אופס, נראה לי שהתאהבתי בפסיכולוגית שלי
פתאום מצאתי את עצמי מקדימה לפגישה רק בשביל להחליף איתה עוד שני משפטים. השתדלתי להרשים אותה בדרכים מטופשות כמו שימוש במונחים פסיכולוגים או להתחנף אליה עם מחמאות על אופן הטיפול. בחיי, זה כמו דייט ראשון ארוך ומוצלח ואני לא רוצה שהוא יסתיים
עוד בנושא:
טיפול אונליין: לביישנים שמתקשים למצוא זוגיות
אישה ממוצעת מדברת ביום ממוצע בסביבות 20-21 אלף מילים, גבר ממוצע מדבר 7,000 מילים ואני אומרת בערך 20 מילים ביום טוב. תמיד הייתי ככה, ביישנית וסגורה, משתדלת להימנע מאינטראקציות חברתיות מורכבות או חשופות מדי. מפחדת להיפתח ולהרגיש עד הסוף או לשים את עצמי במקום פגיע. המחסום הזה התחיל להשתחרר לא מזמן, כשהכרתי מישהי מיוחדת ורגישה במיוחד. היא הצליחה להבין אותי, להגיע אליי ולהוציא ממני את כל המילים שהיו נעולות בי.
לפני כמה חודשים היא נפרדה ממני ונשארתי עם הצורך הזה לדבר עם מישהי. חיפשתי פסיכולוגית צעירה כדי שיהיו לה כוחות להתמודד איתי, וככה הגעתי אל ת'. הייתה לנו התחלה קשה. בחודש הראשון כמעט ולא דיברתי, אלא יותר סיפרתי סיפורים ודיווחתי דיווחים. אחרי כמה מפגשים הבנתי שת' כאן כדי להישאר והתחלתי להיפתח אליה לאט לאט.
עם תחושת הביטחון הגיעה עוד תחושה. תחושה מוזרה במיוחד. חמקמקה כזאת ולא מאוד מגובשת. בטח לא לכדי מילים. שמרתי את התחושה הזאת לעצמי ולא נתתי לה שם או כותרת. סיפרתי לחברות שלי שיש לי פסיכולוגית טובה והטיפול מעודד אותי לדבר. סיפרתי לעצמי שיש לי פסיכולוגית יפה וההתעניינות בה מעודדת אותי להיפתח.
מהר מאוד הבנתי שהסתבכתי. פתאום מצאתי את עצמי מקדימה לפגישה בכמה דקות בשביל להחליף איתה עוד שני משפטים. השתדלתי להרשים אותה בדרכים מטופשות, כמו שימוש במונחים פסיכולוגיים או להתחנף אליה עם מחמאות על אופן הטיפול. לפעמים ניסיתי להצחיק אותה כדי להוציא ממנה עוד חיוך במהלך הפגישה. היום, אחרי שלושה חודשים של טיפול, אני מרגישה בנוח איתה כמו שלא הרגשתי עם אף אחת אחרת. זה כמו דייט ראשון ארוך ומוצלח ואני לא רוצה שהוא יסתיים.
הפנטזיה הלא ממומשת שלי
אני יודעת, להתאהב בפסיכולוגית זה הסיפור הכי נדוש בעולם. זאת פנטזיה לא ממומשת ומשאלת לב שלא תתגשם לעולם. אבל בינתיים אני מרגישה טוב עם כל התחושות האלה שמציפות אותי. טוב לי גם ככה, רק לשבת מול הפסיכולוגית היפה שמהנהנת ומביטה בי באמפתיה. אחת לכמה דקות היא עוצרת את שטף המלמולים שלי ואומרת משפט או שניים שמסכמים את איך שאני מרגישה. היא יודעת לסדר את המערבולות שלי בתוך מילים ברורות יותר. מילים שאני מפחדת להגיד. היא כמו גורם מתווך ביני לבין עצמי, והיא צובעת את הפחדים שלי בצבעים בהירים יותר. אולי היא כל מה שנחוץ לי עכשיו, מישהי שתשמש לי קרקע יציבה שתקרב אותי אל עצמי.
הפגישה איתה מאפשרת לי להיות מורכבת יותר ממה שהרשתי לעצמי עד שהכרתי אותה. כאילו היא הצליחה להגביר את הווליום הפנימי שלי ועכשיו אני מרגישה הכל בעוצמות חזקות יותר. בעקבות הטיפול התחלתי לסנן הסחות דעת שהפריעו לי להבין את עצמי יותר טוב. הפסקתי לצאת לדייטים ולהתעניין בבחורות אחרות, ועם הזמן גם ביליתי פחות ופחות בפאבים ובמסיבות. לפני הטיפול חיפשתי גירויים חיצוניים כדי לא להתעסק במה שקורה אצלי בפנים. היום הטיפול מכריח אותי להכיר גם בצדדים הבעייתיים שלי ולא לפחד מהם.
אני רוצה להאמין שאני שלמה יותר עם עצמי, דווקא אחרי שהתחלתי להכיר בכאבים הכי גדולים שלי. אני יודעת שיש לי עוד דרך ארוכה עד להשלמה עצמית עד שאמצא את כל המילים, אבל פתאום אני כבר פחות מפחדת. אתם יודעים מה? כבר לא נראה לי שהתאהבתי בפסיכולוגית שלי. נראה לי שהתאהבתי בעצמי.
לפנייה לכתב/ת 
