מלחמת הקרח ששיגעה את ת"א. השבוע לפני
העיר העברית הראשונה סבלה ממחסור בקרח בקיץ 1945: התושבים יצאו מדעתם, הספסרים חגגו והבריטים הציעו לייבא קרח ממצרים. גם בים התל אביבים לא נרגעו: "הצפיפות בחופים איומה, נדחקים כמו באסיפה פומבית"
ב-25 ביולי 1945, היום לפני 70 שנה בדיוק, הטרידו ימי הקיץ החמים את מנוחתם של תושבי תל-אביב שסבלו אז ממחסור בקרח. מכונה באחד מבתי החרושת לייצור קרח התקלקלה והחום הוציא משלוותם את תושבי העיר - בעיקר את אלה שלא היו להם מקררים. והיה מי שניצל זאת.
השבוע לפני - כל הכתבות
ב"ידיעות אחרונות" פורסם אז כי כמות הקרח המיוצרת בתל-אביב, בימי טרום המזגן, אינה מספיקה את התצרוכת, בין היתר בשל העובדה שאין מספיק בתי חרושת לקרח ושאי אפשר להקים בתי חרושת חדשים בשל מחסור במכונות וגם כיוון שמכונה אחת התקלקלה.
גם אז היו ספסרים שניסו לעשות רווח קל על חשבון התושבים, והביאו לתל-אביב קרח ממקומות רחוקים יותר. הם באו בכלי רכב עם הקרח לעיר העברית הראשונה ושם מכרו את הקרח. אבל כנראה שהתורים היו ארוכים והעצבים של התושבים שסבלו מחום וכך התפתחו להם קטטות קטנות בתור לקבל קרח.
דיון חירום במועצת העיר
במועצת העיר תל-אביב התכנסו לדיון דחוף - שם הוחלט שבמשך שבוע תהיה חלוקת הקרח בעיר רק באמצעות מובילי הקרח המורשים. בשבוע זה נאסר על בתי החרושת למכור ישירות קרח לתושבים.
המחלקים, מצידם, הבטיחו למכור קרח לכל דורש. בינתיים, במהלך הדיון הסוער הציע צבי לבון (לוביאניקר), אחיו הגדול של פנחס לבון, לדרוש שממשלת המנדט תפקיע לשם כך את בתי החרושת ותערוך הרשמה לכל צרכני הקרח בעיר, כדי להבטיח לכל אחד מנת קרח בכל יום.
לעומתו דרש סגן ראש העיר תל-אביב, אליעזר פרי (פרלסון), אמצעים דרסטיים נגד מחלקים שיספסרו בקרח. הוא דרש להעמיד אותם לדין בפני בית דין אדמיניסטרטיבי ואם יימצאו אשמים לשלוח אותם לכלא בעכו. הוא הוסיף כי יש להקים ועדת חקירה, שתחקור את סיבת אי הסדרים שהיו בחלוקת הקרח.
ראש העיר תל-אביב דאז, ישראל רוקח, סיפר על החלטת השלטונות הבריטיים לברר את האפשרות של הבאת קרח ממצרים לתל-אביב ולירושלים. מדובר היה ב-20 טון קרח ביום מהשכנה מדרום.
רוקח הוסיף כי הוא מתנגד להצעה שהחלוקה תימסר כולה לידי מובילי הקרח. לדבריו, התנהגותם של המחלקים אינה מצדיקה זאת. הוא אמר כי מתקבל על הדעת שהמובילים יחלקו את כל כמות הקרח שתימצא בבתי החרושת עד השעה 14:00 בצהריים ומשעה זו ואילך תהיה החלוקה בבתי חרושת.
ולא רק הספסרים ניצלו את המחסור, אלא למעשה גם המחלקים המורשים. הם הפקיעו מחירים ומכרו שמינית בלוק קרח ב-40 מיל. סגן ראש העיר פרי דרש למנות ועדת חקירה ולהעמיד לדין את האחראים לאנדרלמוסיה.
צפיפות בלתי נסבלת בים
ואם חם – למה לא ללכת לים? וכך תואר ב"ידיעות אחרונות" כיצד נראו החופים בתל-אביב לפני בדיוק 70 שנה. "במקומות רחיצה הצפיפות היא איומה", תואר אז. "גברים ונשים נדחקים ממש כמו באסיפה פומבית וילדים מתרוצצים בין הרגליים. מדוע עיר גדולה ותרבותית אינה יכול ליצור אפשרויות רחיצה נוחות ולנצל כראוי את החוף הזה? מאז הוקמה הטיילת גרוע המצב שבעתיים, גם על החוף אין מקום להציב רגל. אין מקום להסתובב, שורות צפופות של כסאות מרגוע, כמעט עד שולי המים. על הפס הצר של החולות מתנהלים משחקים שונים, תחרויות בריצה, פינג פונג, משחקים בכדורים גולים וקטנים, התאבקות ובוקס".
עוד תואר אז: "ילדים משחקים בחול ויש שובבים שמכבדים סתם זה את זה ואת כל העובר בקרבתם במנות חול. רוכלים מסתובבים עם אסקימו וגלידה". עיריית תל-אביב הקימה ועדה בנושא והחליטה שיש להפוך את הרחיצה על שפת ימה של העיר ליותר נוחה ויותר תרבותית.
לשם כך נדרשו בין 700 ל-1,000 לירות כדי לסלק את הסלעים ולהקים תאי הלבשה. והייתה גם ביקורת על ראש העיר רוקח. "אומרים עליו שהוא אינו הולך להתרחץ בים", נכתב במאמר. "הוא מבקר בקולנוע פעם בחמש שנים וגם בתיאטרון תראה אותו רק לעתים רחוקות. הוא מעדיף לשבת בקבינט שלו ולבדוק את הפנקסים, שלא תלך לאיבוד אף פרוטה אחת. אך האם אין המשקיות הקפדנית הזאת גורמת נזק והפסד של ערכים ונכסים, שהם יותר חשובים?"
לאפות עוגה בשתי שניות
ונעבור לארצות-הברית. אחרי מלחמת העולם השנייה התפרסמו בעיתונים במדינה ידיעות על החידושים הטכנולוגיים, שחלקם נראים לנו מובנים מאליהם - וחלקם עדיין רחוקים מהמציאות. ב"ידיעות אחרונות" פורסמה אז ידיעה של רוברט וויטמאן, סופר "ניוז כרוניקל" בוושינגטון, שכתב כי האמריקנים התאכזבו מכך שבמכוניות החדשות אין טלוויזיה ואין מכשיר שהופך במשך רגעים מספר את המכונית למטוס, כפי שהובטח במאמרים סנסציוניים שפורסמו באותה תקופה.
לעומת זאת, כך על פי וויטמאן, יהיו ברוב המכוניות באמריקה טלפונים. חברת הטלפון והטלגרף האמריקנית פנתה ב-1945 לממשל בוושינגטון כדי לאפשר לה לבנות ב-13 ערים תחנות רדיו טלפון, שיאפשרו לנוסעים במכוניות "טקסי" או ב"אוטומובילים" גדולים לדבר בטלפון הנוסע במכונית. על-פי המאמר, הכוונה הייתה שהנוסע ירים את השפופרת, ילחץ על כפתור ויתקשר על-ידי כך עם תחנת הקליטה הקרובה ושם הוא יקושר לאדם שהוא רוצה לדבר איתו.
ומה החידושים בבית? במאמר נכתב כי ברוב הבתים באמריקה יהיה לאחר המלחמה קירור חשמלי. כן יהיו בכל דירה מכשירים מיוחדים ליניקת האבק והלכלוך מתוך האוויר, באופן שיקל בהרבה את הניקיון בבית. במטבח החשמלי, הובטח אז, יהיה אפשר להכין צלי בשר בשלוש שניות ולאפות עוגה בשתי שניות.
חברה בארצות-הברית הבטיחה כי תהיה מוכנה לייצר לאחר המלחמה חבילות קרטון שיכילו ארוחת צהריים מוכנה לכל. המאכלים בחבילה יהיו קפואים, ויידרשו 15 דקות כדי לבשלם ולהגישם לשולחן. עוד דווח אז כי חברת מטוסים בקליפורניה משלימה את בנייתו של מטוס נוסעים ענק, שלו שמונה מנועים ובעל רוחב כנפיים של 90 מטר כל אחת. מטוס זה יכול להסיע 750 איש לטיול.
ולסיום, בחזרה לארצנו הקטנה, קבלו כמה מודעות מיולי 1945, שאין סיכוי שתראו מודעות דומות להם כיום.
לפנייה לכתב/ת 
