נגישות אתרי אינטרנט: הציון בלתי מספיק

בעלי מוגבלויות - נכים, עיוורים, חירשים ובעלי לקויות אחרות, נאבקים בצורה מתמדת על זכותם הבסיסית לקיים אורח חיים נטול קשיים עד כמה שאפשר. בשנים האחרונות אפשר לראות התעוררות מסוימת - אף שהיא בלתי מספקת בעליל - בכל הנושא של נגישות אתרים: התאמת מבנים ציבוריים לבעלי מוגבלויות שכוללת תוספות כמו רמפות ומעליות, חניות ושירותי נכים, רמזורים מצפצפים, כתוביות ומתורגמנים לשפת סימנים שמופיעים בתוך בלון זעיר בתחתית מסך הטלוויזיה. אולם יש תחום שבו המאבק לנגישות עדיין בחיתוליו - נגישות אתרי אינטרנט.

באוקטובר 2013 תוקנו תקנות נגישות לשירותים במסגרת חוק שוויון זכויות לבעלי מוגבלויות - הכוללות גם נגישות לאלה הניתנים באינטרנט. על פי התקנות הללו, אתרי אינטרנט קיימים יחויבו לעמוד בכללי הנגישות בתוך שלוש שנים, ואילו אתרים חדשים – שיוקמו החל מאוקטובר 2015, מחויבים בביצוע ההתאמות הנדרשות בעת ההקמה. גם עמודים או שירותים חדשים הניתנים במסגרת אתר קיים, נדרשים לעבור התאמות שיאפשרו נגישות. עד לחודש אוקטובר 2016, אמורים כל אתרי האינטרנט הישראלים הנמצאים בבעלות ציבורית, או מספקים מידע ושירותים לציבור, להיות מותאמים ונגישים לאוכלוסיית בעלי המוגבלויות ברמות משתנות, וכמובן להצהיר על כך באמצעות סימון מיוחד שיופיע באתר עצמו - תו הנגישות.

המאבק של W3C לנגישות אתרים

העובדה שהחוק הישראלי החליט להתיישר עם תקנות הנגישות הבינלאומיות היא אמנם מבורכת, אולם, כידוע, לפרקטיקה יש לוח זמנים משלה, וכמיליון וחצי תושבים עדיין נאלצים להתמודד עם קשיים מהותיים כמשתמשי אינטרנט. איגוד ה-W3C הוא למעשה קהילה בינלאומית ששמה לה למטרה לפעול למען אופטימיזציה בשימוש במרחב המקוון - כלומר, לוודא שהאינטרנט מגשים את מלוא הפוטנציאל שלו. אחד התנאים הבסיסיים לכך נטועים בנגישות של הטכנולוגיה לכלל האוכלוסייה. גם כשמוציאים מהדיון מדינות עולם שלישי שבהן הטכנולוגיה בלתי מבוססת, עדיין יש פערי שימוש ניכרים גם בקרב האוכלוסייה בעולם המערבי – פערי ידע, פערים כלכליים וגם פערי נגישות.

לשם כך, ב-W3C יצרו תקן בינלאומי מפורט לנגישות אתרי אינטרנט. התקן כולל שלוש רמות נגישות (A, AA, ו-AAA) כאשר החוק הישראלי מחייב את רוב האתרים ביישום התאמות לפחות ברמת AA וסימון תואם. התקן כולל עשרות סעיפים שנוגעים לתחומי הטקסט, הגרפיקה, המדיה, קישורים וקבצים ועוד. תהליך ההנגשה מחייב היכרות בסיסית עם קהל המשתמשים, כך למשל – אתרים שמיועדים לאוכלוסיות של בעלי מוגבלויות אמורים לשאוף להנגשה ברמה גבוהה. התקן לוקח בחשבון גם הגבלות שנובעות מגילם של משתמשים – אוכלוסיות מבוגרות למשל, בעלי קשיים טכנולוגיים, בעלי קשיי ריכוז, קשיי שפה וקריאה וקשיים מוטוריים.

מלבד אלה, אתרים נגישים יאפשרו ניווט קל באמצעות מפת אתר ורשימות תוכן מאורגנות, נגישות של קבצים וקישורים בתוך האתר, אפשרות לשינוי שפת הטקסט ותוכן שמנוסח בשפה שמותאמת ומובנת למשתמשים (להוציא תוכן משפטי).

אז מה קורה באתרים עצמם?

באתר "נגישות" הישראלי, אפשר למצוא מאגר של אתרי אינטרנט נגישים ומסומנים, בחלוקה לקטגוריות כמו רפואה, רשויות מקומיות, אטרקציות ואתרי חדשות. סיבוב מהיר במאגר הדל מעלה תמונת מציאות עגומה עבור משתמשי אינטרנט בעלי מוגבלויות: כ-90 אתרים ישראליים בלבד נמצאים במאגר הזה. אתר האינטרנט של עמותת "נגישות ישראל", למשל, אמנם נגיש, אבל בעצמו לא מותאם ברמת AAA - הגבוהה ביותר, על אף שהוא פונה לאוכלוסיית בעלי מוגבלויות בצורה ישירה.

בקטגוריית הרפואה למשל, אתר קופת החולים היחיד ברשימה הוא זה של "לאומית". באתרים של קופות החולים "מאוחדת" ו"כללית" יש אמנם מיפוי, אפשרות לניווט באמצעות מקלדת ומעבר ללפחות חמש שפות, אולם אין אפשרויות ויזואליות כמו הגדלת טקסט, שינוי צבעים או תמלול. באתר קופת החולים "מכבי", לא נמצאו מאפיינים נגישים זולת מעבר לשפה נוספת אחת ויחידה – אנגלית. לא בדיוק השפה הרשמית השנייה בישראל.

בפורטל השירותים הממשלתיים אמנם קיימת הצהרת נגישות, אולם הסימון וההצהרה מעידים כי מדובר בתקן ישן (לפי הקישור באתר – משנת 2008), הוא מכיל רק שתי שפות (אנגלית וערבית) ואין בו למשל אפשרות להחליף גודל גופן או צבע. אתרי מס הכנסה   וביטוח לאומי הם אתרים נגישים, אתר פיקוד העורף מציע קובץ הנחיות לבעלי מוגבלויות בשפה נגישה והאתר של חברת "ישראכרט" מציע תפריט שלם של אפשרויות ומונגש ברמה גבוהה.