שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    התרגיל של אובמה
    אם מישהו בנה על הכשלת הסכם עם איראן בקונגרס, הוא צפוי להתאכזב. המהלך של נתניהו ובעלי בריתו בקונגרס נועד למעשה להעלות את הרף עבור אובמה וקרי

    רבים בישראל ובמדינות המפרץ תולים תקווה בקונגרס האמריקני שיבלום את ההסכם המתגבש של המעצמות מול איראן. אך בקונגרס יש כידוע שני בתים: הסנאט ובית הנבחרים. מה שעובד בסנאט, לא עובד בהכרח בבית הנבחרים ולהיפך.

     

    שני הבתים אישרו אמנם לאחרונה ברוב ענק הצעת חוק המחייבת את הנשיא אובמה להביא לעיון ואישור הקונגרס את הנוסח הסופי של הסכם עם איראן. יופי. אך בעוד ראש הממשלה פעל בנחישות על מנת להביא לכך, הנשיא האמריקני עשה מאז צעד חשוב קדימה מבחינתו בדו קרב האסטרטגי מול ראש הממשלה, בהכשירו את בית הנבחרים לחסום החלטה שתעלה בקונגרס לפסול וטו נשיאותי, במידה ויהיה כזה.

     

    מסובך? ננסה לפשט הדברים. בבית הנבחרים 435 חברים. על מנת להכשיל וטו נשיאותי על החלטת קונגרס לא לאשר הסכם עם איראן, דרוש רוב של שני שלישים מחברי בית הנבחרים ושני שלישים מהסנאט המונה 100 חברים. מכתב ששלחו 150 חברי בית הנבחרים לנשיא אובמה לאחרונה, כלומר מעל שליש מחברי בית הנבחרים, תומך במדיניות הנשיא והמשך המשא ומתן מול איראן.

     

    לכן, סביר להניח שהנשיא שבידו כבר הרבה מעל שליש מחברי בית הנבחרים התומכים בעמדתו בנושא האיראני, די הבטיח לעצמו חסינות מפני הכשלת וטו שלו בקונגרס, אם הנשיא אכן יחליט להטיל וטו על החלטה לא לאשר ההסכם. מהלך זה הוביל את יושב ראש בית הנבחרים, ג'ון ביינר, להודות שאין לו את הקולות הדרושים בבית הנבחרים לחסום ולהפיל וטו נשיאותי. אגב, גם בסנאט דרושים לנשיא רק 34 סנאטורים מתוך 100 שיתמכו בהסכם.

     

    אז מה כן יש לנו? חשיבות המהלך של נתניהו בקונגרס ומהלכי בכירים בסנאט, כמו מנהיגי ועדת החוץ - הסנאטורים קרוקר, מננדז, קרדין ואחרים - הוא בהשמת רף גבוה יותר מבחינתם לנשיא ולמזכיר המדינה האמריקנים, לגבי הסכם גרעיני עם איראן. כלומר, הצבת תמרור עצור מבחינת ויתורים אמריקניים בשיחות המתקיימות בוינה. הנשיא מודע לאפשרות אי-אישור הסכם בקונגרס וינסה להמנע מכך.

     

    אך אם הסכם שיחתם בין המעצמות לאיראן יסטה במידה רבה מהסיכום שהמעצמות וטהרן השיגו בלוזאן, וייתפס כגרוע ממש מבחינת האינטרס הביטחוני האמריקני, הוא עשוי לא לעבור בקונגרס ואף להוביל לפסילת וטו נשיאותי במקרה שיהיה כזה. אולם ההסכם הסופי צריך להיות הסכם גרוע בהרבה מזה שפורסם ומתגבש, שכן מכתב 150 חברי בית הנבחרים נכתב כבר אחרי פרסום נוסח ההסכמות בלוזאן.

     

    הנשיא אובמה לא מטיל וטו בדרך כלל. הוא הנשיא עם הכי מעט הטלות וטו נשיאותי בהיסטוריה האמריקנית. הוא פשוט לא לוקח סיכון להפסיד לקונגרס ולא אוהב את זה. לכן, יזהר לא לחתום על הסכם גרוע בראיית הדמוקרטים בקונגרס. אך באם מישהו מסתמך על הכשלת ההסכם בקונגרס,

     הוא צפוי להתאכזב, אלא אם ההסכם הסופי יהיה גרוע בהרבה מהנוסח שהוצע בלוזאן - ואז גם לא בטוח שהנשיא האמריקני עצמו יסכים לאשרו.

     

    בכנס הרצליה ה-15 של המכון למדיניות ואסטרטגיה שייערך ב-9-7 ביוני בבינתחומי, יתקיים מושב מיוחד בהשתתפות בכירים ישראלים ואמריקנים על ההסכם המתגבש עם איראן, ומושב בהשתתפות מומחים ישראלים ובינלאומים על כיצד ייראה המזרח התיכון במידה ויחתם הסכם. זאת לצד סימולציה על מלחמת לבנון השלישית? - מניעה, הרתעה, העורף והכרעה. בין הדוברים המרכזיים בכנס הרצליה השנה יהיו נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי, קתלין קנדי, שר החוץ הצ'כי, שגריר רוסיה לאו"ם, פרופ' נוריאל רוביני, מנכ"לים מובילים מאירופה וארה"ב ואחרים. הכניסה לכנס בהזמנות בלבד.

     

    פרופ אלכס מינץ הוא יור כנס הרצליה וראש המכון למדיניות ואסטרטגיה - IPS במרכז הבינתחומי, הרצליה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "התרגיל של אובמה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים