ברצלונה בעידן מסי - הגדולה בהיסטוריה
קשה להשוות בין קבוצות כדורגל מזמנים שונים, אבל אם מסתכלים על "תקופה", למשל על תקופת מסי בברצלונה, אפשר להכריז שלא היתה יותר גדולה מבארסה של השנים האחרונות. אורי קופר מסכם טרבל שני של הקטאלונים, מנתח את הגמר המצוין ורואה עתיד ורוד גם עבור יובנטוס
כשמתעסקים בהשוואות בין קבוצות כדורגל אז לכל מטבע יש שלושה צדדים, לא שניים. כלומר שניים יתווכחו מי היתה קבוצה יותר טובה, או מי שחקן יותר גדול, ושלישי תמיד יגיד "אי אפשר להשוות, אלה זמנים שונים".
הלילה הגדול של ברצלונה:
- הפכה לראשונה בהיסטוריה שזכתה פעמיים בטרבל
- לואיס סוארס גילה מה הסוד
- פירלו בכה אחרי ההפסד של יובנטוס
- שמתם לב? הנתון שהכריע את גמר האלופות
זה נכון שקשה להשוות, בעיקר אם מתעסקים בעונה מסוימת. מי, לדוגמא, יותר גדולה, מנצ'סטר יונייטד של 1999 או באיירן מינכן של 2013? שתיהן זכו בהכל, אי אפשר לקבוע.
אבל יש השוואות שיותר קל לעשות והן השוואות של תקופה. לא עונה אחת, אלא אוסף עונות תחת מאמן מסוים, עם שחקן מסוים או בתחימת מספר שנים רצופות. אם מסתכלים על "תקופה" ולא על עונה אז בהחלט שאפשר להשוות.
למה זה מעניין כרגע? כי גמר ליגת האלופות אתמול קבע סופית שברצלונה של "התקופה" האחרונה, של השנים האחרונות, היא הקבוצה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המשחק.
לא פשוט לומר אפילו מי יותר גדולה, בארסה של עונה מסוימת תחת פפ גווארדיולה או בארסה הנוכחית, אבל זה לא משנה כרגע. אנחנו מדברים על הכל ביחד, על אוסף של כמה שנים. בעשור האחרון, מאז שלאו מסי התחיל לשחק בהרכב, ברצלונה זכתה ב-4 גביע אירופה. 4 גביעים ב-10 שנים, זכייה כמעט בכל שנה שנייה. זה בלתי נתפס. רק 7 קבוצות, בכל ההיסטוריה, זכו בטרבל הגדול, וברצלונה עשתה את זה פעמיים תוך שש שנים. שני טרבלים בשש שנים, יכול להיות גדול יותר מזה? אי אפשר לדמיין בכלל.
שבעה שחקנים ששיחקו אתמול בברצלונה - מסי, אינייסטה, צ'אבי, פיקה, בוסקטס, דני אלבס ופדרו - זכו בתקופה הזו פעמיים בכל תואר שהשתתפו בו, כולל הגביעים הקיקיוניים שאינם נספרים תמיד. לא פעם אחת, פעמיים.
זה לא היה קל לברצלונה, בטח לא כפי שרבים ציפו, והמחמאות צריכות ללכת גם ליובנטוס, למרות שהפסידה בגמר הצ'מפיונס בפעם הרביעית ברציפות. כמעט כל קבוצה אחרת היתה נשברת משער של בארסה כבר אחרי שלוש וחצי דקות, השער הרביעי הכי מהיר בהיסטוריה של משחקי הגמר. יד על הלב, לא חשבתם שהמשחק גמור כבר בשלב הזה?
השער הזה,של איבן רקיטיץ', הגיע בזכות מהלך גדול של אינייסטה, השחקן הטוב ביותר על המגרש שנבחר בצדק למצטיין. יובה הגיעה למשחק במטרה ללחוץ חזק על המשולש מסי-סוארס-ניימאר, דבר שהוביל מהר מאוד ליצירת שטח פנוי בין אותה שלישיה לקישור. לשטח הזה הסתנן אינייסטה, שבישל את השער. עם המהלך הזה אינייסטה גם הפך לשחקן היחיד שרשם בישול בשלושה גמרים שונים של ליגת האלופות.
זה היה משחק מעולה של אינייסטה, כמו גם של כובש השער ראקיטיץ'. גם פיקה וניימאר, היחיד אי-פעם שכבש בכל המשחקים מרבע הגמר ועד הסוף, היו מצוינים. ומסי, למרות שזה לא היה משחק יוצא מגדר הרגיל במונחים שלו, עדיין רשם 10 דריבלים מוצלחים עם הכדור, כפול ממספר הדריבלים שביצעו כל שחקני יובנטוס יחד.
ברצלונה של העונה השתנתה, זה כבר לא הטיקי-טאקה של פעם, אבל לא בטוח שהיא פחות טובה מהקבוצה ההיא. אותו שער ראשון הראה שהיא גם יודעת לחזור למקורות. 16 מסירות החליפו שחקני בארסה עד הבעיטה לשער, כשכל שחקני השדה חוץ מסוארס נוגעים בכדור. מרשים.
למרות הבור ההגנתי בפתיחה יובה שיחקה נכון. במחצית השנייה היא התחיל לעשות יותר מהפעולה ההכרחית עבורה במשחק כזה – לשלוח כדורים ארוכים מעבר לסרחיו בוסקטס. זה היה נראה טוב, לפחות לעשרים דקות, ואחרי השוויון בארסה נכנסה להלם מסוים. השוויון הגיע אחרי איבוד שטותי של דני אלבס, שאחראי לשער לא פחות מהעקב של קלאודיו מרקיזיו.
לצערה של יובה, קרלוס טבס לא היה במשחק. הוא נגד בכדור רק 34 פעמים, פחות מכל שחקן אחר על המגרש, ולא דייק במצבים הסבירים שהגיע אליהם. ההפסד כואב ליובנטוס, זה ברור, במיוחד לשחקנים המבוגרים שאולי לא יקבלו עוד הזדמנות כמו בופון, שעדיין לא זכה בליגת האלופות, ופירלו, שאמנם זכה פעמיים עם מילאן, אבל צפוי לעזוב.
ועדיין, הגברת הזקנה צריכה להרים ראש ולהסתכל בגאווה קדימה. היא שיחקה מצוין ובארסה בעטה רק 3 פעמים יותר לשער. מה לעשות, ברצלונה פשוט קבוצה טובה יותר. בעצם יותר טובה מכל אחת אחרת. צריך לזכור שרק לפני שמונה שנים, לא יותר, יובה חזרה לשחק בליגה הראשונה באיטליה.
יש לה שחקנים מבטיחים, שגם אם מישהו מהם יימכר זה יהיה בכסף גדול מאוד. את הקשיחות המאפיינת של יובה היה אפשר לראות היטב אתמול. היא הגיעה לגמר הצ'מפיונס כדי להישאר במעמדים האלה גם בשנים הבאות.
למרות אותה קשיחות, למרות אותו ריכוז גבוה בהגנה, מול ברצלונה אסור לאבד את זה לשנייה ולמרות הדקות הטובות של יובה היא איבדה את זה, נתנה במהלך אחד יותר מדי חופש למסי וסוארס חגג עם הריבאונד. השער הזה, והחותמת של ניימאר בשנייה האחרונה של המשחק, קבעו שברצלונה של העידן הנוכחי, עידן מסי, היא הגדולה ביותר שהיתה. המעניין הוא שהעידן הזה עדיין לא הסתיים.
לפנייה לכתב/ת 
