בירושלים יכולים להירגע / מליניאק ברביעי

אלופות המדינה לדורותיהן, חוץ ממכבי ת"א, ויתרו על השתתפות במפעלים אירופיים. ג'ף רוזן מעדיף מסע משחקים בארה"ב. עד לפני כמה חודשים היה פה רק אולם אחד של 10,000 מקומות. היורדות מליגת העל נשארות בדרך כלל כי אין מי שיעלה. נבחרת ישראל לא נכנסה מזמן לשמינייה הראשונה באליפות אירופה, ואנחנו מתלוננים שלטורקיה יש ארבע קבוצות. טורקיה היא אימפריה, ו"טורקיש איירליינס" זה הספונסר של היורוליג. נראה אתכם משאירים קבוצה טורקית בחוץ.

לפעמים אני תוהה למה אנשים מציגים מועמדות למשרות חסרות סיכוי. עצם המועמדות שמה אותם על הרדאר לפעמים הבאות.

גם מינהלת הליגה ניסתה לתפוס טרמפ בדקה ה־40. שמואל פרנקל שלח לג'ורדי ברתומיאו מכתב המלצה לצירוף הפועל ירושלים ליורוליג, ודאג להפיץ אותו בתפוצת נאט"ו. המינהלת היא משרד יחסי הציבור של פרנקל, שרוצה יותר סמכויות, אבל חוץ מלהוציא הודעות שהוא מאוכזב/שמח/מגנה/מודאג ממשהו, השד יודע מה המינהלת הזאת עושה. כשאורי אלון או שמעון מזרחי רוצים לדבר עם ג'ורדי, הם מדלגים מעל פרנקל. תדאג נא המינהלת שקבוצות ישראליות לא יוותרו על השתתפות במפעלים אירופיים, ואני אשלח מכתבים לג'ורדי.

פתאום כולם ספורטיביים

נשארנו עם הוויכוח על שיטת הפלייאוף. עד תחילת שנות ה־80 לא היה פלייאוף, וקבוצה שסיימה את העונה במקום הראשון הייתה אלופה. כשעברו לסדרות אמרו שזה לא ספורטיבי. למה קבוצה שמסיימת ראשונה בפור של 5 ניצחונות על השנייה, צריכה לשחק סדרה?

עכשיו משחקים בית וחוץ, ואומרים שזה לא ספורטיבי. בעונה הבאה חוזרים לפיינל־פור, וזה לא ספורטיבי. סדרות זה בסדר, אבל לפחות הטוב מ־5. אחר כך יגידו שלפחות הטוב מ־7, כדי שהכי טובה תהיה אלופה. סליחה, ממתי הקבוצה הטובה צריכה להיות אלופה? כל העניין בספורט, זה שקטנים מנצחים גדולים.

ממתי הקבוצה הטובה צריכה להיות אלופה?(צילום: אוהד צויגנברג)

סדרות זה יותר "ספורטיבי" מפיינל־פור בישראל, אבל לפני שעוברים לסדרות צריך לטפל בסיבות שהביאו לפיינל־פור: חוסר שוויון קיצוני בתקציבים, חוסר יכולת של קבוצות קטנות לגייס ספונסרים ולהחזיק שחקנים. משקולנים במשקל 60 ק"ג לא מתחרים נגד 100 ק"ג. ילדים בני 14 לא מתחרים נגד בוגרים, וגברים לא מתחרים נגד נשים. איך קבוצות עם תקציב של 80 ו־50 מיליון שקלים מתחרות באותה ליגה מול קבוצות בעלות תקציב של 5 מיליון? כאשר אפילו האלופה לא זוכה בכרטיס ליורוליג, על איזה ספורטיביות אתם מדברים?

כולם קפצו על הניצחון של אילת על מכבי ת"א כמוצאי שלל רב, אבל אילת יכולה לנצח את מכבי ת"א פעם אחת ב־10 סדרות. זאת אומרת שהנס הבא יתחולל, אם בכלל, בעוד תשע שנים. כל זמן שספונסרים מוכנים להשקיע מאות אלפי שקלים כספונסר עשירי של ירושלים או מספר 20 של מכבי ת"א, על פני ספונסר ראשי באילת, השאלה היא לא האם פיינל־פור עדיף על סדרות, אלא האם באילת תהיה קבוצה בעוד תשע שנים? אם דורון הרציקוביץ' שניצח את מכבי ת"א בסדרה, תומך בפיינל־פור, זה אומר דרשני.

אז בואו נאמר ביושר: הגדולות תומכות בסדרות, כי זה מקטין את הסיכוי שקבוצות קטנות יפתיעו אותן. פתאום כולם נהיו ספורטיביים.

ניצח את מכבי ת"א בסדרה ותומך בפיינל-פור. הרציקוביץ'(צילום: יאיר שגיא)

סגירת מעגל חולונית

בתחילת שנות ה־80 הפועל חולון הייתה הקבוצה הכי מוכשרת בארץ. ישראל אלימלך, ניב בוגין, אבי מאור, מוטי דניאל, עופר יעקובי ואורן שילוני היו בני 22־18, וב־1982 החתים אותי מישקה לפרדון על חוזה לשנתיים. העליתי את עידו אשד ועופר פליישר מהנוער, ונסעתי לארה"ב לחפש שחקן זר.

הוקצבו לי 13,000 דולר, כולל הוצאות טיסה ושהייה באמריקה. זאת אומרת שכל ארוחה, טיסה או שיחת טלפון, צימקו את התקציב לשחקן. בסוף מצאתי את מייק קרטר, הזר הכי דומיננטי בליגה, שחתם ב־16,000 דולר! מזכיר מועצת הפועלים, שלמה ארז, דרש להעמיד אותי לוועדת משמעת על חריגה מהתקציב.

בניו־יורק פגשתי את משה רייס, ששיחק בנוער עם החבר'ה ונסע ללמוד ולשחק ב"ניו־יורק טק". סם שטרן, מאמן נבחרת ארה"ב למכביה, שיכנע את רייס ללמוד ולשחק בניו־יורק תמורת מלגת לימודים. המלגה כללה משרת נהג מחלקת הספורט, שזה בתרגום חופשי מעקף לתקנון ליגת המכללות - חופן דולרים ומכונית לחגוג בניו־יורק. אגב, בנבחרת ארה"ב למכביה שיחק דייויד בלאט, שנשאר לשחק בישראל ועשה קריירה לא רעה כמאמן.

סגר מעגל. בן רייס(צילום: גיל נחושתן)

משה רייס הסכים לחזור לארץ והיה שותף לשתי עונות מדהימות בחולון. יחד איתו חזרה מניו־יורק מי שעתידה להיות אשתו, רותי ירקוני. רייס התחתן, התגרש והתחתן שוב עם שרון, בתו של איציק אדלר, כוכב בית"ר ת"א בשנות ה־60. נולד להם בן ושמו בן. השבוע בן רייס סגר מעגל וחתם בהפועל חולון. הוא ישחק יחד עם שון, הבן של מוטי דניאל. שמעתי שהוא יוצא עם הנכדה של מישקה לפרדון. סתםםם.

צביעותו של סוכן

ניקולה וויצ'יץ' הביא איתו למכבי ת"א כנדוניה את דראגן בנדר. מישהו הולך לגזור קופון על הטאלנט הקרואטי (2.13 מ') כשיילך ל־NBA או כשיחתום על חוזה מקצועני באירופה. בינתיים הסוכן שלו, מאוריציו בלדוצ'י, השיג לו חוזה אימוץ מחברת "אדידס" בעבור חופן דולרים.

הבעיה היא שלאיגוד הכדורסל הקרואטי יש חוזה אימוץ עם "נייקי", ושחקני נבחרות קרואטיה חייבים לנעול "אייר ג'ורדן". אחרי שלושה שבועות של אימונים ו־ויכוחים, הקרואטים ויתרו על בנדר הצעיר ושלחו אותו הביתה. מה שמצחיק זה הסוכן, שמתלונן שלאיגוד הכדורסל הקרואטי חשוב יותר הכסף מהספורט. סליחה, ילד בן 17 חתום על חוזה עם חברה מסחרית, מוותר על השתתפות בנבחרת לאומית, ומי שעושה את המסחרה זו הנבחרת?

ויתר על הנבחרת בגלל החוזה. בנדר(צילום: אורן אהרוני)

הקלעי פיספס

אבישי ברט לא המציא מכשיר לראיית לילה, ולא בנה מכונה לגילוי מנהרות, אבל זכה לכבוד גדול - סגן שר הביטחון, הרב אלי בן־דהן, הטריח את עצמו באמצע היום למקום העבודה של ברט במכון ויצמן, כי מדובר בספורטאי שעתר לבג"ץ בטענה שנמנעה ממנו ההשתתפות בתחרות קליעה שמתקיימת בשבת.

מרגש שסגן שר הביטחון התחיל להתעניין בקליעה, אבל יש לי תחושה שבקרוב ירחיב את תחומי ההתעניינות שלו גם לכדורגל ועוד ענפים וימליץ לבטל כל פעילות ספורט בשבת.

אין לי דבר נגד קיום תחרויות ספורט באמצע השבוע, אבל אבישי ברט טועה ומטעה. איש לא הגביל אותו. הוא הגביל את עצמו כשבחר לשמור שבת. כפה על עצמו לא לעבוד, לא להדליק אש, להימנע מאכילת מזון לא כשר. מה שונה אכילת שרצים מתחרות קליעה? ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו. התחרות נקבעה לשבת לא כדי לחלל אותה, אלא שזה נוח לרבים שלא יכולים להתחרות באמצע השבוע. אם מנהלי איגוד הקליעה או ההתאחדות לכדורגל יחליטו לקיים תחרויות באמצע השבוע אין בעיה, לא הרבנים.