השקעה באמנות: עם קצת מזל זה יכול להשתלם
שוק האמנות בעולם ממשיך לשבור שיאים ועבודות נדירות משיגות תשואה יפה ותענוג מעצם החזקתם. האמנות הפכה לאפיק השקעה לוהט. אולי גם לכם יהיה מזל
שיאי המכירות שהושגו לפני חודש במכירות הפומביות של כריסטי'ס וסותבי'ס בניו יורק הגיעו לסכום כולל של כשלושה מיליארד דולר.
נשות אלג'יר של פבלו פיקאסו (משנת 1955) משך את רוב תשומת הלב שנמכר ב-179.4 מיליון דולר בכריסטי'ס. באותה מכירה נמכר פסל של אלברטו ג'קומטי ב-141.3 מיליון דולר. שתי היצירות הוערכו ב-120 מיליון דולר כל אחת סכום שהסתבר כמתון יחסית למחיר הסופי.
בסותבי'ס שברה עבודה של מארק רותקו שהוערכה ב-40 מיליון דולר את ההערכה המוקדמת ונמכרה ב-46.4 מיליון דולר.
השיאים במכירות הפומביות נשברים אחת לכמה חודשים בשנים האחרונות וברור שמעבר לתשוקה לאמנות איכותית מדובר באפיק השקעה לוהט. מספר גורמים חברו לבעירה בשוק האמנות: כמות כסף פנוי עצומה בידי עשירי העולם, כניסת גורמים חדשים לרכישות בתחום מהמזרח ומארצות ערב, והידיעה שעבודה נדירה תמיד תהיה נדירה יותר בעתיד כיוון שצוירה או פוסלה במקור פעם אחת בלבד. לכך יש להוסיף סביבת ריבית אפסית והעדר אלטרנטיבות השקעה שיבטיחו תשואות יוצאות דופן.
נשות אלג'יר נמכרה ב-1997 על ידי אוסף פרטי אמריקאי לאספן סעודי ב-31.9 מיליון דולר והשיגה כאמור 179.4 מיליון דולר ב-2015. יצירות של מארק רותקו נמכרו ב-1990 ב-11 מיליון דולר והגיעו עד ל-82 מיליון דולר ב-2015. אנדי וורהול וג'ספר ג'ונס וגם לוסיאן פרויד שברו בשנים האחרונות שיאים כמעט בכל מכירה.
יצירות של אמנים נחשבים וידועים משרתות מטרות נוספות מעבר לרווח הכספי. מדובר ברוכשים שבעצם הרכישה וההחזקה ביצירה ידועה, מודרנית או עתיקה, בונים לעצמם מעמד של אריסטוקרטיית אספנים. מעמד שנוח ומתאים מבחינה תרבותית לדימוי של איש עסקים ותרבות מצליח.
רונלד לאודר בנה אוסף יוצא דופן (כולל אדלה של גוסטב קלימט מהסרט "האישה בזהב") שמוצג לציבור וכך נבנה גם שם של אוהב ותומך באמנות דבר שבוודאי לא הזיק לעסקיו. בישראל מעטים יחסית אספנים מקומיים מסדר גודל בינלאומי.
אבל רוכשי האמנות בארץ מעסיקים אוצרים ויועצים וחלק מהיצירות שבבעלותם מושאלות לתצוגה במוזיאונים בירושלים ובת"א. בפתיחת תערוכות ניתן לראותם מתחככים איש בחברו כאשר חלקם מעורב בפעילות חבר הנאמנים במוזיאונים. סוג של פילנתרופיה תרבותית שזוכה כמובן לכיסוי תקשורתי שאינו מזיק.
העשירון העליון קונה אמנות
הפיכת האמנות לאפיק השקעה מתמקדת כמובן בקרב העשירון העליון בישראל. גם כאן ניכרת סלקטיביות רבה כאשר ציירי שנות ה-60 בישראל (זריצקי וסטימצקי) נדחקים מפני אמנים מודרניים צעירים שמשיגים מחירי שיא בארץ ובחו"ל.
הטעם משתנה ואיתו גם תווית המחיר וכך עדי נס ומיכל רובנר או סיגלית לנדאו הופכים לנכסי השקעה טובים יותר מקרנות סל ובוודאי מאג"ח. אסכולת פריס היהודית של שאגאל וסוטין שומרת על מחירים יפים, אך ציירים רבים אחרים מהאסכולה נזנחים ונשכחים בהדרגה ומחיריהם יורדים.
סביר להניח שיצירות נדירות של אמנים בינלאומיים שנפטרו ימשיכו להשיג מחירים יפים בגלל שנדירותם הופכת אותם למכשיר השקעה מיוחד. סוחרים במכירות פומביות נוהגים לומר שמספיק שיהיו שני מתמודדים רציניים על עבודה אחת כדי שהיא תשיג מחיר טוב. נראה שיהיו יותר משני מתמודדים בעתיד על עבודות איכותיות ואפיק ההשקעה באמנות ימשיך להפיק תשואות גבוהות בנוסף להנאה שבהחזקת יצירה איכותית.
ד"ר ירון סוקולוב, סגן דקאן במרכז ללימודים אקדמיים (מל"א) אור יהודה
לפנייה לכתב/ת 
