שתף קטע נבחר

אתם חושבים על בית ספר, אני חושב על אהבה

אני זוכר בבהירות ליד מי היא ישבה, אני זוכר את השיער החלק שלה שהתנפנף בהילוך איטי, אני זוכר את נקודות החן, ואני זוכר ששמעתי אותה אומרת בביישנות את שמה

רגע לפני ששנת הלימודים מתחילה, אני נזכר ביום הראשון בכיתה י"א. בזמן שעבור רבים, צמד המילים 'בית הספר' מתיישב בקנה אחד עם בוחני פתע, שעות ארוכות של שינון, מבחני בגרות מלחיצים ומורים שלא מבינים, אצלי מתיישבות המילים הללו עם מושג אחר, אהבה. תמיד פרחתי מאוחר; בכיתה ו' הייתי הילד השני הכי נמוך בכיתה. בחטיבת הביניים, כשכולם רצו להיות פופולאריים, אני חיפשתי את הלא מקובלים כדי להסתובב איתם ולשחק צלחת מעופפת בהפסקות, ורק בכיתה י"א, בפעם הראשונה מזה 17 שנה – התאהבתי.

 

עוד בנושא:

היתה אחת בתל אביב, את הלב היא שברה לי

יצאנו לבדוק: כמה אהבות אמת יש בחיים?

 

אני זוכר בבהירות ליד מי היא ישבה, אני זוכר את השיער החלק שלה שהתנפנף בהילוך איטי, אני זוכר את נקודות החן, ואני זוכר ששמעתי אותה אומרת בביישנות את שמה. הרגשתי דברים שלא הכרתי קודם לכן. חשתי צורך להיות קרוב אליה, לשמוע אותה ואולי אפילו חס וחלילה, לדבר איתה.

 

לאט לאט, בזהירות ומבלי להסגיר את תחושותיי, אפילו הצלחתי. לימים הפכנו לידידים, וכשחשתי שנפשי לא מחזיקה עוד מעמד, נתתי דרור לליבי הקטן לכתוב בסוד שירים קלישאתיים מלאי כאב במחברת הקטנה שסחבתי עמי. כשאזרתי אומץ, אפילו סיפרתי לה איך אני מרגיש.

 

היא סירבה לחיזוריי בטיעונים שונים, אך אני לא הרפיתי ורדפתי אחריה כל שארית התיכון. היינו חברים טובים, לפעמים קצת יותר מזה (אם אתם יודעים למה אני מתכוון), אבל היא אף פעם לא הסכימה לפתוח את צוהר ליבה בפניי ולהתמסר. הייתי סמרטוט לרגליה, חמר בידיה. בקיצור, הייתי ילד טיפש ומאוהב.

 

הייתי ילד טיפש ומאוהב (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
הייתי ילד טיפש ומאוהב(צילום: Shutterstock)

 

זה הדבר הכי חזק והכי גדול שאני לקחתי איתי מהתיכון. לב מתכווץ, תאווה בלתי ממומשת, רכבת הרים רגשית שנעה בין התעלמות לבין חיבוק. בשבילי תיכון זו אהבה, או לפחות הפעם הראשונה וכמעט אחד הבודדות שחשתי ככה. הרגשתי את זה שוב עוד שלוש פעמים, ועם הרביעית, האהבה הגדולה והטובה מכולן, התחתנתי.

 

אחרי התיכון התגייסנו, התגעגענו, אבל היא לא רצתה שנהיה ביחד. כשהתחלתי לשחרר ולהכיר בעובדה שזה כנראה לא יקרה לעולם, יצאתי עם חברים לרקוד באחד מסופי השבוע כשכל החברים הבנים היו בבית. פגשתי מישהי, ובאקט מאוד לא טיפוסי בשבילי גם אז וגם לשנים שיבואו - רקדתי איתה ולקחתי את מספר הטלפון. חשבתי שאהבת התיכון מאחורי והגיע הזמן להמשיך.

 

אין עוד אהבות כמו האהבה הראשונה (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
אין עוד אהבות כמו האהבה הראשונה(צילום: Shutterstock)

 

כשחזרתי לבסיס, שוחחתי עם אותה אהובה סרבנית בטלפון וסיפרתי לה על ההרפתקה שחוויתי. לא התכוונתי לעורר קנאה, פשוט היינו חברים טובים ושיתפנו זה את זו בחוויות שעברנו. טון הדיבור שלה השתנה והזמן פתאום דחק בה והיא הייתה צריכה ללכת, אך הפצירה בי שאתקשר למחרת. בשיחה למחרת היא הציעה לי סוף סוף את ליבה. מבולבל, ביקשתי לחשוב, אבל התשובה הייתה לי ברורה. אותה אהבת בית ספר בוסרית סוף סוף הבשילה. זנחתי את הפוטנציאל הבלתי ממומש והלכתי על הדבר שחפצתי בו זמן רב כל כך. מבחינתי, זה היה פשוט לא ייאמן. התגשמותו של חלום. הילד הקטן שבי שהתאהב אי אז בתיכון, לא הפסיק לקפוץ מרוב אושר. הסכמתי.

 

כעבור שנה נפרדתי ממנה. האהבה עזבה.

 

היום לאהבה הראשונה שלי יש ילד ואיש, ואני נתקל בה לפעמים כשאני חוזר אל העיר בה גדלתי. התחושות התפוגגו, אבל הזיכרונות נותרו צרובים והם מתחברים לי עם המושג תיכון או בית ספר. התחנה הבאה בחיים שמציעה הזדמנות מפתה שכזו היא הלימודים האוניברסיטאיים. גם בצבא יש הזדמנויות, ואחר כך גם במקומות העבודה שלנו וביציאות עם חברים, אבל אין כמו התיכון.

 

המבחר העשיר, ההזדמנות החוזרת, הקרבה. מסיבות הכיתה, פינות העישון, ההתגנבויות בטיולים השנתיים. הלמידה למבחנים והדלתות הנסגרות כנגד אחים ומורים שהכעיסו. כל אלו ייחודיים לתיכון, לבית הספר. רבים מוצאים שם אהבה, אצל חלקם בפעם הראשונה, ואצל יחידי סגולה גם את האחרונה. למוסד הזה שכולנו אוהבים לשנוא יש חיבור מוחלט לאהבה.

 

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: Shutterstock
לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה
צילום: Shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים