אל תהיו צבועים - מעצר מינהל הוא הכרח / דעה

בימים האחרונים אנו שומעים שיח צבוע סביב סוגיית המעצר המינהלי. כחברה ליברלית אנו מחויבים לומר שאנו לא רואים במעצר המינהלי ככלי חיובי ואין ספק שטוב היה לולא היה צורך בכלי זה. אולם כדמוקרטיה מתגוננת אנו רואים את הדין שלו ככלי הכרחי במאבק בטרור (כולל זה של יהודים) שכן מוסר משמע שזכות המותקף לחיים גוברת על זכות המתקיף לחרות.

מעצר מינהלי מוסדר בחקיקה במדינות מערביות ודמוקרטיות רבות. בבריטניה, דנמרק, קנדה ושבדיה יש בחקיקה הסדרים של מעצר מינהלי כאשר בכל מדינה נקבעו הגבלות שונות בדבר מעצרים אלו. בבריטניה למשל בשנת 2001 נחקק חוק מניעת הטרור פשיעה וביטחון. בחלק 4 של החוק נקבעו הוראות המאפשרות עיכוב של אדם החשוד בטרור או בסיוע לטרור ומעצרו לפרק זמן לא מוגבל. בשוויץ יש בחוקה הסדר המסמיך את הממשלה להוציא צווים ותקנות לשם שמירת הסדר הציבורי וביטחון המדינה.

מעצר מנהלי הוא כלי הכרחי. מאיר אטינגר נעצר (צילום: אהוד אמיתון תצפית)

בישראל יש מגבלות רבות על מעצר מינהלי. המרכזיות שבהם שעל מערכת האכיפה להביא את העצור למשפט תוך 48 שעות, אחרת ישוחרר העצור, בנוסף ניתן לערער על המעצר בפני בית המשפט העליון ואולי החשובה מכולן: לשופט מחוזי סמכות לבטל את צו המעצר אם הוכח שהמעצר לא היה מטעמים ביטחוניים. כלומר אין מדובר בכליאה לתקופות זמן ממשוכות בלא סיבה בניגוד למדווח אלא במעצר לשם הבטחת הזכות לחיים של כולנו.

לצערנו בעקבות פעילות של ארגוני "זכויות אדם", שוחררו בעבר מספר טרוריסטים ממעצר מינהלי וחיש מהר תרמו לביצוע פעולות טרור נגד אזרחי ישראל. רציחתם של גדי ודינה לוי ז"ל בחודש מאי, 2003 על ידי פואד קוואסמה ממחישה את החשיבות של המעצר המינהלי. בישיבת הממשלה למחרת הרצח גילה ראש השב"כ אבי דיכטר כי פואד קוואסמה שוחרר מהכלא הישראלי בדצמבר 2002. ההחלטה על שיחרורו של קוואסמה התקבלה חרף המלצה של השב"כ להאריך את מעצרו. קוואסמה גוייס לפיגוע ההתאבדות בהיותו במעצר בכלא, ושחרורו הלכה למעשה איפשר את הוצאת הפיגוע ורצח הזוג.

לאחר הפיגוע בשבוע האחרון עצרו כוחות הביטחון מספר חשודים בביצוע מעשה הטרור בכפר דומא. ברוב ימות השנה המפגינים נגד המעצר המינהלי הם אנשי השמאל הקיצוני אשר שמים כערך עליון את דת זכויות האדם לדידם הזכות לטרור גוברת על הזכות לביטחון. הם ישללו בתכלית האיסור כל כלי גם אם חיי אדם ייקצרו בשם "הצדק" שלהם.

השבוע הצטרפה מקהלה חדשה לאלה אשר דוחים את עיקרון המעצר המינהלי. אלה מקהלת הצבועים. כן, גם במחנה הלאומי צריך להישר מבט ולומר בקול צלול, מעצר מינהלי הוא כלי קשה, שאינו חף מביקורת אולם הכרחי בדמוקרטיה מתגוננת.

"מי בעד חיסול הטרור?" שאל אריק שרון בליל המיקרופונים. התשובה צריכה להיות חד משמעית - כל החברה הישראלית, מימין ומשמאל, יהודים וערבים.

על מערכת הביטחון והממשלה לפועל בנחישות נגד הטרור לא הבדל דת, גזע ולאום. כמובן שאין חולק שגם המעצר המינהלי צריך להתבצע בהתאם לכללים ולחוקים כלומר עם הגבלת זמן ועם הגשת חומרים לבית המשפט, ועם הזכות לערער ועוד. אולם אסור לחלקים מהמחנה הלאומי להצטרף למקהלה הרדיקלית מהשמאל הקיצוני שמעדיפה את הזכות המתקיף לטרור על פני הזכות שלנו לחיים.