שתף קטע נבחר

יידישע פיראטען: מי ישלים מניין בצוללת?

מי שמשרתים בצוללת יודעים שאף פעם אין להם סיכוי להתפלל במניין, או להתקשר לראש הישיבה כדי להתייעץ. גם לא משנה לאיזה כיוון תפנה בתפילת שמונה-עשרה, מסביבך תמיד יהיו רק פלדה והרבה מים. רק 12% ממסיימי קורס "צוללן" היוקרתי הם דתיים, אבל יש להם גאוות יחידה

"לצעיר הדתי שרוצה להצטרף לשייטת כדאי לחשוב, להתייעץ ולדעת שהשירות עצמו מספק ומאתגר ויש סיפוק גדול. אפשרי להישאר דתיים, רק צריך לדעת שצריך להשקיע". הדובר הוא ד', שבתום שנה מפרכת סיים השבוע את קורס "צוללן" בחיל הים – אחד היוקרתיים ומדירי הכיפות ביותר עד לפני שנים ספורות.

 

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

 

גם בקרב מסיימי הקורס הנוכחי ישנה נוכחות צנועה יחסית לחובשי הכיפות: כ-20% מכלל החיילים שהתחילו הם דתיים, ורק 12% מהמסיימים – אך מדובר ללא ספק בעלייה משמעותית. פשוט, שירות צבאי של דתיים בחיל הים בכלל, ועל ספינות וצוללות בפרט – נע בעבר על הספקטרום שבין קשה מאוד לבלתי אפשרי.

 

כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :

 

המזון שצה"ל סיפק היה אמנם כשר, אך רבים מהמטבחים בצוללות לא הקפידו על הפרדה בין בשר לחלב, וגם הבשר שהיה בנמצא, לא תמיד היה עשוי מחלקים של פרות ותרנגולים. גם השפה והיחס למין השני לא התאימו, בלשון המעטה, לבחורי ישיבה. אבל בעשור הקודם החליטו בחיל הים לשלב תלמידי ישיבות הסדר, והשטח הוביל לשינוי.

 

השילוב הראוי

מי שמשרתים בצוללת יודעים שאף פעם אין להם סיכוי להתפלל במניין, או להתקשר לראש הישיבה כדי להתייעץ. גם לא משנה לאיזה כיוון תפנה בתפילת שמונה-עשרה, מסביבך תמיד יהיו רק פלדה והרבה מים. מי שלא נרתע מהאתגר הדתי הוא י' (21), בוגר הישיבה התיכונית גבעת שמואל. לפני הגיוס הוא למד שנה וחצי במכינה הקדם-צבאית בפדואל, ועבורו שירות בצוללת היה אך טבעי, לאור העובדה שגם אביו היה צוללן.

 

"המבצעיות היא כמובן מעל הכל, כי זה עניין של פיקוח נפש" (צילום: דובר צה"ל) (צילום: דובר צה
"המבצעיות היא כמובן מעל הכל, כי זה עניין של פיקוח נפש"(צילום: דובר צה"ל)

 

"ברור שהאווירה בעבר הייתה שונה", אומר י'. "לא שזה נגמר לגמרי. יש תמונות והווי ייחודיים. זה הרבה פחות משמעותי, אבל זה עדיין קיים. אבל חובה להדגיש שברגע שיש מישהו שזה מפריע לו, החברים משתדלים להמעיט בדיבורים ובתמונות".

 

ג' (21) בוגר ישיבת "בני עקיבא" ברעננה, למד לפני הגיוס כשנה וחצי במכינה הקדם-צבאית בעצמונה. "בגלל שאני סובל מסוג של עיוורון צבעים, לא חלמתי על טיס, וביום גיבוש סיירות לא רצתי מספיק מהר בגלל פציעה ברגליים. כשכבר הציעו לי לשרת בחיל הים, רציתי להיות בכלל בקורס חובלים, אבל קיבלתי צוללות - ויש כנראה יד מכוונת מלמעלה", הוא פורץ בצחוק.

 

"האמת היא שההתלבטות הייתה קשה, שקלתי גם להתגייס לגרעין נח"ל עם חברים, וזה היה הופך את האתגר הדתי לקל יותר. התייעצתי עם לוחם בצוללת, שומר מצוות, שהשתחרר לפני מספר שנים. הוא אמר לי 'תחשוב טוב ותתייעץ עם רבנים, כי היו רבים וטובים שלא הצליחו להישאר דתיים'".

 

"אחרי שהתייעצתי עם הרב שלי, הבנתי שאפשר ואפילו עדיף להתגייס למסלול הצוללות. מבחינה דתית זה אכן מאתגר – אבל זה יותר קל בהשוואה לעבר. אמנם יש חברים עם תמונות לא צנועות שתלויות להם בארון, אבל היתרון הוא שאתה משרת עם אנשים שהרמה הבין-אישית שלהם מאוד גבוהה, ואם אתה מבקש - הם ישתדלו לבוא לקראתך".

 

"מה שהכי עוזר במסלול כזה, זה להיות קשור למכינה, לרבנים ולבית מדרש". ג' (צילום: דובר צה"ל) (צילום: דובר צה
"מה שהכי עוזר במסלול כזה, זה להיות קשור למכינה, לרבנים ולבית מדרש". ג'(צילום: דובר צה"ל)

 

ג' מסביר שהעבודה בצוללת מורכבת משתי משמרות ביממה. ב-12 שעות שבהן אתה לא במשמרת, אתה אמור לא רק לישון - אלא גם לבצע עבודות תחזוקה בכלי צפוף ודחוס, שבו אין שום פרטיות. "מה שהכי עוזר במסלול כזה, זה להיות קשור למכינה, לרבנים ולבית מדרש; לנסות ללמוד כל יום לפחות הלכה אחת, או להרים טלפון לרב ביום שישי ולשאול מה שלומו, ולבקר במכינה כשיוצא. זה עוזר להיזכר למה לצבא, מה הייתה השאיפה שלך - ומה המטרה".

 

מי שחלם גבעתי

ד' למד בקריית הרצוג ובמכינה הקדם-צבאית בעלי. לפני הגיוס הוא התלבט קשות בשאלה האם לשרת במסגרת ישיבת הסדר: "אבא שלי שהיה בין ראשוני חיילי ההסדר ששירתו בגבעתי, רצה שאלמד בישיבת הסדר ואשרת בחי"ר, אבל רציתי להיות כמו שאר החיילים שנותנים מעצמם שלוש שנים. למרות כל הבעיות שיש מבחינה דתית, החלטתי לתרום בצורה שווה".

 

על השאלה האם הוריו חששו מהגיוס לצוללות, הוא משיב בכנות ובחיוב. "בהתחלה כן, אבל הם ראו שההכנה שלי רצינית. הם היו שותפים מלאים בכל הדרך, וקיבלתי מהם תמיכה. כדי להצליח במסלול כה מאתגר, צריך לעבוד כל הזמן. אתה חייב להיות מחובר לרבנים ולתורה".

 

אגב, מי שתמכה בד' במסלול המפרך, היא החברה שאותה הכיר בעמותה לחלוקת מזון שבה התנדבו שניהם לפני גיוסו. בחיוך רחב הוא מספר כי הקושי היה לבצע את חלוקת הזמן בין השיחות לאמא, לשיחות לחברה, בתקופה שבה הותר לו לדבר בטלפון רק שעתיים בשבוע.

 

גם בים - מתפללים לכיוון ירושלים

על השאלה כיצד שומרים כשרות בצוללת, התשובה פשוטה: בניגוד

לעבר, כיום כל האוכל שנכנס לצוללת הוא כשר, והטבח יודע לפנק את הלוחמים בארוחות טעימות ומגוונות שהוכנו תוך הפרדה ברורה בין בשר לחלב.

 

ובאשר לשמירת שבת, ד' מסביר: "המבצעיות היא כמובן מעל הכל, כי זה עניין של פיקוח נפש. כמובן שאם יש דברים שלא פוגעים במבצעיות או בתפקוד הצוללת, ואפשר לבצע אותם בשינוי - נעשה את זה אחרת".

 

ד' מוסיף ומציין כי כדי להתפלל בזמן, צריך להשכים קום, או לבקש מחבר להחליף אותך לזמן קצר במהלך המשמרת. על השאלה לאיזה כיוון מתפללים שמונה-עשרה, התשובה פשוטה – לא צריך לשאול, פשוט צריך לדעת לאיזה כיוון מפליגים, ואז למצוא את הזווית הנכונה לכיוון ירושלים.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דובר צה"ל
"החברים משתדלים להמעיט בדיבורים ובתמונות". י'
צילום: דובר צה"ל
צילום: דובר צה"ל
ההורים רצו שישרת בחי"ר. ד'
צילום: דובר צה"ל
מומלצים