ככה לא חונכים אצטדיון / טור

1. ככה לא עושים. 1. מצטער, אבל ככה לא חונכים אצטדיון, לא עם 0:0. תפתחו את ספר הכללים השלם של טקסי חנוכת אצטדיונים – ואם אין כזה, אז שמישהו יכתוב כבר – ובטוח תמצאו שם סעיף ברור: חל איסור חמור לחנוך מגרש כדורגל במשחק בלי גולים.

לא, "משחק הירואי", "הגנה נחושה", ו"סגירה נפלאה" - אלה ביטויים שיכולים להתאים לימים רגילים. בערב שבו שולפים אצטדיון דנדש מהניילונים - חייבים לראות גולים. תבוסה מוחצת, תיקו רב שערים או אפילו הפסד ביתי כואב ששולח אלפי אוהדים לסעודה המפסקת במוד הנכון. תיקו אפס? זה לא אוכל. חייבים לפחות איזו קטנה שתרעיד את הרשת ונלך לרשום בפנקסים את הכובש הראשון ב"טרנר".

2. ככה לא עושים. 2. מצטער, בכר, אבל אליניב ברדה היה צריך לפתוח בהרכב. יש דברים שלא עושים ואחד מהם זה לייבש את הסמל והמנהיג שלך במסיבה הכי גדולה בעיר. אפשר למרוח אינספור הסברים על "שיקולים מקצועיים" (וגם אלה לא יחזיקו מים – בטח כשרואים את ארבייטמן פותח לראשונה בהרכב ומבזבז הזדמנויות כמו טירון), אבל יש דברים שהם גדולים מזה. קהילה דרומית שלמה התכנסה לתוך ביתה החדש וביקשה לראות את הבן האהוב שלה רוקד במרכז הסלון, כבר מהפתיחה, לא מתחמם בצד עם הגופיות של המחליפים. והימור שכבר לעולם לא נוכל להוכיח: עם ברדה בהרכב, הג'סטות, המנהיגות והרוח שהוא מייצר – זה היה נגמר אחרת.

5. הו אלונה. אוהדי באר-שבע מתים על אלונה ברקת. אי אפשר לפספס את זה בכל פעם שהיא עולה לדשא או ששמה מוזכר. באותן שניות רמת הדציבלים עולה משמעותית ו"בית הכנסת" הופך לאולם של מופע פופ מצליח. ההשקעה הגדולה והעקבית שלה במועדון והעובדה שמדובר בבעלים אישה בוודאי עוזרים לפופולריות. אני מהמר שגם הסרטון הערוך לתפארת שהוצג במסכי הווידאו ובו נאום הגברת הראשונה של הנגב (ככה הדר הציג אותה) לא יזיק לפולחן האישיות.