שתף קטע נבחר

מתווה הגז - פשרה של כבוד

מדינת ישראל הייתה צריכה מההתחלה להלאים - בהסכמה - את מאגר לווייתן. באין רצון להלאים, הפשרה שהושגה בפועל אומנם אינה אידיאלית, אך עומדת בסטנדרטים מקובלים בעולם האנרגיה ואף החמירה עם חברות הגז. דעה

ההסכם בין הממשלה לבין חברות האנרגיה המפיקות גז טבעי מהים התיכון לחופי ישראל פורסם אתמול (ג'), יחד עם סיכומים נרחבים של הדיונים שקדמו להסכם. אין בהם אף פרט מהותי אחד שלא נחשף כבר, לא נדון ולא לובן בהרחבה. הפרסום לא ישנה את דעתם של התומכים בעיקרי ההסכם ולא של המתנגדים.

 

ההסכם אומנם אושר השבוע בממשלה, אך ללא חתימתו של הממונה על הגבלים עסקיים, פרופ' דיוויד גילה, אין לו תוקף מחייב. והממונה, כידוע, מתנגד לו. ההסכם, סבור פרופ' גילה, לא יגרום לתחרות בין מפיקות הגז משום שהוא מאפשר בעלות צולבת של נובל אנרג'י בשני המאגרים העיקריים של ישראל: האחד קיים (תמר), שבו תורשה נובל להחזיק רק רבע מהבעלות, והשני ממתין כבר שנים לפיתוח (לווייתן).

 

מהחומר שפורסם מתברר כי בהסכם הנוכחי מצדד כל הדרג המקצועי במשרדי הממשלה ובמוסדות הרגולציה. אנשים אלו, שטובת הציבור בלבד לנגד עיניהם ואי-אפשר "לקנות" אותם, משוכנעים שבתנאים הקיימים השיגה ממשלת ישראל את העסקה הטובה ביותר עבור אזרחי המדינה.

 

גם מניעיו של פרופ' גילה טהורים ופטריוטיים, ודבקותו בעמדותיו מרשימה. המחלוקת בין הצדדים נסובה על השאלה האם הכוונה לכפות על תאגיד אנרגיה אמריקאי מכירה של כל מניותיו במאגר תמר שווה את הפנייה של אותו התאגיד לבתי-המשפט ולבוררים בינלאומיים ואובדן אפשרי של פיתוח מאגר לווייתן. פרופ' גילה סבור שהסיכון משתלם. אנשי מקצוע החתומים על ההסכם סבורים שהסיכון למדינת ישראל גבוה מדי. כך או כך, המחלוקות היו ועודן ענייניות נטו, ואף אחד לא נכנע כאן לטייקונים.

 

לדעתי, כפי שחזרתי וכתבתי ב"ידיעות אחרונות‭,"‬ מדינת ישראל הייתה צריכה מההתחלה להלאים - בהסכמה - את מאגר לווייתן. באין רצון להלאים, הפשרה שהושגה בפועל אומנם אינה אידיאלית, אך עומדת בכבוד בסטנדרטים מקובלים בעולם האנרגיה ואף החמירה עם החברות. מנגד, בקשתו הפתאומית של מבקר המדינה לדחות את הסכמי הגז עד שהדו"ח שלו בנושא ייצא מבית-הדפוס מיותרת, מאוחרת ולא רצינית.

 

באין הסכמות עם פרופ' גילה, הממשלה יכולה בכל זאת לפנות לבית-הדין להגבלים עסקיים ולבקש פסק דין המאשר את ההסכם שהושג. הבעיה: דיון משפטי כזה עלול להיגרר על פני זמן רב. כדי להימנע מכך ולזרז את פיתוח לווייתן ניסה ראש הממשלה נתניהו להפקיע מהממונה את סמכויותיו בענף הגז והנפט. על כתב ההפקעה צריך היה לחתום שר הכלכלה אריה דרעי - ודרעי סירב. נתניהו השלים עם סירובו, הגם שהיה רשאי לפטר את דרעי מהממשלה, ופנה לכנסת.

 

גלגול ההחלטה על השינוי בסמכויותיו של הממונה על ההגבלים אל הכנסת הייתה טעות ממדרגה ראשונה, כפי שאכן הבהיר לנתניהו יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן - המצדד ‭100%-ב‬ בהסכם הגז עצמו. אם נושא הגז באמת כה חשוב לנתניהו, שיסתכן ויוכיח זאת בהתנהלותו.

 

כך הגענו אל האופציה הבעייתית של הבאת ההסכם עם חברות האנרגיה לאישור הכנסת. צעד מפוקפק, ההופך הסדר מסחרי לחוק מדינה.

 

ההזדקקות של ראש הממשלה לאישור הכנסת מוכיחה שממשלתו מתפוררת, עוד לפני שהתחילה לתפקד ולהתמודד עם בעיות כלכליות ומדיניות מכריעות. הסיעות החרדיות סופרות בשקט את ההבטחות שקיבלו מהליכוד ולא אכפת להן משום דבר אחר, כולנו הפכה מהבטחה גדולה לבדיחה עצובה, ורק בבית היהודי חוגגים: עם משרדי החינוך והמשפטים הסיעה יכולה להטביע חותם עמוק על החברה הישראלית.

 

אמש גם נודע כי הממשל האמריקאי הדמוקרטי ה"שמאלני" של הנשיא אובמה לוחץ - בעקיפין - לאישור הסכם הגז הטבעי. הממשל מתערב כאן לא רק משום שההסדר נוגע לחברת האנרגיה נובל אנרג'י אלא בעיקר מטעמים אסטרטגיים: משרדי החוץ וההגנה בוושינגטון רואים בפיתוח מהיר של הגז הישראלי גורם היכול להדק את שיתוף הפעולה בין המדינות המתונות באזור ולהחליש את השליטה של רוסיה על אספקת הגז לאירופה.

 

אבל גם לנשיא ארה"ב, מתברר, אין דרכים למנוע את השתוללות הפופוליזם בישראל.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים