבע, לא היה מקום לשקול לחומרה את העובדה שהמנוחה מתה.

 

השופטים עוזי פוגלמן ויורם דנציגר הסכימו עם פסיקתו של השופט זילברטל. השופט דנציגר ציין כי קשה לראות אדם שנמלט ממקום התאונה כבעל מודעות מדויקת לתוצאה שנגרמה, שכן מי שנמלט לא יכול לדעת מה קרה, והוסיף כי לא ייתכן שהתוצאה הקטלנית של התאונה תישקל לחובת הנאשם פעמיים – פעם בבחירת העבירה המחמירה שבה הורשע ופעם נוספת בקביעת העונש.

 

לפיכך החליטו השופטים להפחית את עונש המאסר של אבוטבול, כך שהוא ירצה 3.5 שנות מאסר. הערעורים של יתר המעורבים בפרשה נדחו.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ המערערים: עו"ד שורץ אורון, עו"ד יוגב נרקיס, עו"ד גיא נגר, עו"ד בני זיתונה, עו"ד נועם בונדר
  • ב"כ המשיבה: עו"ד סיגל בלום
  • עו"ד רון סייג עוסק בדיני תעבורה ותאונות דרכים
  • הכותב לא ייצג בתיק

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים