שתף קטע נבחר

תיאטרון של אשה אחת

רבקה ג'וי פלצ'ר היא מחזאית מעניינת, שחקנית מחוננת, זמרת, רקדנית ומחנכת יצירתית

רבקה ג׳וי פלצ׳ר לא רצתה להיות שחקנית בשום פנים ואופן. חיי השחקן הבוהמים הרתיעו אותה. היא עשתה כל שביכולתה כדי להימנע מהם. למדה ספרות אנגלית באוניברסיטה, עלתה לארץ, אחרי חמש שנים בירושלים התגעגעה למשפחה, שבה לניו-יורק והחלה ללמוד חזנות. היא התמחתה במקצועות שונים רק כדי לא לעשות מהמשחק קריירה.

 

כשפלצ'ר הייתה תלמידת חזנות ב-Hebrew Union College היא נתקלה במקרה בקופסה המלאה בעשרה סידיס של שירי קברט גרמנים מתקופת ווימאר בלווי תמונות. תגלית זו שינתה את חייה לעד. פלצ'ר, שסבה נולד ונמלט מברלין, הרגישה באותו רגע התפעמות מיוחדת אותה כינתה "דז'ה–וו", והיא החליטה לעבוד עם החומר. עכשיו, יותר יותר מעשור, פלצ'ר הפיקה את המחזה "ערים של אור", תיאטרון מוסיקלי של שחקנית אחת העוסק בהסטוריה העשירה של הקברט היהודי בתקופה בין מלחמות העולם הראשונה והשניה. היא הציגה את המחזה בשבוע שעבר בתיאטרון סקוקי.

 

בשנים 2007 ו-2008 הריצה פלצ'ר בהצלחה ב-Off Broadway הצגה בשם "קונץ קטן”, שהתמקדה באומני קברט אידי בורשה טרום מלחמת העולם השניה. "אם ורשה מעניינת”, שאלה את עצמה פלצ'ר, "מה עם תל-אביב ופריז?" היא שיערה שעולם הקברט היהודי היה רחב באירופה ועליה לחקור ולגלות אותו. במסעה לישראל גילתה את "המטאטא", קברט ישראלי תוסס משנות המנדט. וכך החל להתגבש הקברט "ערים של אור".

 

נוכחותה הכובשת של פלצ'ר על הבמה הלהיבה את הקהל. ההפקה קצרה, שעה ו-15 דקות, ללא תפאורה. על הבמה פסנתר וכמה אביזרים. כל סצנה גולשת בצורה חלקה אל הסצנה הבאה: מברלין, לפאריז לורשה עד לתל-אביב. "במובן מסויים, זה סיפורה, סיפור אומנותה וסיפורם של אומנים יהודים בזמן ההוא”, אומרת פלטצ'ר. ״היה מאוד חשוב עבורי לעסוק בעולם שלפני השואה באומנות שכבר לא קיימת ושרובנו אינם יודעים עליה דבר". לדבריה, היהודים באמריקה גילמו את דמות הציוני כקיבוצניק ולא כעירוני ההולך לקברט. אלו היו אומנים מאוד יצירתיים וחדשנים שייצגו את חזון האמן היהודי החילוני".

 

אמנית במלואמובן המלה. ג'וי פלצ'ר | צילום: ג'ף פסנו (צ'ארלס אוסגוד) (צ'ארלס אוסגוד)
אמנית במלואמובן המלה. ג'וי פלצ'ר | צילום: ג'ף פסנו(צ'ארלס אוסגוד)

 

"קברט הוא אומנות מזוודה”, ממשיכה פלצ’ר, "זו אומנות מהירה וניידת. האומן אורז את כלי נגינתו והזמר נודד ממקום למקום. המופע כולל קטעי מוזיקה, קומדיה, סאטירה ומחול באווירה אינטימית. חלל התצוגה יכול להיות בר, מסעדה, מועדון לילה, לעיתים תוך אכילה ושתיה. פלצ'ר הציגה את "ערים של אור" בברלין, פולין, צרפת, רוסיה, ברחבי אמריקה בירושלים ועוד היד נטויה.

 

כיום היא עובדת על מחזה חדש הנקרא "צלצולה של טבעת" ומתרכז סביב חוויה אמיתית שקרתה לה בשהותה בצרפת. בעודה מהרהרת מה להשיב לבן זוגה שהציע לה נישואין בפריז, הופיעה פתאום קבצנית קשישה משום מקום, הציעה למכור לה טבעת נישואין גברית מזוייפת נוצצת “זהב", ואמרה לה שהטבעת נוצרה במיוחד בשבילה. למרות שפלצ׳ר למדה לאחר מכן, שמכירת הטבעת הייתה בעצם נוכלות, ״רמאות זו השפיעה עלי להגיד הן לבן זוגי ולהנשא לו”, היא מספרת. במחזה החדש משלבת פלצ'ר גם את הסיפור התלמודי של ארבעת הרבנים שנכנסו לפרדס לעסוק בתורת הסוד ורק רבי עקיבא יצא בשלום. "המחזה דן בשאלה ‘איך אני יכול לקבל החלטות כשאני חרד משנוי ורוצה שהמצב הרגעי לא יגמר’”.

 

אם "ערים של אור" מיועד בעיקר לקהל יהודי, מטרת כתיבת "צלצולה של טבעת" היא הרחבת קהל היעד, אומרת פלצ'ר. היא עובדת על פיסה הבוחנת את הצד הרוחני של היהדות, בן זוג מתאים לעולם החילוני של "ערים של אור".

 

פלצ'ר נולדה בסיאטל וגדלה בלוס אנג'לס להורים ציונים שביקרו בארץ תקופות ארוכות. בכיתה ט' למדה בתיכון בירושלים. בילדותה השתתפה כילדה בתיאטרון ילדים מקצועי בלוס אנג'לס. כיום היא מתגוררת בשיקאגו ועוסקת גם בחינוך. פלצ׳ר עובדת כמורה ב"תיבה" אירגון צדקה לנזקקים בעיר. היא מארגנת שיעורי הדרכה ופעילויות למתנדבים ויוצרת חומרים חינוכיים מעניינים וחוויתיים. בין היתר, היא מופיעה ומתכננת להעלות את ״צלילה של טבעת״ בפלורידה ב2016. לפרטים על הופעתיה:

Rebeccajoyfletcher.com

 

יהדות ותרבות בשיקאגו

 

פסטיבל סרטים יהודי

הפסטיבל הנערך זו השנה השניה בחסות הג’ייסיסי, יציג סרטים העוסקים בתרבות, היסטוריה וזהות יהודית מנקודות מבט שונות ויתקיים בין התאריכים 20-28 ביוני. בפסטיבל יוצגו 17 סרטי תעודה ועלילה איכותיים מכל העולם.

 

"היצע הסרטים היהודים הוא אדיר, הפסטיבל מגוון ורחב", אומר דויד צ׳ק, פרופסור לתיאטרון באוניברסיטת דה פול והמנהל האומנותי של הפסטיבל. בתוקף תפקידו הוא מסייר וצופה במאות סרטים בינלאומיים הקשורים לנושאים יהודיים, על מנת להביא את הטובים ביותר לפסטיבל בשיקאגו. "קהל היעד הוא כולם, משפחות, מבוגרים וכל אוהבי הסרטים. בפסטיבל יוקרנו סרטים ממקסיקו, אורוגוואי, צרפת ואפילו סרטים משיקאגו." אומר צ'ק.

 

לדוגמא: הסרט התיעודי "מצפן קברט 55" מתאר את הקמת התיאטרון האימפרוביזציוני בשיקאגו Second City על ידי שחקנים וקומיקאים יהודים, ועל תרומתם העצומה לתכנית המיתולוגית Saturday Night Live. סרט נוסף העוסק באומנים יהודים הוא "תיאודור ביקל – בנעליו של שלום עליכם”, המתעד את הופעתו הראשונה בוינה במחזמר "כנר על הגג" לאחר השואה.

 

הקרנות מיוחדות במוזיאון השואה יכללו את סרטו של מייסד המוזיאון "מסעו של סמי" המתעד את סיפור חייו, מנער ניצול השואה ועד היום. "מר קפלן" היא קומדיה שחורה על ניצול שואה, קשיש שהגר לאורוגווי החושד בזקן גרמני שהוא קצין נאצי נמלט ומתכנן את חטיפתו. במוזיאון השואה גם יוקרן סרטו הבלתי גמור של הבמאי אלפרד היצ'קוק "ירד הלילה”, שנגנז במשך שבעים שנה מסיבות פוליטיות. הוא ערך חומרים שצילמה יחידת ההסרטה הבריטית על שחרור מחנה הריכוז "ברגן בלזן". אפילו גאון סרטי האימה הזדעזע מהמראות שצולמו במחנה.

 

בין השאר יוקרן סרטו הישראלי של הבמאי ניסים דיין "מפריח היונים" המתאר את הקהילה היהודית העתיקה של יהודי עירק. דיונים מעניינים יתקיימו לאחר הקרנת הסרטים. הסרטים יוקרנו בארבעה מקומות: *Century Cinemark Evanston* Victory Gardens Theater, Chicago * Illinois Holocaust Museum, Skokie *Landmark Century Center Theatre, Chicago.

לקבלת פרטים על תכנית הפסטיבל פנו chicagojewishfilmfestival.org

 

פליקס ומאירה

סיפור על רומן המתפתח בין שתי נשמות אבודות הגרות בשכנות ובאות מעולמות שונים. מאירה (הדס ירון) הדוברת צרפתית, אנגלית ואידיש, היא אשה צעירה חרדית, אומנית, היוצרת קשר עם פליקס, חילוני, המתאבל על מות אביו. הסרט מראה תופעה נדירה ברגישות ובאינטלקטואליות. לשם שינוי, אין כאן טוב ורע, היהדות מוצגת על כל גווניה ללא כל שיפוטיות. בימוי: מקסים ג'ירו. מומלץ לראות. Century Evanston CineArts וב-Landmark’s Renaissance Highland Park

 

הצגה חובה. מתוך "יהודים רעים" | צילום: צ'ארלס אוסגוד (צ'ארלס אוסגוד) (צ'ארלס אוסגוד)
הצגה חובה. מתוך "יהודים רעים" | צילום: צ'ארלס אוסגוד(צ'ארלס אוסגוד)

 

"יהודים רעים“ Bad Jews

הקומדיה השנונה "יהודים רעים" מציגה שלושה בני דודים הנפגשים בדירה ניו-יורקית על נהר ההדסון לאחר הלווית סבם, ניצול השואה. שניים מהם, דפנה "היהודיה האמיתית" וליעם ששיקסה נחה בחיקו, חושקים בתליון הח"י של הסב, ששרד עימו במשך כל תקופת המלחמה המלחמה. משמעות התליון היא סמלית, מי ראוי לרשת אותו.

 

"אינני מביע דעה”, אומר המחזאי ג'ושוע הרמון, "אני מקווה שהמחזה מעורר שאלות בקרב הצופים: מה המשמעות להיות יהודי אמריקאי כיום? האם ממשיכים את המסורת? כיצד הדור השלישי והרביעי יכולים לשמר את מורשת השואה?" לדבריו, המחזה עובד על כיוונים של זהות אוניברסלית יותר.

 

״המחזה עוסק במהות האבל, בזהות היהודית, בתופעת ההתבוללות ובמערכת היחסים הדינמיים במשפחה״. אומר ג'רמי ווסלר, המנהל האומנותי של תיאטרון .Wit "המחזה משקף את מצב הקהילה היהודית היום, האידישקייט לא תמיד נוכח, שיעור נישואי התערובת הגבוה גורם לשקיעתה של התרבות היהודית באמריקה".

 

המחזה זוכה להצלחה עצומה, המשחק של ארבעת השחקנים מעולה. ההומור נפלא! למרות שלא מפסיקים לצחוק זו קומדיה מרגשת. המחזה מוצג גם באוסטרליה, לונדון, ויעלה בקאמרי בתל-אביב ב-2016. לאור ההצלחה הרבה בתיאטרון וויט, ההצגה מועלה החל מה- 21 ביוני ב-North Shore Center for the Performing Arts 9501 Skokie Blvd.

NorthShoreCenter.org

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים