דרש הכרה כנכה צה"ל: "רופא אנס אותי"

חייל לשעבר טוען שבמשך שנים הדחיק את האירוע שהתרחש בזמן הטירונות ב-1993. משרד הביטחון טען להתיישנות. מה החליט בית המשפט?

עו"ד שלמה רכביפורסם: 06.08.15 , 08:21

שנים ארוכות אחרי ששוחרר מהצבא הגיש חייל-לשעבר דרישה להכיר בו כנכה צה"ל בגין נזק נפשי שנגרם לו בעקבות אונס שעבר במהלך הטירונות ב-1993. משרד הביטחון דחה אותו בטענה להתיישנות, אולם בית משפט השלום בחיפה הבהיר לאחרונה במהלך הדיונים: ההתיישנות לא רלוונטית במקרה זה, ועל משרד הביטחון לברר את נסיבות האירוע.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

באמצע הטירונות שעבר ב-1993 אושפז החייל בבית החולים ועבר ניתוח בכתף, ולדבריו, במהלך הטיפול הוא נאנס על ידי אחד הרופאים. לימים הוא סיפר כי כשהתעורר מהרדמה חש בכאבים באיבר מינו ובפי הטבעת, ואז הבחין ברופא על מיטתו.

תביעה

שוטרת הוכרה כנכת צה"ל עקב הטרדה מינית

עו"ד אלי סבן

משרד הביטחון אישר ששוטרת לשעבר סובלת מפוסט-טראומה עקב סדרת מקרים בשנות ה-90. נפסקו לה 30% נכות, והיא ערערה כדי להגדיל אותם

שוטרת הוכרה כנכת צה"ל עקב הטרדה מינית

לטענתו, מאז הוא הדחיק את האירוע - אולי מתוך תקווה לשים את העניין מאחוריו ואולי מתוך חשש שאיש לא יאמין לו. אלא שב-2009 הוא צפה בטלוויזיה בתוכנית תחקירים על רופא שביצע לכאורה תקיפות מיניות במטופלים, והוא ניגש למשטרה והגיש תלונה.

בבקשה שהגיש לקצין התגמולים במשרד הביטחון להכיר בו כנכה צה"ל הוא טען שמאז שצפה בתחקיר התגלו אצלו סימנים של פוסט טראומה ומצבו הנפשי התדרדר קשות. אבל קצין התגמולים דחה את בקשתו בנימוק של התיישנות, מאחר שעברו שלוש שנים מיום שחרורו, והוסיף כי "לא נמצאו נתונים עובדתיים ורפואיים המעידים כי המצב בנפשי ממנו הינך סובל אירע בתקופת ועקב השירות הצבאי כמשמעו בסעיף 1 לחוק".

על החלטה זו הגיש המתלונן ערעור לוועדת הערר בבית משפט השלום בחיפה, וצירף חוות דעת של פסיכיאטר שבה נקבע כי הוא סובל "מהפרעה בתר-חבלתית" חמורה עקב התקיפה המינית. הפסיכיאטר העריך שבמהלך השנים הוא עשה שימוש במנגנוני הדחקה, הכחשה, ניתוק והימנעות, שבעזרתם הוא וויסת את תחושותיו.

העלבון והחשש להיחשף

השופט אורי גולדקורן התייחס לסוגיית ההתיישנות והעיר כי ישנה "זירת אירוע" שאינה במחלוקת, וישנו תיעוד רפואי החל מנובמבר 2009. הוא הסביר שיש תגובה כמעט ייחודית לפגיעות מיניות: ההדחקה של הפגיעה ואי שיתוף הזולת באירוע. החשש להיחשף, תחושות בושה ועלבון מונעים מהקורבן לחלוק את החוויה הקשה שעבר.

במקרים רבים שנדונו בבתי המשפט נקבע כי כשקיים הסבר סביר ומשכנע, עצם ההשתהות של מתלונן לא פוגמת באמינות גרסתו.

קצין התגמולים ציין כי לא נמצאו נתונים עובדתיים ורפואיים המעידים כי המצב הנפשי אירע בתקופת ועקב השירות. קביעה זו, הסביר השופט גולדקורן, פירושה שהקצין התגמולים בדק את המקרה לגופו של עניין, ובדיקה כזו מהווה אינדיקציה לכך שהקצין בעצמו האריך למעשה את תקופת ההתיישנות.

בסיכומו של דבר נדחתה טענת ההתיישנות והוחלט שקצין התגמולים יודיע אם קביעתו נוגעת רק לטענת ההתיישנות או גם לגופו של עניין. במקרה שקצין התגמולים יודיע שההחלטה נדחית גם לגופו של העניין, בית המשפט ימשיך בבירור הערעור.