שופט העליון בדימוס מישאל חשין הלך לעולמו
חשין, שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מת בגיל 79. הוא נודע בסגנונו המליצי והציורי ובציטוטיו מהמסורת היהודית, ואמר: "מי שירים יד על בית המשפט העליון, אני אגדע את ידו". לפני חמש שנים שכל את בנו בתאונת פגע וברח
השופט מישאל חשין, שכיהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון, הלך היום (שבת) לעולמו והוא בן 79. בשנים האחרונות נאבק במחלת הסרטן. חשין יובא למנוחות מחר בשעה 17:30 בבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה.
חשין נולד ב-1936 לד"ר שניאור זלמן חשין, אחד מחמשת השופטים הראשונים של בית המשפט העליון. מישאל חשין למד והתחנך בבית הספר העממי הכרמל בתל-אביב ובבית הספר התיכון בית הכרם בירושלים.
בשנת 1957 הוא סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ושלוש שנים לאחר מכן קיבל רישיון לשמש כעורך דין. בשנת 1962 קיבל תואר דוקטור למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בין לבין, משנת 1957 ועד אמצע שנות ה-80, לימד בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה.
בין השנים 1962 ל-1978 הוא עבד בפרקליטות המדינה כסגן פרקליט המדינה. בחמש השנים האחרונות מבין השנים הללו הוא היה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. בשנת 1978 עבר לשוק הפרטי וניהל משרד עורכי דין בירושלים.
בחודש ינואר 1992 הוא מונה לכהונת שופט בבית המשפט העליון. בפברואר 2005 מונה למשנה לנשיא בית המשפט העליון וכעבור שנה פרש לגמלאות.
בפברואר 2006, כשפרש מכס המשפט, אמר חשין: "הילחמו בשחיתות בכל עוז. אל תניחו למלחמה יום וליל. בנפשנו הדבר, בנפשה של המדינה, בנפשו של העם".
הוא נטל חלק בכתיבה של כ-5,000 פסקי דין והחלטותיו התפרשו על כל תחומי המשפט. חשין נחשב אמן הלשון העברית, שכתיבתו העשירה, הציורית והאישית הציג את השופט כבשר ודם החי בתוך עמו. "שיטת המשפט ביחסה לחיים נדמית היא לשחקן העומד על בימה נעה ומסתובבת", אמר בעבר. "אם לא ינוע השחקן, כי אז ייעלם מעיני הקהל אל מאחורי הבימה".
חשין היה זה שהרשיע את הנאשמים בפרשת האונס בקיבוץ שמרת. הוא קבע אז: "כשאישה אומרת 'לא' זה לעולם 'לא'. אין 'לא' שהוא 'כן'". הוא פסל את "נוהל שכן" ואסר להשתמש בפלסטינים כמגן אנושי.
חשין הגן בחריפות על בית המשפט העליון, גם לאחר שפרש לגמלאות. בפברואר 2007 אמר: "אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן. הוא הגיע להיות ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי, אני אגדע את ידו".
ספד לבנו: "אני מחכה לך. אחכה לך כל חיי"
ביוני 2010 הוא שכל את בנו שניאור, שנהרג בתאונת פגע וברח בכביש 5. בנו של חשין רכב על אופניו בעת שנהרג. בהספד קורע לב שנשא על קברו של הבן, אמר: "שניאור אהובי, איש ברזל שלי, פילוסוף של החיים. אני כל כך מתגעגע אליך. כל כך. לשמוע את צחוקך המתגלגל. לראות את השן השבורה מעט בקדמת שורת השיניים העליונה. לראות את עיניך הזוהרות. למשש את שיערך הארוך, ויקינג אהוב. לחבק אותך חזק חזק. לנשק את עיניך. אניח את ראשך על חזי, אניח את ראשי על חזך, ונשב דוממים, דוממים. שניאור שלי, מי ייתן מותי אני תחתיך, בן-בן. נסה אותי וידעת. הנה אני הולך אליך ואתה לא תשוב אליי. חלום בלהות: עוף, גוז, היעלם. הנה הוא שניאור עומד בדלת. חי מחייך וקורא לי לבוא אליו. אולי כדי לבקר את התינוקות, אולי כדי לבלות אבא וילד חצי שעה ואין אדם איתם. אולי. שניאור אהובי, אני מחכה לך. אחכה לך כל חיי".
לפני כשבועיים התראיינה האלמנה רות ל"כלכליסט" והתייחסה גם כן למות הבן: "כל החיים חששתי לשניאור, קודם כשהיה חמש שנים בשייטת ואחר כך כשהתחיל עם צניחה חופשית וצלילות. הוא תמיד חיפש אתגרים פיזיים ותמיד היתה לי תחושה שהוא בסכנה. דווקא נושא האופניים לא כל כך הטריד אותי. הוא היה האדם הכי זהיר בעולם, ממש מר זהירות. כשהיתה תאונה שבה צוללן טבע בחור הכחול צלצלתי אליו בהיסטריה, ואמרתי לו: 'אמרת שלצלול זה לא מסוכן ותראה מה קרה', והוא ענה: 'אמא, אם הוא היה צולל לפי הכללים זה לא היה קורה'. אבל לצערי זה לא היה נכון לגביו. הוא עשה את כל מה שהיה תלוי בו ועדיין קרה מה שקרה".
עוד סיפרה שעברה עם בעלה מירושלים להרצליה "מאז שמישה חלה בסרטן ומתקשה ללכת. במשך 13 שנה חילקנו את זמננו כך שבאמצע השבוע היינו בירושלים ובסוף השבוע בהרצליה, אבל מאז שמצב המחלה שלו החמיר, ובמיוחד אחרי הניתוח בעמוד השדרה לפני קרוב לשנה, עזבנו את הבית ברחביה ועברנו לדירה במרינה בהרצליה. זה פלוס גדול כי הכול במפלס אחד, בלי מדרגות".
רות חשין נשאלה למה דווקא הרצליה, והשיבה "בגלל הילדים. הדירה ממוקמת בין שניאור, שגר בצהלה, ליואל שגר בתל אביב ואפרת שגרה בבית יצחק. אני לא מדברת עליו בלשון עבר, לא יכולה", הסבירה. "הוא איתנו תמיד. זה נשמע כמו אמירה טיפשית, אבל כך אנחנו מרגישים". היא סיפרה על פרויקט "שים לב לרוכב" ועל הקמת מרכז על שם שניאור חשין בפארק הירקון בתל אביב עבור עמותת אתגרים, שמקדמת ילדים ובוגרים בעלי מוגבלות באמצעות ספורט אתגרי. "העמותה נותנת להם כוחות בכך שהיא גורמת להם לעשות דברים שהם לא חשבו שהם מסוגלים. בחרנו להקים מרכז על שם שניאור לעמותה הזאת דווקא כי הוא תמיד אתגר את עצמו, דרש גם מעצמו וגם מאחרים את הבלתי אפשרי".
שרת המשפטים איילת שקד ספדה לחשין בשם מערכת המשפט ואמרה כי "פסיקותיו המקוריות של השופט חשין בשפתו הציורית ימשיכו להיות מופת ומקור השראה לדורות של משפטנים בעתיד. יהי זכרו ברוך". במערכת המשפט הרכינו ראש על לכתו של חשין: "השופט חשין היה אחד מענקי המשפט הישראלי בדורנו, ותרומתו למערכת המשפט היתה עצומה וייחודית".
 |
שרת המשפטים לשעבר ח"כ ציפי לבני (המחנה הציוני), ספדה: "השופט מישאל חשין נפטר היום והשאיר אחריו פסיקה חדה, ישירה, לא מתפשרת עטופה במילים של ספרות יפה, שבה עיצב, מילא תוכן ושמר את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. סוער באופיו, נלחם על דעותיו מאתגר את המונח 'מזג שיפוטי' ומחליף אותו בחדות מחשבה ולשון. הולך מאיתנו כשהוא כואב כאדם את מותו של בנו האהוב שניאור ונלחם כשופט על עצמאותה של מערכת המשפט. מי שירים יד על ביתי, על בית המשפט העליון, אגדע את ידו, אמר. מה שנראה לי אז כהתבטאות קשה, אולי מדי, חייב להישאר בימים אלה יותר מתמיד כציווי אחר מותו. תנחומיי לרות ולמשפחה. יהי זכרו ברוך".
יו"ר האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג הביע צער על לכתו של חשין: "כבוד השופט מישאל חשין אשר נפטר היום היה מענקי המשפט הישראלי. הוא המשיך את דרכו של אביו, משופטי העליון הראשונים והיה משפטן נדיר ומשומרי החותם של הדמוקרטיה ומערכת המשפט הישראלית. הישירות והכתיבה מעוררת ההשראה שלו הן מאבני היסוד של בניין הצדק הישראלי אשר לימדו אותנו שמירה על זכויות אדם ואזרח, שוויון וחופש ביטוי תוך הקפדה על ביטחון ישראל וזהותה היהודית והדמוקרטית. דווקא בימים אלה, בהם מתקיים מאבק על עצמאותו וחופש פעולתו של בית המשפט העליון, פסיקותיו ומורשתו השיפוטית יהדהדו ויסמנו דרך אמיצה ונכונה שלאורה עלינו לפעול".
לפנייה לכתב/ת 
