טרגדיה: חיילת התלוננה על כאב ביד - ונפטרה כעבור ימים
הדס בת ה-20 התלוננה על כאבים ונפיחות ביד. היא הופנתה לניתוח בבית החולים אסף הרופא, אולם במהלך הניתוח נקרע עורק במוחה והיא נפטרה. הוריה תרמו את איבריה להשתלה. "הדס נתנה את כל כולה למען אחרים. לא היה ספק שזה גם היה רצונה", אומר אביה
אסון במהלך ניתוח הביא למותה של החיילת הדס רותם: לאחר שהתלוננה על כאבים ונפיחות ביד, הופנתה הדס לבית החולים אסף הרופא. היא הועברה לניתוח, במהלכו לקתה במפרצת מוחית. מותה נקבע כמה שעות לאחר מכן והוריה תרמו את איבריה להצלת אחרים.
האירוע החל לפני כעשרה ימים - הדס, חיילת בת 20 ממערך התקשוב המשרתת בחיל הרפואה במרכז הארץ, התלוננה בפני הצוות הרפואי במרפאת הבסיס על נפיחות וכאבים ביד. הכאבים הללו הופיעו לסירוגין גם בשבועות שקדמו לכך, והלכו והחמירו.
היא הופנתה לחדר המיון בבית החולים אסף הרופא, שם החליטו כי עליה לעבור ניתוח כדי להסיר עצם שלחצה ככל הנראה על רקמות, וגרמה לנפיחות ולכאבים. הניתוח בוצע בהרדמה מלאה ביום שלישי האחרון במשך שעות ארוכות.
הדס רותם ז"ל. "היא הייתה שקטה, אבל עמוסה בחברים וחברות"
"אחרי הניתוח אמרו לנו שהכל עבר בהצלחה", אומר אביה, ד"ר יניב רותם, "אבל לקראת הערב התקשרו אליי ואמרו לי להגיע דחוף כי מצבה הידרדר. כשהגעתי, הבנתי שהדסי לא תתעורר ושאיבדנו אותה".
ביום חמישי קבע צוות רפואי שהדס סובלת ממוות מוחי נשימתי, וככל הנראה לקתה במפרצת מוחית בזמן הניתוח, שנגרמה בשל קריעה של כלי דם. הוריה, שניהם חוקרים במדעי הצמח, הסכימו לתרום את איבריה להשתלה.
חותמים עכשיו:
לחתימה על כרטיס אדי מקוון - לחצו כאן
"כולם המומים ממותה בטרם עת"
"הדס הייתה ילדה מדהימה", אומרת אימה, ד"ר נטע רותם, "היא הייתה מסורה, ואחות מדהימה. היא הייתה שקטה, אבל עמוסה בחברים וחברות. כולם המומים ממותה בטרם עת, והעובדה שכאלף איש השתתפו הבוקר בהלוויה, אומרת הכל על האישיות המדהימה שלה, ואיזה אדם היא הייתה"."הדבר שהכי איפיין את הדסי שלנו הייתה הנתינה האינסופית שלה" מוסיף האב, "היא הייתה שם בשביל כולם. בשביל בני משפחה, החברות והחברים, בעלי החיים שהפכו לחלק ממשפחתנו ובעצם לכל מי שנגעה בו. ברגעים הנוראיים של הפרידה מהדס לא היה לנו כל ספק שהדס הייתה רוצה במותה להציל את חייהם של אחרים, ובשמה, כשהיא כבר אינה יכולה לומר מה מבקשת היא, נתנו את הסכמתנו לכך. אתמול בלילה זכו מספר אנשים, אותם איננו מכירים עדיין, במתנה נפלאה מהדסי שלנו – בזכות להמשיך ולחיות.
"אנחנו תמיד נזכור את החיוך הכובש, את שמחת החיים, את כל הרגעים המקסימים שהדסי שלנו העניקה לנו. אין מילים שיכולות לתאר את הכאב העצום אותו אנחנו חשים, אבל גם אין מילים שיכולות לתאר את הגאווה העצומה שלנו, שזכינו לגדל את הדס שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
