לא הכל שחור-לבן בירושלים

ביום שישי האחרון אכלתי ארוחת ערב אצל חברים, דתיים "מהזן הירושלמי". תמר סיפרה לי שמדי שנה בשבועות היא לוקחת את הבנות שלה למושב נהלל, מקום היוולדי, כדי שיוכלו להריח את ריחו של חג חקלאי. "אבל מה עושות הבנות שלך בחג שכולו חילול שבת?" בלי למצמץ תמר הסבירה לי שחשוב לה שהבנות שלה יכירו צדדים אחרים של החברה הישראלית.

עוד דעות ב-ynet

מי יגן על החיילים שלנו בעולם?

סוף סוף המרד ברבנות החל גם מבית

פיצוץ גשר מעריב - על מה לא נסלח?

ואז חזרתי , מוקסמת מהחוויה הפלורליסטית של ארוחת ערב עם אסופת אנשים בעלי צביון דתי לא מוגדר - פתחתי חדשות וראיתי שהכותרת הראשית מדווחת על הפגנות של חרדים בירושלים, כנגד פתיחתו למחרת, בשבת, של מתחם הקולנוע יס פלאנט. יכולתי לדקלם בעל פה את כותרות הדיווחים - הכפייה הדתית חוזרת, פלאשבקים לכביש בר אילן, חרדים נגד חילונים, וכו. מיחזור אינסופי של מציאות שכבר מזמן השתנתה, אך מרבית הציבור והתקשורת בדיליי לקבל זאת.

מציאות ירושלמית חדשה שבה הציבור החרדי נהיה עצלן יותר (רק מאה חרדים הגיעו ל"הפגנות ההמוניות", כי דוגרי למי יש כוח להפגין ב 40 מעלות עם שטריימל), הציבור החילוני פיתח ביטחון עצמי - ובעיקר - הציבור הדתי-לאומי נהיה מתוחכם וחדשני.

ממש באותו בוקר שבת, רחוק יותר מעיניה של התקשורת - נפתח גם בית קפה חדש בגן העצמאות בליבה של ירושלים, לאחר מאבק ממושך של עסקני העדה החרדית נגד פתיחתו של עוד מקדש חילוני עם חלב מוקצף וסלט קינואה הפועל בשבת. אבל שנייה, הסיפור מסתבך: הקפה בגן העצמאות בחר לפתוח את דלתותיו בשבת - אך להישאר כשר לחלוטין. סטארט אפ קולינארי מבית היוצר של ירושלים. בתור חובבת גדי בחלב אמו תהיתי לרגע מה הפשר - אם ממילא הקפה פתוח בשבת והפסיד את הלקוחות הדתיים - למה שלא יתהדר במנת צ'יזבורגר נוטפת רגשות אשמה?

ואז נזכרתי בתמר - שעושה מדי שנה בחג השבועות צעד גדול כדי לחגוג ישראליות משותפת. וחשבתי - שגם אני אשמח לעשות צעד משלי (וכמובן שרק אם לא יכריחו אותי). שאם מסעדות ירושלמיות הפתוחות בשבת יוכלו לוותר על הקלמרי והצ'יזבורגר ולהיות כשרות - אני ותמר נוכל לשבת באותה מסעדה באמצע השבוע, ולקיים ביחד את המצווה היהודית החשובה ביותר - לבלוס.

אז נכון - הרבנות הראשית מסרבת לתת תעודת כשרות לעסקים שפתוחים בשבת, וזאת בניגוד גמור להלכה (כשרות נוגעת לאוכל בלבד, ולא לשעות הפתיחה של המסעדה). אבל סוגיית הכשרות, בדיוק כמו מתווה הגז ופרשת רונאל פישר - דורשת מידה של עומק בכדי להבין אותה, וכך קורה שרוב הציבור נוהה אחר כותרות וקלישאות ולא באמת מבין בפרטים.

אז אפשר לדבוק במאבק חילוני ארכאי סטייל פעילי מרץ הכעוסים. אפשר לדבוק בחוקי הכשרות של הרבנות הראשית שבינם ובין ההלכה היהודית אין הרבה (אבל כסף יש כמובן והרבה). אבל אפשר להיות יצירתיים, מתקדמים, הגיוניים - ולומר: חלאס, בואו נמצא פתרון חדש - מסעדות כשרות הפתוחות בשבת: אתה תחבוש כיפה, אך תוותר על תעודת הכשרות המפונפנת של הרבנות, ואני אוותר על הצ'יזבורגר. ביננו - ממילא אמא שלי אומרת שבשר אדום זה לא בריא...

הכותבת היא מנכ"ל עמותת 'רוח חדשה' בירושלים