שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שתי הטעויות הכי גדולות בגמילה מחיתולים
    חושבים שעכשיו הזמן האידיאלי לגמול את הילד מחיתולים? מרגישים שהוא בשל לתהליך? לא בטוח שתחושת הבטן שלכם נכונה. כך תדעו אם הגיע הרגע המתאים ותחסכו אכזבות מיותרות בניסוי וטעייה

    הגיע הזמן: חודש אוגוסט הוא ההזדמנות האחרונה של ההורים לגמול מחיתולים את הילדים לפני תחילת שנת הלימודים הקרובה.

     

    הגישות לתהליך הגמילה הן שונות. בעוד שבגישה הרווחת הדגש הוא על 'בשלות' הילד לגמילה, נכונותו, רצונו ושיתוף הפעולה שלו, בגישת "היענות לצרכים" הדגש הוא על 'בשלות' ההורים להובלת התהליך, נכונותם, נחרצותם ונחישותם לקחת אחריות על התהליך.

    מתי יודעים שהילד בשל?  (צילום: shutterstock)
    מתי יודעים שהילד בשל? (צילום: shutterstock)

     

    הנה שתי הגישות וטעויות נפוצות של הורים בכל אחת מהן:

     

    "זה התחיל מהילד"

    "התחלנו את הגמילה כי הילד רצה... הוא ביקש... הוא הראה סימנים". ההורים האמינו לתומם שכשהילד מביע רצון או ענין בגמילה – זה הזמן הנכון להתחיל, ובעיקר הניחו וקיוו שזה מה שיבטיח את ההצלחה. כך קראו וכך שמעו: שהתחלת תהליך הגמילה צריכה לבוא מהילד.

     

    ההורים נשמעו להמלצה הזו וחיכו. חיכו שהאות יגיע.למזלם הטוב, לכאורה, היה שווה לחכות – כי הנה זה הגיע (זאת לעומת ההורים האומללים שמחכים ומחכים ולחרדתם ההולכת וגוברת נדמה שזה לעולם לא יגיע מהילד, והוא או-טו-טו כבר בן ארבע).

     

    איך צריך להגיב ל"פספוסים"?

     

    כאמור, האות ניתן על ידי הילד וההורים פוצחים בגמילה. ביום-יומיים הראשונים זה מתקדם נפלא. אולי אפילו שבוע-שבועיים. אבל פתאום – משהו קורה והילד כבר לא משתף פעולה, לא יוזם, מפספס, לא מסכים לבוא לשירותים,אולי אפילו דורש חיתול. ההורים משתוממים: מה קורה פה?! איך זה יתכן? הרי הילד בעצמו רצה! ולהגנתם יצטדקו ויאמרו: זה לא אנחנו שלחצנו, הילד בעצמו ביקש להוריד חיתול.

     

    ובכן, ההורים גילו ש"ככה לא בונים חומה": שעל הבעת רצון, יוזמה או הבטחה של פעוט בן שנתיים-שלוש אי אפשר לבנות ולהוביל תהליך חינוכי. הם גילו שלפעוט אין את יכולת הראייה ארוכת הטווח שיש למבוגר, שאין לו את הידע וההבנה, שאין לו את שיקול הדעת ויכולת קבלת ההחלטות שיש להורה.

     

    ההורים גילו שלפעוט אין את הנחישות, הסבלנות וההתמדה הנחוצים לכל תהליך חינוכי באשר הוא, ולתהליך הגמילה מחיתולים בפרט.

     

    תיקון החשיבה השגויה:

    תהליך חינוכי הוא באחריות המחנך, לא באחריות החניך. תהליך הגמילה מחיתולים הוא באחריות ההורה, לא באחריות הילד. לא יתכן להעמיס על כתפיו הצרות של פעוט את האחריות וההובלה של תהליך הגמילה. על ההורה ליזום את התהליך כשהוא מאמין שזה הזמן המתאים לו ו/או לפעוט. לא צריך לחכות לאיתותים מהפעוט לשם התחלת התהליך. יש פעוטות שלא יאותתו אף פעם. מה אז? לא נגמול אותם?

     

    ויש את אלה שכן יאותתו. זה נחמד ובהחלט עשוי להקל על התהליך. אבל לצערינו לא תמיד אפשר לבנות על זה. כמו שזה בא ככה זה עשוי להעלם, והרצון והמוטיבציה של הפעוט להגמל יכולה להתפוגג מהר מאוד.

     

    לפייסבוק הורים כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו

     

    המלצתי להורים היא להכיר מה תפקידכם בכוח. אתם – המובילים. תהליכים חינוכיים מתחילים בהחלטה השקולה שלכם ונמשכים עד הגעתכם ליעד, וזאת בזכות האמונה שלכם בצדקת דרככם החינוכית. קרה והילד יזם תהליך חינוכי – עיצרו לרגע להרהר בכך, ובדקו אם לכם (!) מתאים לתת אור ירוק לתהליך. יש סיכוי סביר ביותר שההתלהבות העכשווית של הילד תעלם מול הקשיים שיחווה ובסופו של דבר התהליך ייפול על הכתפיים שלכם (שזהו המקום הטבעי שבו אמור תהליך חינוכי להיות מלכתחילה).

     

    אם אתם מבינים שאתם לא פנויים להקניית התהליך בעת הזו – עדיף שתנסו להרגיע, ברגישות ובתבונה, את היוזמה של הילד ותמנעו בכך עוגמת נפש מיותרת לכולכם בהמשך. כמובן שהאפשרות הטובה ביותר, במקרה שהילד יזם, תהיה שתחליטו שנכון לכם להצטרף אליו ליוזמה, תאמינו ותקוו שהוא יעמוד במשימה שלקח על עצמו, ובו בזמן תערכו לאפשרות שתאלצו להעביר את האחריות על ביצוע המשימה בחזרה אליכם במידה שהילד 'יתעייף'.

     

    ואם קרה שילדכם עדיין לא מראה ענין בגמילה ואינו יוזם, ועם זאת לכם ברור שהגיע הזמן לגמול אותו – זכרו שהצלחת התהליך אינה קשורה לשאלה האם הילד יזם או מעוניין. הצלחת התהליך מבוססת על היכולת שלכם לסמן את המטרה, ליזום תהליך ולהוביל את הילד ליעד החינוכי הראוי.

     

    הילדה מודעת לחיתול, רוצה להיפטר ממנו ומבינה שעושים צרכים בשירותים? זה סימן טוב:

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    "היא ממש מבינה, אבל..."

    "היא יודעת שלא עושים פיפי וקקי בתחתונים, היא מבינה שעושים צרכים בשירותים". אשליה נוספת שעלולה להתנפץ היא אשליית ההבנה של הילד/ה. ההורים מגלים שלמרות שילדתם נבונה ומפותחת, בוגרת ורגישה, ולמרות שברור לכל מתבונן שהפעוטה יודעת ומבינה טוב מאוד מה נדרש ממנה –משום מה תהליך הגמילה מקרטע, הילדה מפספסת על ימין ועל שמאל ויש תחושה שאין שום הפנמה והתקדמות.

     

    גמילה מחיתולים בשינה: להעיר את הילד לפיפי?

     

    ההורים המיואשים אובדי עצות: "כששואלים אותה היא יודעת טוב מאוד לענות שקקי ופיפי עושים בשירותים. היא מבטיחה שבפעם הבאה היא לא תעשה בתחתונים, אבל ברגע האמת – היא לא הולכת לשירותים ותמיד מפספסת". ההורים לא מבינים מדוע זה קורה.

     

    שימוש בדוגמה קטנה שכולנו מכירים עשויה להבהיר ולפשט את הדברים: אנחנו יודעים ומבינים טוב מאוד שזלילת עוגות היא התנהגות שלילית שאינה טובה לנו. אנחנו נשבעים לעצמנו שלא ננהג כך יותר, ובכל זאת חלקינו ממשיך בהרגל השלילי. מדוע? כי היצמדות להרגלים קודמים היא נטייה אנושית שלא פעם עמידה בפני כל הסבר והבנה.

     

    גם לנו קשה לשנות הרגלים  (צילום: shutterstock)
    גם לנו קשה לשנות הרגלים (צילום: shutterstock)

    זו הנטייה לבחור בהתנהגות שנעימה ונוחה לנו ברגע זה ולא להתאמץ ולנהוג אחרת, גם כשאנו יודעים ומעוניינים לשנות את התנהגותנו. לעיתים קרובות יהיה קשה לנו לחולל את השינוי הנדרש בהתנהגות ללא עזרה של מישהו שיתמוך בנו ואולי אף ייאלץ אותנו להתמיד בתהליך השינוי.

     

    אם אצלנו המבוגרים הקשר בין הרצון, הידע וההבנה לבין ביצוע השינוי עלול להיות רופף ביותר,אין סיבה לחשוב שדווקא אצל פעוטות וילדים הקשר יהיה איתן; לילד שהורגל לעשות את צרכיו בחיתול עד גיל שנתיים, שלוש או יותר – עשוי להיות קשה להיפרד מהרגל זה ולהחליפו בהתנהגות הדורשת תשומת לב מיוחדת ומאמץ מסויים.

     

    תיקון החשיבה השגויה:

    תשלימו עם העובדה שבתהליך הגמילה מחיתולים אין קשר בין מידת האינטיליגנציה וההבנה של הילד לבין יכולתו ליישם את הנדרש ממנו. הנחה זו נמצאת בבסיס גישת ה"היענות לצרכים" המאמינה שניתן לגמול בכל גיל וניתן לגמול כל ילד (גם אם זהו ילד הסובל מעיכוב התפתחותי).

     

    עליכם לוותר על ההסברים שלכם, ה"חפירות" והטפות המוסר בצד ופשוט לתמוך בתהליך באופן אקטיבי על ידי כך שתיקחו את האחריות ותיזמו את הבאת הילד לשירותים מבעוד מועד ולא תצפו שהילד ייזום ויעשה זאת בעצמו כי "הוא מבין מה נדרש ממנו".

     

    גישת ה"תזרמו עם הילד" מבוססת על האמונה שהאחריות על הצרכים היא על הילד. זה נשמע נכון, טוב ויפה אך במציאות יש יותר מדי מקרים בהם הילד לא נושא באחריות הזו כפי שהוא אמור לעשות.

     

    אם אתם, ההורים, מבינים שילדכם יכול וצריך להיות גמול מחיתולים - עליכם לקחת את האחריות על תהליך הגמילה מחיתולים ולא להטילה על הילד אם לא הוכיח שהוא מסוגל לשאת באחריות הזו.

     

    יחד עם זאת, כמו בכל תהליך חינוכי אחר, כך גם בגמילה, מהרגע שלקחתם את האחריות אתם כמובן תעודדו ותשאפו (עם הסבלנות המתאימה) להעביר את האחריות אל הילד. כשתפעלו כך תמצאו את עצמכם נוטלים את מקומכם הטבעי והנכון בתהליך החינוכי והופכים להיות מהורים זורמיםלהורים מובילים.

     

    הכותבת היא יועצת חינוכית-התפתחותית M.A, עוסקת בהדרכת הורים, טיפול CBT ואימון. מחברת הספר "היענות לצרכים - גמילה (מוקדמת) מחיתולים "

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "שתי הטעויות הכי גדולות בגמילה מחיתולים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    תהליך הגמילה מחיתולים הוא באחריות ההורה
    צילום: shutterstock
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים