הקארמה טובה, וכך גם קראם

"קראם, מתי עושים שיחת הכנה לקראת הראיון?", שלחתי למרואיין הודעה. הוא לא ממש ענה עם פירוט לוח הזמנים שלו, אלא פשוט כתב כך: "בעיקרון נזרקתי מהבית בעכו בגיל 16, ישנתי לתקופה ברחוב עד שהסתדרתי (בכל זאת בן 16 שאין מי שיעזור לו לשכור דירה), התחלתי לעבוד במטבח, לעסוק בדראג ולכתוב הצגות. הלכתי לבקר את המשפחה, אבא אלכוהוליסט שניסה לרצוח אותי, הייתי מאושפז לא מעט זמן ונעזרתי בבית דרור".

ככה, בפשטות הכמעט גרוטסקית הזו, מציג עצמו קראם דאדו (23), שבמרכז הסרט הדוקומנטרי "קראם: עניין של קארמה", סרטו הדוקומנטרי של הבמאי האיטלקי פסקואלה אנסלמי.

(צילום: איגור זייגר)

על פניו של קראם לא תראו זכר לעברו המצער. את הפנים שלו מעטרות שכבות צבעוניות של איפור, כחלק מהאלטר-אגו שלו,

מלכת הדראג קארמה. דמות עמה הוא מופיע לא מעט, ולאחרונה אפילו הופיע בעיר הולדתו עכו - מטרים ספורים מבית הוריו, במה שהיה עבורו מהלך קשה במיוחד.

בכלל, קשה לקראם לחזור לעכו, העיר עמוסת הזיכרונות הקשים וגיל ההתבגרות רווי הדחייה והתבניות שהוא מעולם לא השתלב בהן, ולא רצה להכניס עצמו אליהן. "אנשים לא הכירו אותי, אבל עצם הדמות שהלכה שם בשוק בעכו גרמה להמון פרובוקציות", הוא מספר.

ביקורו הראשון בעיר היה רק כארבע שנים לאחר שלא ביקר בה. עד היום, הוא מלא טענות כלפי עיר הולדתו: "הכל שם מקובע. הפתיחות היא לא משהו שמלמדים שם אפילו בבית הספר. הטיפול היחידי שהם רואים הוא אלימות או לנדות את האדם מהמשפחה ולרוב יש לכך תוצאות קיצוניות וקשות".

(צילום: קובי בן שושן)

ומה עם קארמה? "דראג היא אמנות מרשימה מאוד בעיניי. תמיד רץ לי בראש שאני יכול להעביר את הסיפור שלי והרגשות שלי על במה, בדמות שהיא קצת יותר עוצמתית, ואין יותר עוצמתי וחזק מאישה על במה".

הסרט "קראם: עניין של קארמה" יוקרן ב-13.6 ב-19:30 בסינמטק תל אביב במסגרת פסטיבל הקולנוע הגאה.