מולנטינו ועד גידי: שרים אהבה לגבר הישראלי

לאורך ההיסטוריה נכתבו לא מעט שירים אודות נשים. בכתבה מלפני מספר חודשים חזרנו וחקרנו את אלו אשר עמדו במרכזם של שירים כמו "ג'סיקה" של אתניקס, "יסמין" של הפיל הכחול ואחרים. אין ספק שקיימות הרבה יותר יצירות אודות נשים מאשר גברים, אך ט"ו באב שחל בסוף השבוע מזכיר כי גם לא מעט גברים זכו לשירים על שמם, ולחיי נצח מולחנים. 

לשיר איתו. קרן פלס, דן תורן ועברי לידר(צילום: ירון ברנר, אליה מלניקוב ועופר עמרם)

"לבחור קראו גידי שרון. הוא היה זמר ששרון סיפרה לי עליו, והיתה להם איזושהי התחלה של דיבור ביניהם", מגלה דן תורן על "גידי", הלהיט של שרון ליפשיץ מ-1985. לדידו, שורות כמו "גידי, החתול מדבר עליך, ואותי שורט, בחלב בועט" נולדו (לצד אהבתו לחתולים), לאחר שליפשיץ סיפרה לו על קשר רומנטי מתהווה עם אותו גידי מסתורי. תורן, מצידו, הקשיב לסיפורה, הוסיף קצת פרטים והיווה פילטר למחשבותיה.

"שרון ואני היינו ביחד בצוות, הצגה כזו עם עוד שחקן, והיא היתה שרה כל מיני קרלי סימון, ג'יימס טיילור וכל מה שהיא אהבה. יום אחד היא באה אליי ואמרה יש לי בראש 'תגידי לו, גידי לי' וסיפרה לי את הסיפור הזה על אותו גידי, שהפך להשראה לשיר. שרון היתה אז חיילת בת 19 וגידי היה בן נגיד 20".

כלומר הכרת את גידי רק ממקור שני.

"אני בסך הכל עשיתי מה שעשיתי במשך כל השנים אחרי זה - סיפרתי את הסיפורים של הזמרים. יש הרבה מקרים שבהם אני כותב עם או עבור אנשים, ואלה פשוט הסיפורים שהם מספרים לי. לימים הבנת שהוא חזר בתשובה. אבל זו לא חוכמה - 90 אחוז מהאנשים חזרו בתשובה או משהו דומה".

דן תורן. הבחור מהשיר שחזר בתשובה(צילום: חנוך גריזיצקי)

עוד סיפור אהבה שמצא עצמו מתועד לנצח בשיר עוד בטרם החל, הוא זה שעומד במרכזו של השיר "איתי". הלהיט מתוך אלבום הבכורה של קרן פלס, "אם אלה החיים", נכתב אודות המוזיקאי איתי פרל, שהיה בן זוגה של הזמרת (וגם הוציא בהמשך אלבום משותף עם דן תורן מהפסקה הקודמת). השניים היו יחד במשך תקופה ארוכה, אך השיר עצמו נכתב עוד בתחילתו של הקשר - שלא נאמר, בשעותיו הראשונות.

"השיר נכתב אחרי הדייט הראשון שלי עם אותו אדם, וזו היתה כמו נבואה שמגשימה את עצמה, שהקשר לא הולך לנסוק לגבהים", נזכרת פלס בימי רווקות רחוקים. "אבל כמו רוב הנשים בגיל שהייתי בו אז, נקרא לזה גיל ההתבגרות המאוחר, סירבתי לראות את הסימנים. זו היתה מערכת יחסים ארוכה שלמדתי ממנה הרבה, אבל בוא נגיד שאת הילדים שלי עשיתי עם מישהו אחר בסוף".

זה לא קצת מוזר לכתוב שיר על אדם שעות ספורות אחרי הפגישה הראשונה איתו?

"כן. כנראה הוא השפיע עלי. אני אהבתי אותו מאוד. הוא עצמו לא שמע את השיר אז. השמעתי אותו לחברות שלי, זו היתה מן בדיחה כזאת, שיר שכתבתי. קראתי לזה 'חמשיר' בכלל. לא חשבתי שזה יוקלט ולא התייחסתי לזה בכלל ברצינות. זה התחיל כשיר מטופש שכתבתי בשביל לפרוק משהו. זה שזה הוקלט והפך להמנון הנשים שפגע בהן גבר בשם איתי - ויש הרבה כאלו מסתבר - זה די מפתיע".

"איתי". שיר בדייט הראשון

מה איתי חשב על השיר?

"אני לא יודעת מה הוא חשב כשהוא שמע אותו, אבל אני מקווה שהיום, בטח אחרי עשר שנים, הוא מסתכל על זה בחיוך. זה שהיה בינינו קלאש של אישיויות זה דבר אחד, אבל הוא באמת היה ראוי לשיר. אני לא היחידה שהתאהבה ובו, ובצדק. הוא בחור מאוד מרשים ומוצלח. שווה שיר ואפילו יותר".

ומשובר לבבות אחד לשני. גם היום, 38 שנים אחרי שנכתב, עדיין נחשב "נסיך החלומות" לאחד השירים הפופולריים בתרבות הישראלית, במיוחד על חובבי הקריוקי. במרכז השיר עומדת כמובן דמותו של ולנטינו, דון ז'ואן "איטלקי יפה עם נשמה גועשת", שהרטיט לבבות נשים שנשבו בקסמו וביופיו המרהיב.

"מדובר בולנטינו, האחד והיחיד, נסיך הסרט האילם", נזכרת מחברת השיר שמרית אור, ומצביעה על השחקן רודולף ולנטינו, מכוכביו הגדולים של עידן הסרט האילם בהוליווד. ולנטינו לוהק בעיקר לתפקידי מאהבים לטיניים יפי תואר, אך המציאות שמאחורי סיפורו ומאחורי השיר שנכתב אודותיו, מעניינת במיוחד.

תגידו שלום לאיתי

"השיר הזה נכתב בעצם כמועמד לתחרות האירוויזיון. זו היתה הפעם הראשונה בה ישראל השתתפה בכלל בתחרות בינלאומית", נזכרת אור. "רשות השידור הזמינה 6 שירים מ-12 כותבים, ביניהם קובי אשרת ואני. באותה תקופה שלחנו לתחרות שירים בעברית, והשפה שלנו היא לא בדיוק שפה נעימה לאוזן ערלה.

"באמת שברתי את הראש מה יכול להיות נכון לכאן או לשם, ובאופן לגמרי מקרי הוקרן בטלוויזיה באותו ערב סרט הביוגרפיה של ולנטינו. זה היה סרט נורא מרתק, כי אני בעצם לא ידעתי שום דבר על ולנטינו, חוץ מזה שאמא שלי סיפרה לי שכשהיא היתה צעירה הוא היה אביר החלומות של כולן. וזהו - זו היתה ההשראה שלי, למען האמת. סיפור מרתק על בחור צעיר שבכלל לא חלם להיות כוכב קולנוע, בטח שלא חלם לזכות בתהילת עולם כמו שהיתה לו אז, אבל מהר מאוד הבין שהזוהר והאורות הנוצצים בהוליווד הם גם חרב פיפיות. הוא מאוד סבל כי הרגיש שהוא מנוצל עד תום".

"אחרי שכתבתי אותו הגשנו את השיר והוא נפסל על הסף, כי אמרו לנו שלא ייתכן ששיר ישראלי יתחרה באירוויזיון עם שם כל כך לועזי כמו 'ולנטינו'. אז הוא בכלל לא השתתף בתחרות, הוא הועף. אנחנו לא ויתרנו, ושנתיים אחרי זה גלי עטרי שרה אותו בתחרות הקדם והגיעה למקום השלישי. מה שקרה עם השיר הזה הוא שנהיו לו חיי עד. גלי עדיין שרה אותו בהדרנים שלה. זה שיר יפה".

את חושבת ששיר כזה היה יכול להצליח היום, בעידן עם מודעות קצת יותר פמיניסטית?

"בטוח שלא. הוא לא היה עובר היום. אבל הוא בכלל היה הומו! ולנטינו היה הומו, הוא בכלל לא היה איש של נשים. ההיסטוריה שלו בדיעבד, כל כך הפוכה מהדמות שהוא שיחק. הוא מת בגיל 31 כתוצאה מהרעלה. מת צעיר, כמו כוכבי העל שלא זוכים אף פעם לגיל שיבה. גם ולנטינו הוא אחד מאלה, אולי אחד הראשונים".

בכלל לא היה איש של נשים. ולנטינו האמיתי

ולנטינו הוא לא הדמות הטראגית היחידה שהונצחה בשיר ישראלי. "בני ילד רע" שכתב אהוד מנור ז"ל, אמנם לא היה מבוסס על דמות אמיתית, אך עמד במרכז אופרת הרוק "בני בום" מ-1978 שסיפרה את סיפור ההצלחה הלא פשוט של נער שכונות. "בני עובר דרך אמרגן שקצת דוחף וקצת מנצל אותו", אומרת הזמרת ריקי גל, מבצעת השיר.

"בדרך הוא עובר דרך הזונה השכונתית, דרך אשת יחסי ציבור שמלמדת אותו כמה דברים, וגם דרך מעריצות שמחכות לו ומאוהבות בו, עד שהוא נהיה לכוכב מצליח ומבטיח. זה סיפור על הכישרון המיידי הזה של נער שכונות, לפרוץ החוצה ולהיות כוכב נוער".

את חושבת שהשיר היה מצליח באותה מידה אם במרכזו היה עומד שם אחר, או שזה חלק מהקסם שלו?

"זה השם הכי תופס. בני זה גם בן, הבן שלי. זה גם שם נפוץ מאוד, שם שיש בו חן וחיבה".

למה מכל האופרה הזו שרד דווקא השיר הזה וזכה לחיים משל עצמו?

"זה השיר שהכי נוגע בחולשות הילדותיות שלנו. הוא מזדהה איתן, עם החולשות הללו, ועם המשחקים של הילדות. כשילדים בדיוק מגלים את משחקי האבא אמא, את המיניות שלהם והדברים האסורים. זה כובש אותם, כי כולנו היינו כאלה".

נוגע בחולשות הילדותיות שלנו. "בני ילד רע"

אמן שכתב לא מעט יצירות אשר במרכזן גברים הוא כמובן עברי לידר. "מלטף ומשקר", אלבום הבכורה שלו מ-1997, הכיל לא מעט שירים שעסקו בהתבגרות ואהבה מורכבת. אחד השירים הבולטים ממנו הוא "לאונרדו", שהיה ללהיט גדול. זה עסק באדם קצת אבוד וחצי מפוכח, שמאיים 'בקיץ הבא להיות באירופה' - כי שם לא קר ולא צריך לפחד מה יגידו כולם. ואם בא לכם להיות חברים שלו - כנראה שתאלצו לתפוס טיסה להוליווד, או לפחות לנסות להשיג את המספר מבר רפאלי.

"אתחיל בזה שאגיד שאין בן אדם אמיתי וספציפי שקוראים לו לאונרדו", מספר לידר. "לאונרדו הוא שם נבחר לדמות שמכילה הרבה אנשים. זה שיר שכתבתי איפשהו בין גיל 18 ל-20, ויש בו כמובן אותי וגם כמה חברים שלי, אנשים מאותה סביבה של אז שהיו קשורים אליי ואשר מתוך התבוננות בהם כתבתי את השיר.

"הרבה פעמים השמות שאנחנו בוחרים הם מעניינים. זה לא תמיד קורה במכוון. יש לי איזושהי מחשבה שאולי הבחירה בשם קשורה בליאונרדו דיקפריו, כי בזמנו יצא הסרט 'יומן נעורים' שצפיתי בו כמה פעמים והיתה לו השפעה עלי. אני חושב שאולי במקרה זה זלג פנימה באיזושהי צורה, אבל זה גם לא עליו. זה לא שזה לגמרי במתכוון".

אז מה בעצם יש באותו לאונרדו בדיוני?

"בלאונרדו יש איזו צעירות אבודה. צעיר שאבוד במקום שהוא נמצא בו. הוא רוצה לצאת, מרגיש שבמקום אחר יהיה לו יותר טוב, יותר נכון, יותר מתאים - והוא הולך לחפש את זה. היו לי לא מעט חברים שהתפזרו ברחבי העולם בניסיון להבין כל מיני דברים על עצמם - איפה הם רוצים להיות, מיהם בדיוק וכו'. כמו בשיר - רובם חזרו אך חלקם גם לא".

"ניסים ומיכל, שגם מופיעה בשיר, הם שמות מאוד גנריים, הרבה פחות מיוחדים מלאונרדו. לאונרדו זה שם שמצביע על שונות. אם יש מישהו שקוראים לו לאורנדו בנוף הישראלי אז ברור שהוא שונה, ברור שהוא לא שייך. ניסים מאוד שייך, מאוד משלנו, האדם שאתה פוגש ברחוב - בניסים זו המטרה. הבחירה בשמות ניסים ומיכל לא מקרית. הם באים להגיד שהאדם הזה שבשיר הוא נורא מציאותי. בדיוק ההיפך מלאונרדו, באיזשהו אופן".

נורא מציאותי, נורא מפה. "ניסים".

אתה יכול לגלות מי עומד במרכז "מישהו פעם" ולמה אין לו שם?

"מישהו פעם, דווקא בגלל שאין לו שם, הוא הרבה מאוד אנשים. הוא מאוד סובייקטיבי. בכל מקום בשיר הוא גם יכול להיות משהו אחר. השיר הזה מורכב מהמון סיפורים, שאת חלקם שמעתי מאמא שלי על אמא שלה, ומסיפורי אהבה שלה פוסט מלחמת העולם השנייה. יש שם גם דברים פרטיים שלי, אנשים שאני חושב עליהם כשאני אומר 'מישהו פעם אהב אותי ככה'. לכן גם אין שם שום שם, כי המישהו הזה הוא אפילו מישהו קולקטיבי, של כולנו. בכל אחד מאיתנו, כמעט לכל אחד מאיתנו, יש לנו איזושהי תמונה בראש של מישהו או מישהי, מאהבים או בני זוג, אולי אפילו הורים באיזשהו אופן. למרות שזה שיר עם גוון יותר רומנטי".

בעצם ל"מישהו" אין שם כי הוא פשוט ייצוג של אהבת עבר.

"לגמרי. ייצוג של הפונקציה הזו שאתה מסתכל אחורה ואתה אומר 'אוקי, היתה אהבה הזו, מישהו פעם היה שם, מישהו פעם אהב אותי ככה, אני אהבתי ככה. הדבר הזה קרה'. זה כמעט כמו איזה תת מודע קולקטיבי. בתהליך הכתיבה שלי לא היה מישהו אחד. כל מי ששומע את השיר הזה יכול לשים שם איזשהו שם משלו, במקום 'מישהו'. זה אפילו משחק כזה חמוד".