שתף קטע נבחר

פרשת שבוע: מנהלים, תנו דוגמא אישית

הנזיר המפורסם ביותר בתנ"ך הוא שמשון. כדי שהוא יוכל למלא את שליחותו ולהיות נזיר, מתבקשת אמו בעצמה להימנע משתיית יין ומאכילת מאכלים טמאים. כשם שהדוגמא האישית מחייבת הורים כלפי ילדיהם, כך היא גם מחייבת מנהלים כלפי עובדיהם. פרשת נשא

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהֹוָה: מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל: (במדבר ו, 3-2)

 

לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית

 

הנזיר המפורסם ביותר בתנ"ך הוא שמשון. על הולדתו של שמשון מסופר בספר שופטים בפרק ג', וזוהי גם ההפטרה של השבת בה קוראים את פרשת נשא: "וירא מלאך יהוה אל האישה ויאמר אליה: הנה נא את עקרה ולא ילדת, והָרִית וילדת בן: ועתה הישמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא: כִּי הִנךְ הָרָה ויוֹלַדְתְּ בן, ומורָה לא יעלה על ראשו, כי נזיר אלוקים יהיה הנער מן הבטן, והוא יָחֵל להושיע את ישראל מיד פלשתים" (שופטים יג, 5-3).

 

על מנת ששמשון יוכל למלא את שליחותו ולהיות נזיר, מתבקשת האם בעצמה להימנע משתיית יין ומאכילת מאכלים טמאים. מלאך האלוקים מלמד את האישה כי עליה להוות דוגמא אישית בהתנהגותה, על מנת שהילד יוכל ללמוד ממנה ולחקות את התנהגותה.

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
 

כשם שהדוגמא האישית מחייבת הורים כלפי ילדיהם במסגרת התא המשפחתי, כך היא מחויבת המציאות בארגונים. מנהלים, הרוצים להוביל ולסחוף אחריהם אנשים, צריכים בעצמם להוות מודל להתנהגות שהם מצפים מהעובדים. הורתו והולדתו של שמשון מלמדות אותנו, כי התנהגויות ומחשבות קשורות בקשר הדוק עם הסביבה בה אנשים גדלים ומתחנכים. מי שרוצה להוביל התנהגות מסוימת בארגונים צריך תחילה בעצמו לאמץ אותה ולקיימה.

 

הצורך בביטוי אישי 

וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ: (במדבר ז, 11-10)

 

אלוקים מורה כי כל נשיא יקריב את קורבנו בנפרד, יום אחר יום. בהמשך מפרטת התורה את הקורבנות שכל נשיא מביא. באופן מפתיע, כל הקורבנות זהים לחלוטין – ובכל זאת בוחרת התורה לפרט כל אחד מהם בנפרד. 12 פעמים התורה חוזרת על עצמה ומפרטת את תכולת הקורבנות ומתנות הנשיאים כנגד 12 הימים, 12 נשיאים ו-12 מתנות שהם מביאים לחנוכת המשכן. עניין זה מפליא במיוחד נוכח הידיעה, שהתורה אינה מאריכה כשאין צורך בכך. הרמב"ן מסביר: אומנם בפועל הביאו הנשיאים את אותו הקורבן, אך הסיבה שנתן כל אחד מהם להבאת הקורבן היתה שונה.

 

התורה מלמדת אותנו כאן שיעור חשוב על הצורך במתן יחס אישי לכל אינדיבידואל – אפילו במקרים הנראים כ"תופעת עדר". חשוב להבחין בין מקרים, בהם יש להתייחס לקבוצה כאל יחידה אחת שלמה, לבין מקרים, בהם יש להעצים ולייחד את האינדיבידואל ולתת מקום ומרחב לאדם הפרטי שבתוך הקבוצה.

 

המפרשים מסבירים כי כל אחד מהנשיאים חשב בעצמו מה להביא כקורבן, וגם מדגישים כי הסיבה לבחירה של כל אחד מהם היתה שונה – אף שכולם הביאו בסופו של דבר קורבן זהה. המניעים של אנשים לפעולותיהם עשויים להיות שונים גם כשהתוצאה הסופית של הפעולה זהה.

 

מנהלים צריכים למצוא את האיזון הנכון בין עידוד והצמחה של קבוצות עבודה לבין מתן אפשרות ביטוי אישי לכל פרט המרכיב את קבוצת העבודה. אדם ירגיש טוב במָקום בו הוא מרגיש חלק מהכלל בלי לאבד את חותמו האישי.

 

מרים שפיר היא יועצת קריירה ומחברת הספר "רעיון עבודה שבועי" - היבטים תעסוקתיים בפרשות השבוע

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
צילום: shutterstock
צילום: דור שפיר
מרים שפיר
צילום: דור שפיר
מומלצים