השופטת למוטרדת: "את עושה שימוש במיניות שלך"

"הרושם שאת עושה עליי הוא לא של עובדת שהוטרדה, אלא של עובדת שעושה שימוש מסוים במיניות שלה כדי להשיג כל מיני דברים". את הדברים הקשים לעיכול האלה הטיחה לפני כשבועיים שופטת בית הדין לעבודה בתל אביב אופירה דגן-טוכמכר, בעובדת לשעבר של חברת החשמל שהוטרדה מינית על ידי המנהל שלה.

על פי תביעתה של המתלוננת, שפורסמה לפני כשלושה שבועות במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", היא פוטרה מעבודתה לאחר שלא נענתה לחיזורים ולהצעות מיניות מצד המנהל הישיר שלה. לטענת העובדת, ההטרדות כללו הערות ומסרונים בעלי תוכן מיני. לפי כתב התביעה, באחת הפעמים התקשר אליה המנהל ושאל מדוע איננה מנצלת את העובדה שהוא עושה מסאז' מעולה, והוסיף: "מתי אני בא? היום?". אף שביקשה ממנו שיפסיק, הוא המשיך: "את לא יודעת שאני דלוק עלייך?".

לטענתה, כשיצאה לחופשה המשיכו החיזורים, בין השאר באמצעות פייסבוק. באחת ההודעות כתב לה: "תמשיכי לעשות חיים ולחשוב עליי רק כשאת מנשקת תהילים בערב". העובדת טענה שבאחת הפעמים הוא הרים אותה מכיסאה על הידיים וחיבק אותה.

לאחר שהעובדת הגישה תלונה על הטרדה מינית בחברת החשמל, קבעה ועדה מיוחדת של החברה: "עדותה של המתלוננת עקבית ואמינה. הודעות הפייסבוק וה־SMS מחזקות את גרסת העובדת ומעידות על סגנון הדיבור של המנהל כלפיה. המנהל, לעומת זאת, מסר גרסה לא אמינה שיש בה סתירות... הגענו למסקנה כי התנהגות המנהל כלפי המתלוננת עולה כדי הטרדה מינית כהגדרתה בחוק למניעת הטרדה מינית".

המסקנות החד-משמעיות האלה של הוועדה, הבדלי המעמדות בין העובדת למנהל והעובדה שהוטל עליו עונש משמעתי כנראה לא עשו רושם על השופטת דגן-טוכמכר, והיא העלתה טענות שאפילו חברת החשמל ועורכי דינו של המנהל לא העזו להעלות.

פרסום התביעה במוסף "ממון"(קרדיט ידיעות אחרונות)

בקלטת מהדיון שהגיעה לידי "ידיעות אחרונות" נשמעת השופטת אומרת: "הייתה הטרדה אבל היא ברף הכי נמוך שניתן להעלות על הדעת. יותר טמטום מאשר הטרדה. ככה זה נראה. היא קצת שיחקה וזה היה לה נוח... לא ככה מתנהלת עובדת שרוצה להדוף חיזור... זה היה לה נוח. שמרה אותו על אש קטנה. ככה. 'כשנוח וצריך זה יכול לעזור לי'... הרושם שלי הוא לא של עובדת שהוטרדה, אלא של עובדת שעושה שימוש מסוים במיניות שלה כדי להשיג כל מיני...".

עו"ד ארצי בן יעקב, המייצג את המתלוננת, הגיב בתדהמה וקטע את השופטת: "מה זה? אני לא מאמין. היא עשתה שימוש במיניות שלה? מאיפה זה בא?".

השופטת דגן־טוכמכר: "אנחנו נפרט בפסק הדין.. . it takes two to tango, מה לעשות? וכשנכנסים למטבח אז לא צריך לבכות כשמקבלים כווייה".

"ייתכן שאפרסם את שם המתלוננת"

עניין נוסף שעורר את זעמה של השופטת ושבו עסקה במשך דקות ארוכות בדיון הוא פרסום הכתבה ב"ממון". בתחילת הדיון התלוננו עורכי הדין של חברת החשמל ושל המנהל על הפרסום וטענו: "יש כאן ניצול ציני שבו צד אחד מבקש צו איסור פרסום על שמו, אבל מקבל את האפשרות לפרסם כתבות על אודות ההליך".

השופטת הדהימה את הנוכחים כשאמרה שהיא שוקלת להסיר את צו איסור הפרסום על שמה של המוטרדת, אף שהדבר מנוגד לחוק. בקלטת היא תועדה אומרת: "בסדר, אז תגישו בקשה ויכול להיות שנפרסם גם את שמה של המתלוננת... יש קושי בזה שמכפישים, שאנשים אומרים לעצמם אני את השם שלי לא אפרסם אבל אני אכפיש".

לעניין פרסום הכתבה חזרה השופטת גם לקראת סוף הדיון. לאחר ההתבטאויות הקשות שלה היא נשמעת בקלטת מפטירה בציניות לעבר הנוכחים: "ואני מקווה שזה גם יהיה בעיתון. אני מניחה. לא מקווה".

השופטת אופירה דגן-טוכמכר (קרדיט ידיעות אחרונות)

למרות פניות חוזרות ונשנות לא התקבלה תגובתה של העובדת עד פרסום הידיעה.

דוברת בתי הדין לעבודה מסרה בתגובה: "מדובר בתיק תלוי ועומד הממתין לפסק דין. מן הראוי שבית הדין יאמר את דברו במסגרת פסק הדין ולא דרך אמצעי התקשורת. ככלל, פרוטוקול דיון משקף את עיקרי ההליך המתקיים בבית המשפט. בהליך הנוכחי, כמו בכל דיון משפטי, הצדדים קיבלו לידיהם את פרוטוקול הדיון ולא הגישו בקשה לתקנו לאחר סיומו. אין חולק על החשיבות הציבורית שבקיום סיקור הוגן של הליכים בבתי המשפט בכפוף לכך בדין".

הסיפור המלא מתפרסם היום (שלישי) במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"