אשתי ואמא שלי חברו נגדי בוואטסאפ
רון לא מאמין שזה קורה לו: הג'ינג'ית ואמו פתחו נגדו חזית, כשבצד אחד מונח הכסף, או היעדר הכסף שלו, ובצד השני - רצונן לפנק את הגננת של הילד
אני: מה?
ג'ינג'ית: מתי אתה בא?
אני: שתי דקות בבית. למה כותבת פה בקבוצה עם אמא שלי ולא בפרטי?
ג'ינג'ית: יואו, בטעות מאמי! שומע? אני חייבת שתעשה סיבוב לגבעתיים לסגור לי פינה. סבבה?
אני: ממש לא סבבה. בלי פינות תעשי טובה. אני חונה עוד דקה בבית. קחי ת'אוטו וסעי לאן שאת רוצה.
ג'ינג'ית: נו... אי אפשר לבקש ממך טובה של דקה?
אני: זה לא דקה מאמי, זה לפחות שעה. שחררי באמא.
אמא: מה?
אני: מה מה?
אמא: כתבת אמא.
אני: כלום, אמא. כלום. את רואה שזאת שיחה בינינו. שחררי.
אמא: למה כל דבר אתה אומר לה לא? מה כל כך קשה לך?
אני: התחלנו? אמא אל תתערבי, בסדר? מה את דוחפת את האף???
ג'ינג'ית: עזבי, סבתא ירדנה. אין עם מי לדבר. על כל דבר הוא אומר לי לא!
ג'ינג'ית: בקיצור, רון, הבנתי אותך. תודה על העזרה. עכשיו תביא ת'אוטו.
אני: מביא. ברור שמביא. דקה בבית.
ג'ינג'ית: יופי.
אני: אחלה.
ג'ינג'ית: תודה רבה.
אני: מגיע. ביי.
אמא: תתבייש לך. מה כבר היא ביקשה ממך?
אני: שחררי אמא.
ג'ינג'ית: אגב, האשראי שלי עליך?
אני: כן, למה?
ג'ינג'ית: תשאיר לי אותו באוטו. אני נוסעת לקניון לקנות מתנה לגננת של הילדה לסוף שנה.
אמא: מה היא כבר מבקשת? אפשר לחשוב. ישר להגיד לא. אתה בדיוק כמו אבא שלך.
אני: תרדי. חניתי.
אני: אגב, כמה זה יעלה החרא הזה?
ג'ינג'ית: לא יותר מ-400. שניה יורדת.
אמא: מה זה "חרא"? למה אתה מתבטא כך? זאת הגננת של הבת שלך! איזה פה יש לך? ממש מהג'ונגל.
אני: 400 מה?
ג'ינג'ית: שקל! מה מה?
אני: 400 שקל לגננת?! זה השכר החודשי שלה, לא? לא קצת נסחפת?
אמא: זה בכלל לא הרבה. זה מקובל!
אני: נשמה שלי, בואי נעבור לפרטי בבקשה לפני שאני שאני חוטף ת'סיבוב פה ומשתגע.
אני: אמא, באמת תודה על התובנות, אבל אני על החרא הזה לא מוציא יותר מ-50 שקל ועל הזין שלי מה מקובל. בסדר? השפה לטעמך?
ג'ינג'ית: תפסיק להתקמצן שוב! הקטן עוד יהיה בגן שלה בעוד שנתיים, ולא בא לי שהיא תזכור אותנו בתור הקמצנים של המחזור.
אמא: איזה מילים. איזה שפה של פושטק. תתבייש לך! זה לא אני חינכתי אותו ככה, חמודה שלי. רק שתדעי לך. ממש בושה המילים האלה.
אני: איזה שיקול מטופש! מה היא תזכור ומה היא לא תזכור בעוד פאקינג שנתיים! למי אכפת? מי מוציא על הגננת 400 שקל? זה חתונה של אחותי או סיום שנה בגן טרום חובה תגידי?
ג'ינג'ית: תודה, סבתא ירדנה. זה עוד כלום. יש לו פה ממש ג'ורה, רק שתדעי. הוא כל הזמן מדבר אליי ככה.
אני: מה את מתסיסה סתם, הא? עכשיו היא לא תשחרר ממני.
ג'ינג'ית: אני למטה ואתה לא פה! איפה אתה?
אמא: רון אני מתקשרת אליך. תענה לי.
אני: אמא, אל! חבל על המאמץ.
ג'ינג'ית: נו? איפה אתה?
אני: זזתי.
ג'ינג'ית: מה זה זזת? לאן?
אני: לקנות מתנה לגננת. תשאירי את זה לי ותלמדי פעם אחת בחיים שיעור בפרופורציות.
ג'ינג'ית: נו רון! אל תעצבן! תביא כבר ת'אוטו!!!!!!
אני: אין מצב. אני קונה לה מתנה שפויה וזהו!
אמא: חמודה, אל תתני לו ללכת לבד. הוא לא ידע מה לקנות. אין לו מושג!
ג'ינג'ית: אתה לא יודע מה לקנות!! אין לך מושג!! או שאתה קונה מה שאני אומרת לך או שתחזור. תפסיק נו!
אני: אני כבר בחניה של המקס סטוק. דברי איתי בפרטי כבר, כוסאומו! למה אנחנו בקבוצה פה מלכתחילה?
אמא: שום פרטי! למה אתה לא עונה לי לטלפון? אני מחייגת כבר פעם שלישית! ומה זה כוסומו? מאיפה הביטויים האלה? אתה גדלת בשוק תגיד לי? איכסה. תתבייש.
ג'ינג'ית: מקס סטוק? אתה אמיתי? מה תקנה שם? יואו, איזה פאדיחות אלוהים!
שלוש קופסאות ומכסה כחול
אז הייתי במקס סטוק, וכמובן שצדקתי. קניתי לגננת לוכד חלומות מהמם עם נוצה ורודה בקצה, וסט קופסאות למטבח מפלסטיק עם מכסה כחול. כל זה בפחות מ-30 שקל וגם ארזו לי הכל ביחד בצלופן, כמתנה.
כשהגעתי הביתה, הג'ינג'ית שברה את הלוכד וזרקה אותו לפח בהפגנתיות. למחרת היא פירקה בקניון כמעט 2000 שקל שכללו 1200 על מתנה לשתי הגננות של הילדים, ועוד מתנה "צנועה" לכל הסייעות, מתנה "סמלית" לשומר בכל גן, לגננת המחליפה, לאמא שהיתה בוועד ולמורה למוזיקה שהילדה ממש אוהבת. 800 השקלים הנותרים הלכו על קניית נקמה של בגדים לעצמה, "כעונש על זה שהתנהגת כמו מטומטם אתמול!".
בצהריים אמא שלי הגיעה מחיפה כדי לבקר את הילדים, אחרי שסיננתי אותה מאתמול בטרוף. "ככה מתנהגים לאמא?" היא התחילה. "ככה מתנהגים לאמא חופרת שמתערבת בעניינים שלא שלה", עניתי. "רק רציתי לעזור", אמרה והתחילה לדמוע. "קחי קחי, שלא תהיי לי רגשי עכשיו. זה בשבילך". אמרתי והושטתי לה מארז מהודר בצלופן של שלוש קופסאות למטבח מפלסטיק, עם מכסה כחול.
לטורים הקודמים של רון רוזן
לפנייה לכתב/ת 
