50 גוונים של ט"ו באב: הזוגות שחיים אחרת

"כשהכרנו היה לה ילד בן שנתיים"

אוראל קנזי לוי (28) ואברי קנזי (28) מאילת התחתנו לפני חודש, כשמי שליווה אותם לחופה הוא אל-ים, בנה בן הארבע של אוראל. הם הכירו לפני שנתיים דרך חבר משותף שרצה לשדך ביניהם ויום אחד הביא את אברי למפגש חברים אצל אוראל. מאז הפכו לחברים טובים, כלומר, תלוי את מי שואלים. אברי היה בעניין מהרגע הראשון, אך אוראל ראתה בו כידיד בלבד.

"בהתחלה חשבתי שנשאר ידידים בלבד" (צילום: קדוש צלמים)

היא מספרת: "באותה תקופה בכלל לא היה בא לי על זוגיות, לא הייתי בראש הזה. היינו חברים טובים והרבה ביחד אבל לא היה כלום. כעבור חצי שנה הבנתי שאני מרגישה מעבר ושזה הדדי והתחלנו לצאת". לכאורה, נשמע כמו סיפור קלאסי של ידידות שהופכת לאהבה, אבל למשוואה הזאת נכנס גורם משמעותי נוסף – אוראל הייתה אם חד הורית עם ילד בן שנתיים.

זה לא הרתיע אותך?

אברי: "זה היה יותר פשוט ממה שחושבים וזה לא הרתיע אותי כלל. זה היה חלק מהחבילה וחלק בלתי נפרד מאוראל, ואפשר לומר שהתאהבתי גם בו כשהתאהבתי בה. הוא ילד כזה חמוד וצ'רמר, שאי אפשר שלא".

איך הבן שלך קיבל את זה?

אוראל: "בהתחלה הוא קצת קינא שיש עוד מישהו בבית שמקבל יחס, אבל מהר מאוד התרגל כי אברי התייחס אליו בצורה מדהימה. במשפחה שלי בהתחלה חששו מהתגובה שלו, אבל זה עבר נורא מהר כשהם ראו כמה הוא מדהים איתו. אברי מתייחס אליו כאילו הוא בנו והיום גם אל-ים כבר קורא לו אבא, ומבחינתו הוא אביו לכל דבר".

ומה התכניות לעתיד?

"לפני כחודש, אחרי כשנתיים של הורות משותפת, התחתנו, ובלי קשר אנחנו מתכננים גם להביא ילדים משותפים בעתיד".

"הוא נוצרי דובר צרפתית מקונגו ואני ישראלית יהודיה"

גוני שהם (27) ונתן נגמבה (28 ) מתל אביב ביחד כבר שמונה חודשים, מתוכם הם גרים יחד שלושה חודשים. הם הכירו כשהתארחו במופע של להקת מוזיקה אפריקאית, בו גוני הופיעה כרקדנית ונתן בתור מתופף. נתן, שהגיע לארץ כשנה לפני כן, בקושי דיבר עברית או אנגלית ושפת האם שלו היא בכלל צרפתית. גוני בקושי דיברה משפט בצרפתית ולמרות מגבלות השפה, החיבור ביניהם היה מיידי.

גוני מספרת: "אמנם נתן מגיע ממשפחה נוצרית דוברת צרפתית מקונגו, אבל מה שיפה זה שאחרי שהכרנו, הבנו עד כמה אנחנו דומים, למרות כל ההבדלים. הוא רואה את העולם כמוני. הוא טיפוס אופטימי, אוהב אדם, יציב, עם רגליים על הקרקע וכמובן שגם המוזיקה והקצב מאוד חיברו בינינו".

המוזיקה חיברה ביניהם (צילום: מאיה שהם)

איך הסביבה מגיבה אליכם?

"המשפחה שלי קיבלה אותו באהבה רבה. הוא מכניס צבע למשפחה, תרתי משמע. למשל, בליל הסדר האחרון היינו עם המשפחה שלי והוא תופף בתופים וכולם זרמו והיה חג מאוד שמח. גם המשפחה שלו קיבלה את זה מעולה. לא פגשתי אותם פיזית אבל הם קיבלו אותי בצורה מדהימה. כשהם מתקשרים אליו הם שואלים 'מה שלום הבת שלנו?'. אם כבר מקבלים תגובות גזעניות או מבטים לא נעימים זה רק מהסביבה הרחוקה, למשל באוטובוס או ברחוב".

"אני גם נהנית מהתרבות שהוא מכניס לחיים שלנו - הוא מכין מאכלים אפריקאים מדהימים ושומע מוזיקת גוספל שאני אוהבת, חוץ מזה שהצרפתית שלי השתפרה פלאים! הוא עצמו בן אדם מאמין שהולך לכנסייה מדי פעם אבל הוא לא דורש ממני לחגוג חגים נוצריים".

ומה התכניות לעתיד?

"יש מחשבות לעתיד אבל אנחנו עדיין לא שם. אנחנו כרגע בתהליך במשרד הפנים להשיג לו אשרת שהייה מתוקף היותו בן הזוג שלי. מבחינתנו, זה צעד מחייב כי בסוף אנחנו חיים יחד ומנהלים כלכלה משותפת. חוץ מזה, התחלנו ליזום פעילויות משותפות כמו סדנאות, שיעורי ריקוד, ימי הולדת והפעלות לילדים ברוח המוזיקה והתרבות האפריקאית. אנחנו עושים זאת ביחד כדי להעביר הלאה את המסר וגם את התרבות האפריקאית המדהימה, שאני מתעסקת בה כבר שנים ומאוד אוהבת אותה".

יש לך מסר לאנשים שחוששים מקשר חוצה דתות ושפות?

"לכולנו יש פחד ראשוני משונות ומזרות, אבל כשמכירים בן אדם זה מתפוגג מהר מאד. לדעתי לא צריך לחסום מישהו מההתחלה בגלל שהוא שונה. זה אולי מפחיד אבל אם יש מישהו שמעניין אותך, צריך ללכת על זה".

"היא גדולה ממני ב-11 שנה"

ליאורית מירמן (37) ותום שדה (26) מהרצליה הכירו דרך קבוצה משותפת בפייסבוק. ליאורית מספרת: "הכרנו במפגש של חברי הקבוצה ובהתחלה סתם היינו ידידים וחברים בפייסבוק. עם הזמן התפתח בינינו משהו, אבל גם אז לא חשבנו שזה יהפוך לקשר רציני אז די זרמנו, אך מהר מאוד הבנו שזה דווקא כן הולך לכיוון רציני".

הטריד אתכם פער הגילאים?

תום: "לא הרגשתי את זה. אולי זאת קלישאה, אבל באמת שלאהבה אין גיל וזה טיפשי להגביל את עצמך בגלל זה".

ליאורית: "הקטע הכי בעייתי בפער הגילאים הוא לכאורה עניין הילדים. בגלל שאני בת 37 החברה נורא מצפה שאהיה 'לחוצה ילדים וחתונה', אבל אני לא כזאת ונכון לשלב זה שנינו לא רוצים ילדים או חתונה, הקשר מסתדר טוב כי אנחנו באותו ראש ורוצים את אותם הדברים".

מקסימים. תום וליאורית (צילום: רוני בביוב)

ואיך הסביבה שלכם מקבלת את זה?

תום: "המשפחה והאנשים הקרובים אלינו קיבלו את זה יפה, אבל לפעמים מהסביבה הרחוקה יותר אני מקבל תגובות כמו 'וואו, איזה אומץ יש לך' או 'יש לך שוגר מאמא', אבל אני מהר מאוד מעמיד אותם במקום".

איך אתם רואים את העתיד הזוגי שלכם?

ליאורית: "אנחנו גרים ביחד כבר מעל שנה וחושבים לבסס את הקשר כדי להיות זוג רשמי, יותר מהבחינה הלוגיסטית של ניהול משק בית משותף, החלטות משותפות וכו', אבל פחות מעניין אותנו לעשות חתונה גדולה".

האם היית ממליצה לנשים בגילך להיכנס לקשר כזה?

"לא הייתי ממליצה לכל אישה בגילי להיכנס לקשר עם בן 25, זה מאוד תלוי ברצונות של בני הזוג. כל זוג עם מגבלה או 'חריגה' מהמקובל צריך לבדוק מה מתאים לו ואם השונות לא מעמידה בפניו בעיות שאי אפשר להתפשר עליהם. למשל, אם הייתי מישהי שכבר מאוד רוצה ילדים, כנראה שזה באמת לא היה מתאים".

חיים על הקו: האחת בהונגריה והאחד בישראל

שי (46) ואניקו (39) הכירו בהונגריה לפני כ-11 שנה כששי עבד שם. היא מספרת: "הכרנו בחנות שכונתית כשעזרתי לו למצוא מוצר שהוא חיפש וגילינו שהוא עובד בבניין בו אני גרה. הפכנו להיות חברים ויום אחד, בערב יום כיפור, הייתי מדוכאת והוא לקח אותי לכוס קפה, שארכה 6-7 שעות ונקטעה בגלל שנכנס הצום. אחרי כיפור הוא נסע לארץ לשבוע, וכשחזר החל בינינו רומן ותוך זמן קצר עברנו לגור יחד".

"כעבור 3 חודשים נכנסתי במפתיע להריון עם בתנו הבכורה עדן, שכיום בת 10. אחרי שנה נולדה בתנו השנייה עלמה שהיום בת 9. רק לאחר מכן, התחתנו. במהלך החתונה וירח הדבש לא הרגשתי טוב וכך גיליתי שאני בהריון שוב, הפעם עם הבן השלישי מאור".

"בהונגריה לא היה קל לחיות כיהודים. הסביבה לעיתים אנטישמית ומה ששבר אותנו היה שלא הסכימו לרשום את בתנו הגדולה לגן פרטי בגלל שהיא בת ליהודי. באותו רגע הבנו שעלינו לגור בישראל, אך נתקלנו בקשיים בירוקראטיים משום שאיני יהודייה או בעלת אזרחות ישראלית. אפילו שקיבלו את הילדים כאזרחים ישראליים, לי לא הסכימו לתת אזרחות".

ושי מוסיף: "עברנו תהליכים קשים ומשפילים. הכי קשה היה שנאלצנו לעשות בדיקת אבהות כדי להוכיח שאני אכן ההורה של ילדינו. מעבר להוצאות הכלכליות שזה דרש, זה היה פשוט משפיל. גם אחרי זה היא לא קיבלה את האזרחות ולא הייתה מסוגלת לעבוד או לחיות בארץ, היא לא ידעה עברית והיה מאוד קשה".

תמונה משפחתית (צילום: שי קובי)

"אחרי כשמונה חודשים קשים בארץ ולאור המציאות הסבוכה, הקשר בינינו הסתבך והחלטנו להתגרש. הקשיים הטכניים והילדים שהגיעו מאוד מוקדם בקשר גרמו גם למתחים בינינו. לרוב הזוגות הנורמטיביים יש זמן להכיר ולבנות את הזוגיות לפני שהם הורים ולנו לא היה את זה. ניסיתי לשכנע אותה להישאר פה, אבל היא החליטה לחזור להונגריה לסיים את התואר השני".

מה קרה עם הילדים?

שי: "מאור חזר איתה להונגריה ואני נשארתי בארץ עם הבנות. זאת הייתה החלטה מאוד קשה אך הטובה מבין האפשרויות שעמדו בפנינו. גם אחרי זה היה קשה, מצאתי את עצמי אב חד הורי עם שתי בנות כשחצי מהמשפחה שלי לא כאן".

"אחרי שהתגרשנו נשארנו בקשר דרך הסקייפ ומדי פעם הם באו לבקר. כשנתיים אחרי הגירושין הקשר התחיל להתחזק שוב והחלטנו לחזור במתכונת של 'על הקו': היא תמשיך את התואר בהונגריה ותגיע בערך פעם בחודש בשביל הזוגיות והילדים. עם תחילת שנת הלימודים האחרונה הגיעה עם מאור לישראל במטרה לחיות יחד ולמסד מחדש את המשפחה. אנחנו עדיין מתמודדים עם הביורוקרטיה במשרד הפנים ועד היום לא בטוח שהיא תקבל את האזרחות פה".

אניקו: "בשנה האחרונה רוב הזמן אני בישראל ונאלצת מדי 3 חודשים להאריך את האשרה במשרד הפנים. אנו משדרים עסקים כרגיל לילדים ונהנים מהרגעים המשותפים ומחיי משפחה, אך איני יכולה לעבוד או לקבל טיפול רפואי כפי שמגיע לאזרחי המדינה. לכן החלטתי להמשיך ללמוד בהונגריה ולבקר מתי שאני יכולה. אנו ממשיכים בתהליכים המשפטיים אבל שום דבר לא מובטח עדיין".

מה מצב הקשר שלכם היום?

"אנחנו היום אפילו קרובים ואוהבים יותר ממה שהיינו כשהיינו נשואים. עברנו הרבה קשיים ביחד, אנחנו מחוזקים ושותפים לחיים עם משפחה ומטרה משותפת".

מה לדעתכם יקרה בעתיד?

"אני לא יודעת יקרה, אני מותשת מהביורוקרטיה בישראל ולצערי הבנתי שלא משנה מה אני מתכננת, זה לא בהכרח קורה. אני רק מרגישה מבורכת לעבור את זה ביחד עם שותף כמו שי".

למרות כל הקשיים שי מעיד: "לא הייתי משנה דבר מהחיים שלי, אבל אני רק רוצה שיהיה לנו את השקט להגשים את החלומות המשותפים ולהביא את המשפחה למקום חזק ויציב. אני מתמודד עם הקשיים הטכניים אבל רואה אותם כמכשולים שצריך לעבור כדי להגיע בסוף למקום בו אנו רוצים שהמשפחה תהיה".

מכירים עוד סיפורי אהבה מעניינים? ספרו לעדי רם בפייסבוק