קשה להשגה? זה לא מפחיד אותי
נדלקתי עליה מהרגע הראשון שראיתיה. כזו תוססת, מחייכת, מפלרטטת עם זה ואף עם זו. כזו שבדרך כלל אתה מדמיין שתהיה לצדך. אותתי לה שאני מעוניין. השגתי את מספר הנייד שלה ושלחתי מסרון מפתה. לא מסרון אחד - שניים, ואפילו שלושה. אך לשווא
"היי, סוף סוף אני תופס אותך. מתי נפגשים?", שאלתי במהירות לפני שהיא שוב תתחמק ממני. "מצטערת", אמרה מבלי להביט לעברי. "אני מאוד עסוקה. תבין, אל תיקח את זה באופן אישי. פשוט לא יוצא. אתה יודע, רצים ומתרוצצים. עבודה, בית, ילדים, סידורים, לא חסר... בהזדמנות, אולי", סיימה כמתנצלת ושוב ברחה לי.
עוד בנושא:
למה על כל ליל תענוגות צריך לשלם בבוקר?
הם בני 30 והם פוחדים פחד מוות מאינטימיות
נדלקתי עליה מהרגע הראשון שראיתיה. כזו תוססת, מחייכת, מפלרטטת עם זה ואף עם זו. כזו שבדרך כלל אתה מדמיין שתהיה לצדך. בין זרועותייך. בשעות קשות וברגעים שלווים. כזו שתמיד חולמים שתהפוך ל 'אישה שאיתך' , שתשלים אותך ותהיו שלם אחד. ועל אחת כזו וודאי שכדאי להשקיע בדייט קסום, סקסי, ממש כמו בסרטים ובספרים.
אז לא וויתרתי. אותתי לה שאני מעוניין. השגתי את מספר הנייד שלה ושלחתי מסרון מפתה. מתחנף משהו. אפילו מפנק. לא מסרון אחד, שניים, ואפילו שלושה. לא הרפיתי גם מהווטסאפ ואף הודעה קולית מתנגנת השארתי במשיבון האלקטרוני שלה. אך לשווא. נדמה היה כי בחרה לשחק את "הקשה להשגה" ואולי באמת היא כזו – קשה להשגה. גם כשנתקלתי בה באקראי בסביבה הקרובה, במסיבות חברים, בקרב מכרים ולרגע מבטנו הצטלבו, היא חייכה מעט, אמרה 'שלום' חטוף, כאילו אנחנו מכירים מזה זמן, אך חמקה מבלי שקבענו להיפגש.
"שוב ברחה לי...", סיננתי באכזבה אך לא וויתרתי. "קשה, קשה אבל שווה. שווה את המאמץ", עודדתי את עצמי כדי לא להרפות ולפחות להשיג דייט אחד איתה. זו המטרה. זה היעד וחייבים לכבוש אותו. פעם או פעמיים הייתי ממש קרוב להשגת היעד. אפילו קבענו מועד לפגישה. זה היה עבורי רגע שיא והתכוננתי אליו בכיליון עיניים ועל פי כל כללי הפרוטוקול: מקלחת טובה, גילוח וצחצוח. אפילו שלפתי מהארון את מיטב מחלצותיי האופנתיים והייתי דרוך ומוכן לפגישה הרומנטית הכול כך מצופה. אך שוב, כמעשה שטן, ברגע האחרון ממש ביטלה את הפגישה בתואנה לעבודה דחופה שנחתה עליה. אשת קריירה, כבר אמרנו?
ובפעם אחרת ביטלה בשל אירוע משפחתי שצץ ושלא ניתן היה להיעדר ממנו. אבל אני לא וויתרתי. אני בדרך כלל עקשן, נעול להשגת מטרות חשובות לי. הייתי חייב לכבוש את ליבה של הסינדרלה הזו. חיזוריי נמשכו ואף גברו, עד שחבר קרוב הציע לי להרפות מכך. "זה נשמע לא טוב", אמר לי החבר כמלומד בכיר בתחום. "אתה עלול להיתפס כמטרידן סדרתי. מעשייך יכולים להתפרש כהטרדה מינית. אתה משחק באש", הזהיר החבר והוסיף "ומה אם הפרימדונה תתלונן עלייך במשטרה? למה לך כל הסיכון הזה? רד מזה, וזהו", ייעץ.
דבריו הדהדו באוזניי. ידעתי שהוא צודק והחשש גדול. אבל מבחינתי הסיכון היה כדאי במיוחד לגביי שאיני נחשב לוותרן, בטח לא לנשים ובמיוחד לא לגבי האישה הספציפית הזו. הרי אני חי איתה כמעט 30 שנה ואני יודע היטב כמה היא שווה ועד כמה איני מוכן לוותר עליה. אז אי אפשר לקבוע דייט אחד מסודר עם אשתי? לאיזה זמנים מטורפים הגענו?
לפנייה לכתב/ת 
