היא מושלמת אבל אני מתגעגע לרווקות
"אוף, אני אפילו לא יודע מה קורה לי. היא מרעיפה אהבה, היא משוחררת וכייפית. מה נסגר איתי? איך דווקא עכשיו, אחרי שהייתי מאוהב כל כך, יורד לי? אין לי ספק לגביה, יש לי ספק לגבי עצמי". אימון אישי
הוא מגיע לפגישה שלנו מבולבל. המילים לא מסתדרות לו. משהו בו מהוסס ונבוך. אני כמעט ולא מכירה את אורן ככה, בטח לא בחודשים האחרונים אחרי כל התהליך שעברנו ביחד. בחודש האחרון הורדנו את תדירות המפגשים לפעם בשבועיים כי המטרה שלשמה הוא בא מלכתחילה הושגה - הוא כבר שלושה חודשים בזוגיות בדיוק כמו שרצה עם דפי, שעונה בול על מה שחשב שנכון לו.
עוד בנושא:
הם בני 30 והם פוחדים פחד מוות מאינטימיות
למה הם נלחצים רגע אחרי שאת מתלהבת?
״אני לא יודע מה דפוק בי״, הוא אומר לבסוף. "אני אוהב את דפי והכל, אבל מתגעגע לרווקות. לא יודע אם המילה מתגעגע היא המילה הנכונה, אבל אני יודע שחסר לי הזמן לבד, חסר לי הריגוש שבלהכיר, חסר לי... אוף, אני אפילו לא יודע מה בדיוק. תביני, דווקא בשבועיים האחרונים דפי שברה את חומת ההגנה שלה והדברים הקטנים שהפריעו לי כבר לא שם. היא מרעיפה אהבה, היא חמה כמו שרציתי, היא משוחררת וכייפית. מה נסגר איתי? איך דווקא עכשיו, אחרי שהייתי מאוהב כל כך ומוכן למכור כליה עבורה, יורד לי? אין לי ספק לגביה, יש לי ספק לגבי עצמי".
המלכוד האנושי
המלכוד האנושי המר הזה - דווקא כשיש לנו משהו שהכי רצינו בעולם אנחנו פתאום לא בטוחים שאנחנו רוצים - מכירים את זה? זה יכול להיות באהבה, תפקיד נכסף בעבודה, בגד, חפץ, חופשה, כל דבר שערגנו לו וברגע שהוא בכיסנו אנחנו עומדים פתאום ותוהים "את זה כל כך רציתי?!".
חונכנו על ברכי ההישגיות. למדנו בגיל צעיר לסמן מטרות ולשעוט לעברן - ציון גבוה, מעמד חברתי, סיירת מובחרת, השכלה גבוהה… אנו עוברים ממטרה למטרה, מהישג להישג, כשתמיד זו רק תחנת ביניים בדרך להישג הבא. לא חונכנו לחוות אף פעם שובע. מתי בפעם האחרונה אמרתם לעצמכם "זהו, אפשר לנוח על זרי הדפנה, השגתי את כל מה שרציתי לעת עתה?", כנראה שטרם אמרתם לעצמכם את המשפט הזה. הרי את התחושה הזו - ליהנות ממה שיש ולנוח, סיפרו לנו ששומרים רק לפנסיה. החיים עצמם הם מסע אלונקות מיעד ליעד.
אחד הדברים שקרו לאורן זה הריק הזה שנוצר כשהכל טוב, כשהמטרה הושגה. אבל דווקא בריק הזה, בסדק הצר שבין לבין, מתחילים החיים עצמם. ואורן, כמו רבים אחרים, לא מכיר את התחושה. זה אולי ישמע לחלקכם מצחיק, אבל יש משהו מבהיל כשמבינים שהגענו ליעד, שהנסיעה הסתיימה. אבל, זה לא הדבר היחידי שגורם לו לשבת מולי ככה. התחושה שלו מורכבת מעוד חלקיקים. ההישגיות באהבה תופסת גוונים נוספים אחרי שנים בשוק הפנויים-פנויות.
עם כל הרצון לצאת מהמעגל, יש גם משהו מחייה בחיפוש, בבדיקה, בניסיונות ובכיבוש. קל להתמכר לתחושות הריגוש הארעיות, ואילו במערכת יחסים שמתייצבת, התחושות הללו מתחלפות בשקט פנימי שעלול להתפרש במוחנו וליבנו שרגילים לאקשן, כדבר שלילי או משעמם. ולכן דווקא ככל שדפי מתמסרת, ככל שמערכת היחסים שלהם מעמיקה ונהיית יציבה יותר, ככה הספק תופס את מקומו.
מי שחווה רווקות ממושכת, הרבה פעמים מכור ללבד שלו. לאפשרות הזו לעשות מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה ועם מי שאני רוצה, בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. רוב מי שמתבוסס ברווקותו היה מוכן על פניו להמיר בשנייה את החופש הזה בזוגיות טובה, אבל כשזה קורה, זה לא תמיד קל.
אז מה עושים עם המלכוד הזה?
דבר ראשון - לוקחים הרבה אוויר ונותנים לזה זמן. רגשות, תחושות ומחשבות באות והולכות, משנות צורה ונעלמות, וגם אם היום אנחנו מרגישים ככה, זה לא אומר שמחר נרגיש אותו הדבר. במקרה של זוגיות, היעד לא מושג בפגישת החצי השני, אלא צופן עוד הרבה עליות וירידות, ולהיות ״קול״ זה בעצם אומר לא להתרגש מעצמנו.
אחד הדברים שקשים במיוחד לאורן בכל החוויה הזו של מנעד הרגשות, זו המחשבה ש"אני דפוק" או ש"משהו לא בסדר אצלי אם זה מה שאני חווה". אז זהו, שזה בסדר גמור. הרי איך אפשר, אחרי שנים של לבד, לקפוץ ראש לזוגיות בעיניים עצומות? זה טבעי לפקפק ולהרהר, וזה אפילו בריא לפעמים. וכשאנחנו "נופלים בפח", המחשבות השליליות על עצמנו אנחנו רק מוסיפות שמן למדורה, מייסרות ומלחיצות.
טיפ נוסף שלי הוא לבחון את הקשר באובייקטיביות. האם זה הקשר שרציתי? מה אני מרגיש בתוכו? מה אני נותן ומה אני מקבל? חשוב לעשות את האבחנה בין טיב היחסים ובין השדים מהעבר. קל מאוד לבלבל ולעשות מיקס בין השניים. חוץ מזה, קחו קצת ספייס. תנו לעצמכם מקום, נסיעה עם חבר, ערב בנפרד, כל דבר שיגרום רגע לחשוב בשקט ולפתח געגוע. זה לגיטימי לקחת צעד אחורה כדי להתקדם בסופו של דבר, ועל ידי כך לשמר למעשה את ההתרגשות שבתחילת קשר (כמובן, בלי להפיל לצד השני את הלב לתחתונים).
אורן יישם את הדברים, ושבועיים אחרי כן הוא כבר ישב מולי נינוח ומבסוט. "אני מרגיש אחרת לגמרי", אמר והוסיף "מדהים באיזה סרט הייתי. יש שני ערבים בשבוע שהחלטנו שכל אחד עושה דברים בנפרד וזה מייצר געגוע והתרגשות כשנפגשים. טוב לי. היא מדהימה". אני מתרגשת עבורו, ואז, הפן ההישגי שבו ממהר להצהיר – "נראה לי שהיעד הבא הוא לעבור לגור ביחד. מה את אומרת?".
הכותבת מאמנת אישית וזוגית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
לפנייה לכתב/ת 
