כשכנרת על גג העולם עושה עלייה
בעיצומה של קריירה בינלאומית החליטה הכנרת הרוסייה מריאנה וסילבה לארוז הכל ולעלות לישראל. "בקיבוץ מצאתי מקום לנשום אוויר". לקראת קונצרט נדיר בו תבצע אחת מיצירותיו המורכבות של פגניני, היא מספרת על קסם המדבר ואיך לומדים עברית בין הופעות עם גדולי המוזיקאים מסביב לעולם
בגיל 28, עם קריירה מוזיקלית בינלאומית ומשרת הוראה יוקרתית באקדמיה המלכותית למוזיקה במדריד, החליטה לפני חודשים ספורים הכנרת הרוסייה, מריאנה וסילבה, לעשות את הצעד הכי פחות צפוי: עליה לישראל. היא ארזה חפצים ושובצה, בעזרת הסוכנות היהודית, ללימודי אולפן בקיבוץ רביבים שבנגב בו החליטה להישאר. מהחולות של הנגב היא ממריאה לקונצרטים ברחבי אירופה.
"בין הקונצרטים, הטיסות והסטודנטים, אני מוצאת את עצמי פתאום פה, בקיבוץ, בין אנשים 'נורמלים' ונהדרים. הטבע פה יפהפה וזה ממלא באנרגיות שאי אפשר שלא לספוג. נעים לי ואני מרגישה נינוחה. אני שמחה שמצאתי מקום לחיות בו שבו אפשר גם לנשום אוויר. מאז שהגעתי ניגנתי כבר בכמה קונצרטים באירופה והעברתי כיתות אמן כך שלפחות בינתיים, סגנון החיים שלי לא ממש השתנה", אומרת וסילבה בראיון לקראת קונצרט חד פעמי ויוצא דופן, שייערך הערב (ה') באולם ימקא בירושלים וישודר בשידור חי בקול המוזיקה.
וסילבה תבצע בקונצרט את מכלול הקפּריצ'י של פגניני, אסופה של 24 יצירות קצרות שמבוצעת לעתים נדירות בשלמותה בשל הדרישות הטכניות התובעניות שהיא מציבה למבצעים. ביצוע של מכלול הקפּריצ'י הוא אתגר שצלחו יחידים ובהם יצחק פרלמן ושלמה מינץ. זו אחת הפעם הנדירות שיבוצע בישראל בשלמותו.
"מאז שנכתבו, היו הקפְּריצ'י האוורסט שאת פסגתו מקווים אחדים מהכנרים לכבוש", אומר המלחין עודד זהבי: "זהו שיא העולם בכנרות, שיא הנגינה, שיא היכולת להחזיק את הקהל פעור פה ושמוט לסתות". זהבי מדבר על השילוב שמגולם ביצירה בין אמנות גבוהה לשעשועים. "כינור קטן ומאמץ וירטואוזי גדול. האדם נגד מגבלותיו, פגניני הקוסם-הלהטוטן שובר את מחסום היכולת האנושית בהציבו שיאים חדשים של וירטואוזיות. והקהל? ספק משתומם ולא מאמין, ספק מחכה למעידה המתבקשת, לקשת שתישמט, לאמן שיתמוטט מהמאמץ".
מוזיקולוגים רבים מתייחסים ליצירתו של פגניני כאל ספורט אתגרי, תצוגת תכלית מרהיבה כמו לוליין על חבל דק או אמנית טרפז בקרקס. וסילבה, למותר לציין, לא אוהבת את ההשוואה: "אנשים נהנים מלהתבונן במונה ליזה או בונוס ממילו. יש דברים יפהפיים בעולם שאנשים רוצים לגעת בהם כמו הפרטיטות של באך והקפְּריצ'י של פגניני. ליסט אמר על פגניני שהוא מלך כל האמנים. את היצירה הזו הקדיש פגניני לכל האמנים. לא מדובר רק באתגר אתלטי או בהתגברות על קשיים טכניים, זו האישיות של פגניני, המהפכה שעשה במוזיקה לכינור, הטכניקה החדשנית שהביא לביצועיו בעוד שהוא מרחיב את האפשרויות הטמונות בכלי שהופכים את היצירה הזו למשמעותית.
"פגניני הוציא את הכינור מהסלון אל אולם הקונצרטים וגרם לו להישמע כמו תזמורת שלמה, גם כשהוא עומד לבד על הבמה. הקפְּריצ'י עשו מהפכה בשפת הכינור, באקספרסיביות, בניגוד הצלילי העשיר ובאפקטים. אף אחד מהדברים הללו לא היה קיים לפניו. גם לאחר מותו אנשים חשבו שהקפְּריצ'י כל כך קשים שאי אפשר לבצע אותם. יאן קובליק היה למעשה הראשון שעשה את זה. אז האמת היא שמה שהמוזיקולוגים אומרים פשוט לא מגובה".
וסילבה, ילידת סנט פטרבורג, היא בת למשפחת מוזיקאים. את שיעורי הכינור הראשונים קיבלה בגיל 5 מאביה, בוריס וסילייב, שמשמש גם כיום ככנר שני בתזמורת בית האופרה מרינסקי. בגיל 7 קיימה את הרסיטל הראשון שלה וכשבגרה המשיכה ללימודי מוזיקה גבוהים בקונסרבטוריון של סנט פטרבורג ובאקדמיות למוזיקה בוינה ובקלן. ברשימת התחרויות הבינלאומיות בהן קטפה את הפרס הראשון היתה זו התחרות בסיון-ואלה שבשוויץ שהפגישה אותה לראשונה עם הכנר שלמה מינץ, שפרש עליה את חסותו.
"מאז שאני ילדה שמעתי את השם: שלמה מינץ", מספרת וסילבה. "הדור שלי גדל על המורשת המוזיקלית שלו. המפגש הראשון שלנו היה בקונצרט הסיום של התחרות בשוויץ ומיד לאחר מכן הזמין אותי להשתתף בקונצרט נוסף עליו ניצח. מינץ שפט גם בתחרות בבואנוס איירס שבה זכיתי בפרס הראשון. קיבלתי ממנו שיעורים וכך למעשה התחיל הקשר בינינו. הביצוע שלו לקפְּריצ'י של פגניני הוא השראה".
על אף גילה הצעיר, לאורך הקריירה שיתפה פעולה עם מוזיקאים בעלי שם בהם לצד מינץ גם המלחין והמנצח קז'ישטוף פנדרצקי, המנצח ויקטור ימפולסקי, המנצח תומס זנדרלינג והפסנתרן איתמר גולן. "אני מרגישה יותר מחוברת לדור המוזיקאים הקודם ומשייכת את עצמי אליו", אומרת וסילבה ומדגישה: "אני חושבת שמה שמאפיין את הדור הזה לצד הטכניקה, הם כנות ורגש".
אם מסתכלים על מפת המוזיקה כיום, אפשר עדיין לומר שהאסכולה הרוסית שולטת. את מרגישה חלק ממנה?
"בפירוש כן על אף שצריך להיות זהירים עם המונח הזה. צריך לזכור שלאופולד אאור, מי שנחשב לאבי האסכולה הרוסית לנגינה בכינור, היה למעשה הונגרי יהודי שהגיע לרוסיה כדי להחליף את הנריק ויניאבסקי בקונסרבטוריון בסנט פטרבורג. לפני כן למד אצל יוזף יואכים שהשתייך לאסכולה הגרמנית ולאחר מכן נסע לארצות הברית. בשלב זה האסכולה הרוסית והאסכולה האמריקנית התערבבו. זה מורכב. מה שמעניין אותי זה שרוב הכנרים הגדולים במאה ה-20 היו יהודים. אני חושבת שיש קשר בין זה לבין המהלכים ההיסטוריים שעברו על העם היהודי באותה התקופה"
למה הכוונה?
"אני מוצאת קשר מובהק בין אירועים היסטוריים, פוליטיים וחברתיים לבין התפתחות התרבות ובאופן ספציפי מוזיקה. אני חושבת שהמוזיקה היתה סובלימציה לסבל ומאחר והכינור הוא כלי יהודי מובהק מדורות, הדבר בא לידי ביטוי בצמיחה אדירה של כנרים ממוצא יהודי. זו שאלה פילוסופית - הקשר בין מלחמות להתפתחות אמנותית, יצירתית, תרבותית. אבל אם את שואלת לדעתי האישית - אני מאמינה שהדרמות והזוועות שאנשים חוו במהלך המאה הקודמת לא יכלו שלא להשתקף בנפשותיהם או להיות מגולמות למשהו"
עד כמה היהדות נוכחת בחייך?
"עד לגיל 14 לא ידעתי כלום על יהדות. כלומר, ידעתי שהוריי באים מלאומים שונים אבל לא יותר מזה. המוזיקה והכינור היו הדת שלנו בבית".
בגיל מאוחר יותר גילתה דרך העץ הגנאולוגי שמצאה אצל סבתהּ, אם אביהּ, קשר משפחתי למשורר והסופר הרוסי, בוריס פסטרנק. מחבר הרומן "דוקטור ז'יוואגו", זכה להצלחה גדולה במערב והוכתר כחתן פרס נובל לספרות אך נאלץ לוותר על הכבוד לאחר שהספר הוכרז במולדתו כאנטי-סובייטי. "שם המשפחה של סבתי לפני נישואיה היה פסטרנק. לאחר מותה גיליתי בביתה את העץ המשפחתי, שעל פיו נראה שהמשפחה, שברחה מהפוגרומים באודסה, אכן קשורה למשפחתו של בוריס פסטרנק. יכולתי להשתמש בשמו אבל לא עשיתי את זה. גם לא המשכתי לחקור את הנושא לעומק", אומרת וסילבה.
איך את מסתדרת עם העברית?
"אני מאד אוהבת את השפה. למרות שהפסדתי שיעורים בגלל הקונצרטים, הלימודים לא קשים לי. עברית שונה מאד מהשפות שאני מכירה ואני מוצאת בה עושר, עצמה ורכות. כמו שבישראל אני מרגישה בבית, כך גם בשפה העברית שנותנת לי תחושה שאני נוגעת במשהו עתיק ונצחי".
