מאז הגירושים, הם לא מחליפים מילה
גישור נתפס כהליך חיובי שנותן לצדדים הזדמנות לתקשורת טובה יותר, לעומת הליכים כואבים וארוכים המתנהלים בבית המשפט. אבל אם התוצאה היא תקשורת כמו זו שמתנהלת בין ש' לבין בן זוגה לשעבר, שהפסיקו לדבר זה עם זה, אפשר לשאול – אז בשביל מה זה טוב?
"איך את חושבת שהיחסים ביניכם יתנהלו, לאחר שהגישור יסתיים ותיפרדו?" שאלתי את ש', שישבה בחדר. השאלה עלתה בעקבות הפגישה הקודמת, בה אמר בן זוגה דברים שגרמו לה לרצות לעזוב את חדר הגישור ואת הגישור. "זה לגמרי ברור" היא ענתה לי, "אני לא אחליף אתו מילה אחת והוא לא יכנס לבית שלי".
משהו באופן שבו אמרה את הדברים גרם לי להאמין שהיא מתכוונת לכל מילה, וזה אכן קרה. הפגיעה שחוותה בקשר עם בן זוגה לא מאפשרת לה לקיים אתו תקשורת פנים אל פנים. מאז הפרידה הם מתקשרים באמצעות הודעות כתובות בלבד.
גישור נתפס כהליך חיובי שנותן לצדדים הזדמנות לתקשורת טובה יותר, לעומת הליכים כואבים וארוכים המתנהלים בבית המשפט. אבל אם התוצאה היא תקשורת כמו זו שמתנהלת בין ש' לבין בן זוגה לשעבר, אפשר לשאול – אז בשביל מה זה טוב?
אז ככה: לא כל הזוגות יכולים להיפרד ולהישאר בידידות סבירה. חשוב לזכור שהגורמים לפרידה הינם שונים, ועוצמת הרגשות המתלווה לתהליך הפרידה משתנה מזוג לזוג ומאדם לאדם. ש' ובן זוגה הגיעו לגישור לאחר שהגישו תביעות הדדיות בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה. הטענות שהעלו שם זה כנגד זה היו קשות ופוגעות. ברגע של שיקול דעת, בלחץ של חברים קרובים, הם החליטו לנסות ולפתור את הסכסוך בדרך של גישור.
אך הם הגיעו כשכבר לא נותר ביניהם כל אמון, וכשכל אחד דואג מהשפן הבא שיישלף משרוולו של האחר. כל אחד מהם נשא עמו עלבון ופגיעה של שנים לא טובות ביחד, של מלים מיותרות שהוטחו האחד בשני. ההתנהגות שלהם היתה כוחנית והם התחשבנו על כל דבר, החל מהיחסים ביניהם, דרך היחסים עם בני המשפחה המורחבת וכלה, כמובן, בענייני הכספים. היו רגעים שהיה נראה שאין סיכוי שהם יגיעו בכלל להסכמות.
מגיעים לגישור מתוך חשש
בניגוד לזוגות שמגיעים מתוך רצון טוב להיפרד בשלום, יש זוגות שמגיעים לגישור מתוך רצון למזער את הנזקים שבחשיפת מידע בבית המשפט, ומהגעתו לילדים המשותפים ולחברים. הם גם מודאגים מהתוצאות שעלולות להיות בהליך המשפטי, ובוחרים בגישור על מנת למזער את הנזק. כששואלים אותי אם באמת אפשר להיפרד יפה, אני אומרת שאפשר להקטין את הסבל שבפרידה. כל זוג מגיע עם רמת קונפליקט אחרת, ובגישור אפשר להוריד את רמת הקונפליקט, אבל לא לבטל אותה כליל.
ש' ובן זוגה חסכו מעצמם הצפה של מידע אישי וכלכלי, שתוצאותיה לא היו ברורות להם, ועוררו בהם חשש גדול. הילדים שלהם חוו פרידה קשה של ההורים עם ניכור גדול. בהליך הגישור, כשמחוסר ברירה הם דיברו אחד עם השני, התקבלה ההחלטה להפסיק לערב את הילדים, ומעתה והלאה לשמור עליהם מחוץ למעגל הסכסוך.
לא ניתן היה לפתור את הפגיעות הרגשיות ההדדיות ביניהם, לכל היותר אפשר היה לנטרל חלק מעוקצן. אולי היום הם אינם מדברים פנים אל פנים, אבל הם מצאו דרך תקשורת יעילה יחסית מול הילדים, לעומת האופציה של המשך המריבות ביניהם גם לאחר הגירושין.
ש' אינה מדברת עם בן זוגה לשעבר, וזה לא נשמע טוב, אבל היה יכול להיות הרבה יותר רע אם בכל פעם שהיה מגיע לאסוף את הילדים, הם היו מתחילים להתקוטט. גישור לגירושין אינו הליך רומנטי, בסופו לא ילכו בני הזוג יד ביד אל השקיעה. אם בסוף הגישור התקשורת בין הצדדים יותר טובה (או פחות רעה) ממה שהיתה בתחילת התהליך, זהו הישג שלא ניתן להקל בו ראש וכן, היה כדאי לפנות להליך של גישור.
הכותבת היא עו"ד ומגשרת בתחום המשפחה.
צפו: מה קורה כשהגירושים מסתבכים?
לפנייה לכתב/ת 
