יש לנו משחק קבוע: לעבור על החתיכים באתר
כשהייתי הומו בחיתולים והייתי מזהה הומו נוסף בסביבה, הייתי מתרגש. היום אני יושב ומביט במאות גברים שמנסים למכור את עצמם לקונה המאושר, ובעיקר מתבלבל
אהלן! הבאתי בירות". אני נכנס לדירה של החבר הגיי הכי טוב שלי. התכנסנו כאן בפיג'מות להעביר עוד ערב עצל של אמצע השבוע. בירות עליי, נשנושים ובידור עליו. הבעיה שאין מה לראות בטלוויזיה. ככל הנראה אנחנו גם לא מתכוונים לראות איזה משחק כדורגל. "מה נראה?" שואל אלון. שתי דקות אחרי זה אנחנו כבר ישובים כשעינינו נשואות לקטלוג. הצבעים, הגדלים והדגמים מגוונים ואנחנו מסתנוורים מהמבחר.
עוד בנושא:
מחקר: 30% מגולשי טינדר הם גברים נשואים
סקס: מטינדר ועד המהפכה המגדרית
אפליקציית הפרידות שתיפרד ממנה במקומך
"זה חביב". "לא משהו". " זה רחב". "וואו יפה". "זה לא מתאים לי, תראה איזה גובה" - לא, אנחנו לא מדפדפים בקטלוג של איקאה, אנחנו בפשיטה על אתר "אטרף". בודקים מה חדש בגזרת הבחורים ותמיד יש חדש. הרבה דגמים חדשים ממגוון סוגים שמדיפים ריח חריף של טסטוסטרון. זה מתחיל בשרירי, גבוה, משקפופר, שחום, בלונדיני, קירח וכו', ממשיך במורה ליוגה, כתב חדשות, שף, הייטקיסט, מוזיקאי, ואז שורת המחץ - "מה מחפש?".
שם אנחנו נתקלים באנשים מצוידים שמאוד רוצים להעניק לנו מסאג', לחפוף לנו את השיער בקטע ארוטי (מה?), לצרף אותנו למיטה שלהם ושל החבר או לעשות סקס באוטו כשהאישה ישנה. פה ושם יש קצת נחת, כשיש עוד כאלה שמחפשים כביכול משהו רציני. ההיצע עולה על הביקוש ואנחנו מתחילים להתבלבל. יותר מדי אפשרויות, יותר מדי פנים ויותר מדי גופות חשופים.
"הנה, זה חמוד!" אני מתלהב ומצביע על הדגם שאני רוצה לרכוש.
"עזוב אותך! הוא איתי במכון, הכי גמד".
ושוב מתחיל לו המשחק הקבוע - כל אחד מוצא מישהו לטעמו והשני מבטל אותו בשלל סיבות ותואנות על סמך היכרות קודמת, אם זה מהמכון, משיחה שהייתה או מהמיטה. מה עושים עם כל השפע הזה? כשהייתי הומו בחיתולים והייתי מזהה הומו נוסף בסביבה האמיתית או הוירטואלית שלי, הייתי מתרגש. זו הייתה חגיגה. היום אני יושב ומביט במאות גברים שמנסים למכור את עצמם לקונה המאושר, ובעיקר מתבלבל. זה כמו ללכת לסופר פארם ושהמוכרת רעבת העמלות משפריצה עליכם שבעה סוגים של בשמים. אחרי הבושם השלישי באמת תוכלו להריח משהו?
הבעיה לא פוסחת גם על אוכלוסיית הסטרייטים, וברחבי העיר נצפות עלמות חן רבות כשהן מדפדפות בחור אחר בחור בחוסר סבלנות בטינדר שלהן. מה אנחנו עושים? איך על פי הגדרות יבשות כל כך ותמונות אנחנו יכולים לדעת מי עומד מולנו? האם המידע הבסיסי והתמונות שאנשים שמים בפרופיל שלהם יכולים בכלל לתת איזושהי אינדיקציה לבאות?
עד שהקברנה ייפתח
לפני כמה חודשים מאוד התרגשתי כשהתחלתי לדבר עם בחור מהאתר, שעל פי כל אמות המידה הנ"ל, נחשב לכל מה שאני רוצה. בן 39, נאה ביותר, מחפש משהו רציני, והדובדבן שבקצפת - פסיכולוג. בתור מישהו שנפרד מהפסיכולוגית שלו לפני שנתיים ועדיין יש לו חור בלב, קפצתי על המציאה. קבענו להיפגש.
רגע לפני הדייט, כמובן שאני מאתר את הבחור בפייסבוק. מתחיל לראות חברים משותפים, רואה תמונות עם הכלבה המתוקה ורק מפנטז איך אני, הוא והכלבה הולכים לבנות בית בישראל. איך שהיא תאהב אותי, וגם הוא. ואם הוא פסיכולוג, אז זה אומר שהוא גם רגיש ואינטליגנט ומחובר לעצמו וכל זה. בזמן שאני מתלהב מתואר האצולה שלו, אני שואל את עצמי ממה הוא יתלהב ממני? הוא פסיכולוג שמטפל באנשים, בזמן שאני ברמן בן 30 שמשקה אנשים בלילות כדי שיוכלו ללכת אחרי זה לטיפול.
שם, בבר השכונתי, בזמן שאני מסיים את הבירה השנייה שלי, הוא עדיין בעיצומו של מבחן טעימות יין (גם ככה יש במקום בדיוק שני סוגים). "הקברנה כל כך עפיץ. נורא כבד לי", הוא מחזיר את הכוס למלצרית המיואשת. כשהיא מציעה לו יין לבן במקום, הוא נחרד ומסתכל עליה בזעזוע כאילו הציעה לו להמיר את דתו. "לבן?! ממש לא. אני אקח את הקברנה ופשוט נחכה שהוא יפתח". עד שהקברנה של הפסיכולוג נפתח, אני כבר סגרתי שלוש בירות ושני צ'ייסרים.
במשך שעה וחצי האזנתי לנפלאות הטיפול הפסיכולוגי, כיצד הוא משנה חיים של אנשים וכמה הדבר נותן לו משמעות. "כן, גם אני מרגיש משמעות כשלקוחה שלי על הבר מתענגת על מוחיטו שאני הכנתי לה במו ידיי!" אני צוחק. הוא פחות. בשלב מסוים, שנינו מבינים שהיין שלו כנראה לא הולך להיפתח, ואנחנו ממהרים להזמין חשבון ולרוץ איש-איש לביתו.
בלי סטיגמות
מה זה היה? אני שואל את עצמי. איך מישהו שעל הדף נשמע כמו כל מה שאני רוצה, בעצם כל כך לא? פה בדיוק הבעיה. לא יעזרו כל הרובריקות והמשבצות שבעולם בשביל לתאר בנאדם. לכל אדם יש וייב משלו, וזה משהו ששום תמונה לא תוכל להמחיש .גם אם הייתה רובריקת: "צנון", הרי אף צנון אמיתי לא יסמן אותה. אז מה שנותר לעשות הוא ללכת לדייט, לנשום עמוק ולנסות את מזלך.
הרבה סטיגמות התנפצו לי כשיצאתי עם "התימני", "האיטלקי", "הבמאי", "הילד" ועוד רבים וטובים. אין טעם לנסות לתאר ולהשליך על הבנאדם את מה שהייתי רוצה שהוא יהיה. אז אני "הברמן" - מה זה אומר עליי? איך תופסים אותי? כסטלן שיכור שחי בלילות עם אפס שאיפות? אולי. בכל מקרה, אני בעד להסיר את כל התארים, המקצועות והפרטים הלא רלוונטיים האלה מאתרי ההיכרויות. עזבו, אני לא רוצה לדעת. ניפגש בלייב ואז תספר לי מה אתה עושה בחיים. אלא אם כן אתה וטרינר כמובן, ואז אני שלך.
לפנייה לכתב/ת 
