שתף קטע נבחר

זוכרים את ההתנתקות בניו יורק

עשר שנים אחרי ההתנתקות מעזה, תועלה ב-JCC הצגה שכנראה אי אפשר היה להעלות בישראל

״זה מעולם לא היה קשור לפלסטינים, לדמוגרפיה, לשאיפה להסדר שלום, לתשישותו היחסית של צה"ל או לכל אחד מן ההסברים שניתנו לנו״, טען יאיר לפיד על תוכנית ההתנתקות הישראלית, ״המניע היה אחר לגמרי. הפרת האיזון העדין בין חברת המתנחלים לבין החברה הישראלית. הוחלט ללמדם שיעור בצניעות, ואולי גם דמוקרטיה״.

 

בחמישה באוגוסט 2005 יצאה לדרך בישראל תכנית ההתנתקות. מעל 10,000 איש פונו מבתיהם, והיום במלאת 10 שנים ליישום התכנית, גם כאן במחוזותינו מציגים אינטרפרטציה ותהליכים שהפכו ל׳שיעורים׳ האמיתיים של מי שהיו שם.

 

״הרעיון להעלות הצגה בנושא עלה מתוך הצורך לעסוק בהתנתקות מכל מיני זוויות״, מסבירה מיכל בירנבאום, שחקנית ישראלית שמככבת ב״Gaza STories , ערב הקראה בJCC במנהטן, אשר מאגד הקראה של שלושה מחזות קצרים, שעובדו ע״י קבוצת התיאטרון 24/6, בה היא חברה. ״בערב נחשפים לנקודות המבט של כל מי שלקח חלק בתהליך. המפונים, החיילים, מקבלי ההחלטות, נקודות מבט שאולי האוכלוסיה המקומית לא נחשפה אליהן כל כך״.

 

גם בישראל מציינים את העשור שחלף בהצגות והקראות למיניהן, אבל איכשהו כאן, הרגישו בקבוצה, המורכבת בעיקר מיהודים אמריקאים, שמשהו בקונצנזוס של עמידה לצד ישראל נסדק ואולי עכשיו יותר אוזניים יאזינו גם לקולות אחרים. ״יש משמעות לכך שאנחנו מעלים את המופע במרכז יהודי, בעיקר בגלל כל שנות הקונצנזוס, זה משמעותי שנותנים לנו במה להשמיע גם קולות אחרים״.

 

גם למיכל בירנבאום יש קול אחר, יש זוויות שונות, מנוגדות ונראה שכולן חיות בהרמוניה בתוך מהותה ועשייתה. ״אני באה מבית מאוד דתי מבני ברק״, היא מספרת. ״מגיל צעיר היה לי קשה בבית ספר חרדי, וההורים שלי הרשו לי ללכת לתיכון בנות שהייתה בו מגמת תיאטרון״. מיכל נשבתה בקסם המשחק, ובעוד צעד שלא תואם את המסלול לתוכו גדלה, החלה לשרת בגלי צה״ל. ״בלי פרוטקציות התקבלתי לשמחתי והייתי כתבת תרבות ותוכניות דוקו״. 3 שנים הייתה על מדים ובתומן ניסתה להשלים את הפער אל הקהילה הדתית ועם מלגה שקיבלה עלתה על מטוס לניו יורק ללמוד גמרה במדרשה. ״משחק חשבתי שאלמד בישראל. כאן היה לי חשוב לעשות מה שבדרך כלל עושים הרבה קודם, לפני הצבא. מאוד הצטערתי שלא עשיתי את הצעד״.

 

"ההתנתקות היתה חיונית, אבל הטיפול באנשים היה מחדל". בירנבאום | צילום: פאבל פטרחוב ()
"ההתנתקות היתה חיונית, אבל הטיפול באנשים היה מחדל". בירנבאום | צילום: פאבל פטרחוב

 

בעוד היא מקדישה את זמנה ללימודי גמרא, החלה לפזול שוב לעולם המשחק. ״התחלתי לחקור את העניין של לימודי משחק כאן. גיליתי שמלמדים בניו יורק באופן יותר יסודי, ובתום שנת הלימודים עשיתי סמסטר בסטלה אדלר ואז שנתיים בלי שטרסברג״.

 

מאז סיימה מיכל, 25, את לימודיה, עברה שנה ובמהלכה הספיקה מה שרבים מהישראלים שחולמים את אותו חלום היו גאים לעשות. מהופעות בפסטיבלים מקומיים, תיאטרון שנציג אחת לשנה מחזאות מקוריים, ׳הדיבוק׳, סינדרלה, ואפילו תפקיד קטנטן בסרט הוליוודי שיצא בקרוב, לצד אמה רוברטס והאח של ג'יימס פרנקו. על הפרויקטים שעליהם עובדת עכשיו היא מבקשת עדיין לא לספר.

 

עם קבוצת 24/6 התחברה מיכל בשנה האחרונה והתור מי שמגדירה עצמה הדתייה שוויונית נראה שהיא הגיעה למקום הנכון. ״ 24/6 נקראים כך בגלל שמירת השבת.. יוני ואבי, שהם חצי ישראלים, הקימו את הקבוצה אחרי שהרגישו שאין הזדמנות לשומרי שבת לעשות תיאטרון.

 

זו ההצגה השלישית של מיכל עם הקבוצה והיא מספרת שההצגה מעבירה הרבה נקודות לציין ולהזכיר. ״בקטעים שתרגם הבמאי יוני אופניהיים אני משחקת, למשל, בת למשפחה מפונה, שדרך זווית המבט שלה נחשפת המורכבות. אם להתעלם מהקטע הפוליטי, מדינת ישראל שלחה אותם לשם ויכול להיות שכשמבינים את התהליך הזה, מבינים שאלה לא אנשים אלימים, פורעי חוק, אלא כאלו שעשו את מה שהאמינו שהוא הדבר הציוני והצודק. מתמקדים בעיקר במשפחה שבה כל אחד מבני המשפחה מציג קבוצה אחרת של המתנחלים. מראים שזה קונפליקט שקרע גם משפחות״.

 

המופע מורכב מ'העץ האחרון בירושלים׳, מחזה מאת דני הואוביץ, השוזר בתוכו מספר אגדות תלמודיות סביב חורבן בית המקדש השני. ׳מתנחלים׳, עיבוד לרומן רב המכר של אורית ארפא, אשר עוסק בהתמודדות של משפחה אחת עם החיילים הדופקים בדלת, ו׳פרדס הדובדבנים, שמדבר על ההתנתקות מעזה תוך שימוש במחזה הקלאסי של צ׳כוב, "גן הדובדבנים", על משפחה הנאלצת לעזוב את בית ילדותה.

 

בעיני מיכל, חשוב שמי שמגיע לערב המופע ב- JCC, יבחן את הקונפליקט הישראלי המדמם בן העשור, לא יתעלם מהזוויות השונות ״וישאל את כל השאלות לפני שמביע דעה ועמדה. באופן אישי״, היא מוסיפה, ״ההכרעה להתנתק הייתה חיונית בעיני, אבל בו בזמן אני בהחלט מכירה מקרוב את הסיפור. אנשים שלא ארזו כי קיבלו הבטחות מרבנים על ניסים, אנשים שנאלצו לעזוב את הבית שלהם בלי לקבל מה שהובטח להם, והדרך בה טיפלו בזה הייתה מחדל״.

 

גם למיכל והקבוצה לכאורה לא היה מובן מאליו להתייחס אל הצדדים השונים ומעוררי המחלוקת אבל איכשהו, כאן בניכר, נראה שיש פתיחות גדולה יותר, שניכרת גם בהבנה לה זוכים לגבי האמונה שלהם. ״ניו יורק זה המקום המושלם להיות אמן יהודי״, מיכל מספרת כשהיא מתייחסת לבחירה לעבוד כאן. ״יש תמיכה ופתיחות וכושר ביטוי. בארץ מירי רגב יכולה לא לאהוב את זה וזה אבסורד שזה ככה דווקא לא במדינת היהודים. לא ניסיתי בסטטוס הזה לשחק בארץ, אבל בבית ספר למשחק בארץ לא הייתי מרגישה בנוח כמו כאן. בבית ספר בניו יורק תמיד התייחסו בהבנה ובאופן טבעי לכך שלא יכולתי להגיע בשבתות למשל, בישראל לא היו מכבדים את זה כנראה״.

 

ההצגה Dis/Engagement תעלה ב-JCC במנהטן ב-5 באוגוסט בעלות של 10- 15 דולר.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים