מריה, מריה: המבחן הגדול של שראפובה
לא רק טניסאית מחוננת, גם אישה בוגרת עם חוש עסקי מפותח. לא רק המדורגת רביעית בעולם, גם בעלת חברת ממתקים. בגיל 28 חוזרת מריה שראפובה למגרש בו ביצעה את הזינוק המשמעותי הראשון בקריירה וחולמת על שחזור ההנפה ההיא מ-2004
פעם טניסאי התעסק בעיקר בטניס. עם השנים למדנו שזה לא חייב להיות כך. אנה קורניקובה, למשל, בחרה להיות ספורטאית, אבל אף פעם לא הרגישה צורך להתנצל על הרצון והיכולת שלה להתפרנס בעיקר מהדברים שמסביב.
בתחילת המילניום היא דורגה "רק" במקום ה-19 בעולם, ובכל זאת הצליחה לייצר היקף הכנסות השווה לזה של מלכת הענף דאז, מרטינה הינגיס. על הדרך עקפה בטבלת המשתכרות גם אושיות כמו מוניקה סלש והאחיות וויליאמס, שכבר אז היו שם דבר.
זה לא קרה, כאמור, בגלל שהיא הייתה טניסאית מצוינת. הביצועים שהפגינה על המגרש היו לא יותר מטובים, בטח לא מדהימים. זה קרה כי היא ידעה להפוך את ההופעה והלוק שלה ליתרון, את היתרון לכסף ומהכסף ליצור מיתוג, שקיבע אותה כאחד השמות הנוצצים והמתוקשרים של אותה תקופה. גם אם מהשם הזה הקהל לא קיבל תצוגות עילאיות כמו מיריבותיה.
מריה שראפובה לקחה את המודל של קורניקובה, בת ארצה, כמה צעדים קדימה. היא אפילו שכללה אותו. במבחן התוצאות ברור כי שתיהן לא נמצאות באותה הסקאלה וההשוואה ביניהן אינה רלוונטית. קורניקובה אף פעם לא הייתה טניסאית על וגם בשיאה, לפני 15 שנה, לא הייתה חלק מחבורת הצמרת הגבוהה (מקום שמיני). שראפובה לעומתה זכתה בחמישה תארי גרנד סלאם ונכנסה למועדון אקסלוסיבי של עשר טניסאיות שזכו בכל ארבעת תארי המייג'ור גם יחד.
יותר מעשור, אם כך, אחרי שתלתה קורניקובה את המחבט באופן סופי, אפשר לקבוע כי גם ברמה השיווקית-תודעתית שראפובה עושה לה בית ספר. המדורגת רביעית בעולם יצאה מזמן מאזור הנוחות של חוזי הדוגמנות, וההצלחה המקצועית תורגמה לחזון עסקי ויוזמה אמיצה, עם הקמה מאפס של חברת ממתקים בבעלותה – "שוגרפובה".
כבר שנים שילידת העיר ניאגאן מתבססת בפסגת הספורטאיות המכניסות בתבל (לפי דירוג של המגזין הנחשב "פורבס"), כשהיא ניזונה מחברות ענק שמעשירות אותה במיליונים רבים של דולרים מדי שנה (הסכומים שהיא מרוויחה מהטניס הם כסף קטן לעומתם). חודש לפני אליפות ארה"ב הפתוחה ב-2013 היא יזמה פנייה לבית המשפט העליון בפלורידה כדי לבקש ולשנות את שמה ל"מריה שוגרפובה", בין היתר כדי להאיץ את קצב המכירות של ליין המוצרים שלה.
שנתיים חלפו, והחברה בבעלותה עדיין עושה חייל. סוכריות הגומי ושאר הממתקים נמכרים בקצב מסחרר. בחלוף הזמן הקימה הרוסייה גם קו תכשיטים חדש. בקיצור – מדובר בבחורה עם חוש עסקי מפותח שיצרה סביבה תעשייה של ממש, רוצה לטעום מכל העולמות, לרקוד על כל החתונות ולא חוששת ממגע עם שווקים שלא קשורים או חופפים למה שהיא עושה בשום צורה.
ואת כל זה, כזכור, לא עושה ספורטאית עבר משועממת וחסרת מעש שמחפשת את עצמה בימים שאחרי הפרישה - אלא שחקנית פעילה שנמצאת בטופ.
הזיכרון המתוק שהפך לנאחס מעיק
לטורניר ווימבלדון הקרוב מגיעה שראפובה עם רגשות מעורבים. מצד אחד, עונת החימר לא היטיבה איתה. ברולאן גארוס היא חטפה סטירה מפתיעה כבר בשמינית גמר. מתוך ארבע תחרויות על המשטח האדום ב-2015 היא הופיעה רק פעם אחת למשחק על גביע. מי שראה אותה קיבל את הרושם שהיא אפילו קצת סובלת. באוסטרליה, לעומת זאת, עשתה לעצמה חיים קלים, לחצה על הדוושה ומהתנופה שיצרה לעצמה רשמה העפלה לגמר.
עכשיו שראפובה חוזרת אל משטח מהיר וטניס מסחרר, שיעשה לסגנון המשחק העוצמתי שהיא מתאפיינת בו רק טוב. מצד שני, התקופה האחרונה שלה בלונדון היא פצע כואב ופתוח עבורה. סיפור לא פתור, מלא בסימני שאלה והפסדים שמתחיל, כמו בסרטים, בתחרות אחת בלתי נשכחת.
ב-2004 זכתה שראפובה בווימבלדון, שהיה גם הגרנד-סלאם הראשון בחייה. היא הייתה אז נערה בת 17 שעלתה למגרש המרכזי נטולת בושה או יראה מהמעמד, אבל מלאה באבק כוכבים. מעין מולטי טאלנט בהתהוות, תמהיל של כישרון וזוהר, אגרסיביות ורכות.
ה"בייגלה" היה מעליה כבר אז, מלווה אותה לכל חבטה. בסיומו של משחק קל היא הביסה 1:6, 4:6 את לא אחרת מאשר סרינה וויליאמס, באחד מהדייטים הנדירים ביניהן שבו לא אכלה מהאמריקאית מרור. בהמשך היא תתגעגע לאותו יום. וגם אנחנו.
מאז מנסה שראפובה לשחזר שוב ושוב את הרגע, לשווא. בעשר הפעמים בהם השתתפה בטורניר מאותו רגע היסטורי ועד אשתקד היא הגיעה רק פעם אחת לקו הסיום. בשבע מתוכן נשרה עוד לפני רבע הגמר. בכל שנה קרה לה משהו אחר. מהזיכרון המתוק של הפעם הראשונה נותר רצף של אכזבות. האליפות שאהבה הפכה לנאחס מעיק.
הפציעה והקאמבק
שראפובה מעולם לא ראתה צורך להתחבב על חברותיה לסבב והתמקדה בלהיות עצמה. כשהגיעה עם נבחרת רוסיה למפגש בגביע הפדרציה ברמת השרון היא שמעה איך הקהל הישראלי מחקה בקולי קולות את הגניחות שלה, ויומיים אחר-כך הספיקה להתגושש עם שחר פאר אחרי שמחצה אותה 1:6, 1:6. "היא אמרה לי שאני צריכה ללמוד", סיפרה פאר על התקרית אז. "שחר הייתה צריכה את העזרה של הקהל כדי לנצח. היא לא יכולה לעשות את זה בכוחות עצמה", אמרה שראפובה מלאת הטמפרמנט.
ב-2008 סבלה מפציעה קשה שדרדרה אותה אל מחוץ לטופ-100, מקום שבו הייתה רק בשנת 2003. חבטת ההגשה נפגמה, מה שאי אפשר לומר על רצונה העז לכבוש מחדש את הפסגות שכבר ביקרה בהן.
משנת 2010, הקשה ביותר בחייה
(שכללה הדחות בסיבוב הראשון באוסטרליה, בסיבוב השלישי ברולאן גארוס ובסיבוב הרביעי בווימבלדון ובארה"ב), היא יצאה חזקה ומחוזקת. כעבור שנתיים הפכה את פריז לשטחה הפרטי עם זכייה מרגשת שכל כולה תוצר של רצון עז ועבודה קשה. הנתיב הנכון אל הצמרת נסלל מחדש.
כעת, אחרי חצי עונה, שראפובה יכולה להיות מרוצה באופן יחסי מהמקום בו היא נמצאת. היא אמנם כבר הייתה במקומות גבוהים יותר בקריירה, אבל אם נזכרים בכך שאת 2010 סיימה רק במקום ה-18 ומאז לא התחילה אף שנה מחוץ לטופ 5 - ההישגים שלה מקבלים פרופורציות אחרות.
עכשיו, כשטורניר ווימבלדון מחכה בפינה והצלחת הענקית מזהב עושה לה עיניים, המחסנית של שראפובה שוב מלאה בתחמושת. מה שקרה ב-2004 הוא לא יותר מזיכרון עתיק מבחינתה, ושנתיים לפני שהיא מתחילה את העשור הרביעי בחייה - הכל מוכן לסגירת המעגל הכי נכונה ומתבקשת של השנה. לשגשוג של חברת "שוגרפובה", בכל מקרה, זה בטח לא יזיק.
לפנייה לכתב/ת 
