מת סטיריקן מצרי שתמך בשלום עם ישראל: "איש הצחוק והנורמליזציה"

"ראשון המנרמלים עם ישראל איננו". זו הייתה הכותרת אתמול (יום ג') בכלי תקשורת רבים במצרים, בעקבות מותו של הסופר, המחזאי והסאטיריקן עלי סאלם, שעורר מחלוקת רבה במדינה בשל עמדותיו האוהדות כלפיי ישראל. סאלם האמיץ, בן 79 במותו, הלך לעולמו ממחלת הסרטן ממנה סבל תקופה ארוכה.

גם לאחר מותו נותר סאלם שנוי במחלוקת במצרים. יש שהעדיפו לזכור אותו בשל המחזה הקומי המפורסם שלו "בית הספר למופרעים", ויש שהזכירו בעיקר את עמדותיו בנוגע לישראל. הראיון האחרון של סאלם הוענק לאיש התקשורת המצרי, ג'אבר אל-קרמוטי, בתוכניתו בערוץ און TV ושם פרס שוב את משנתו בנוגע לישראל.

"ישראל אינה מדינת אויב והאינטרס שלה הוא שמצרים תהיה חזקה ולא כמו מדינות אחרות כמו סוריה שכנופיות שולטות בה", הבהיר סאלם באותו ראיון. בדבריו, שהפכו בינתיים למעין צוואה, הוסיף: "ישראל לא מהווה שום איום עבור הביטחון הלאומי של מצרים. אני מייחל לכך שההנהגה המדינית במצרים לא תתבייש מהשלום שנשיא מצרים המנוח אנואר סאדאת כונן עם ישראל".

סאלם, בניגוד להוגי דעות רבים במצרים, הביע כבר בשנות השבעים תמיכה ביוזמת השלום של סאדאת, וזאת למרות שאחיו נהרג במלחמה ב-1948. לביקור ראשון ושנוי במחלוקת בישראל הוא הגיע ב-1994, 17 שנה אחרי החתימה על הסכם קמפ דיוויד. בעקבות אותו ביקור, שאליו יצא אפילו בלי לספר לשלוש בנותיו, הוא כתב את הספר "מסע לישראל", שתורגם בין היתר לעברית ולאנגלית, ותיאר את רשמיו ופגישותיו עם ישראלים.

מאז אותו ביקור, שעורר תרעומת רבה במצרים ובעולם הערבי - ובעיקר בקרב האליטה התרבותית - זכה סאלם לביקורות רבות ועמד בפני ניסיונות לגרשו מאגודת הסופרים המצרים ומהתאחדות הכותבים במצרים. אך סאלם נותר בשלו ולא שינה את עמדותיו כלפי ישראל. ב-2005 הוא עמד לקבל תואר ד"ר של כבוד מאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע לאור פועלו, אך השלטונות במצרים לא נתנו לו היתר לצאת ולקבל את הפרס. חודשיים לפני כן ביקר בישראל ונפגש בין היתר עם סטודנטים באוניברסיטה העברית.

איש העסקים המצרי הקופטי, נג'יב סוויריס, ספד לסאלם בציוץ בחשבון הטוויטר שלו ורמז על אכזבתו מכך שלא קיבל מספיק כבוד: "עלי סאלם, רחמי אללה עליו. בפגישה האחרונה שלי איתו הוא אמר לי שצריך לעשות פרס לסופר שכל חייו לא קיבל שום פרס". בציוץ אחר נאמרו דברים שונים לחלוטין. "אני לא שמח לאיד כשמישהו מת, אך אני שמח על לכתו של חייל שנלחם למען ישראל על אדמת מצרים", כתב בחשבון הטוויטר שלו העיתונאי המצרי וואיל אל-קנדיל, הידוע בביקורתו החריפה נגד המשטר המצרי הנוכחי.

אך בניגוד לבוטות של העיתונאי המצרי היו גם כאלה שהיו עדינים יותר בדבריהם על סאלם לאחר מותו. "חלקתי רבות על עלי סאלם בנוגע לדרישתו לנרמל את היחסים עם ישראל ולהתעלם מהסוגיה הפלסטינית, אבל הוא היה סופר יוצא דופן. דעותיו פחות מצאו חן בעיניי", כתב הסופר יוסוף אל-קעיד.

המשורר אחמד עבד אל-מעטי חיג'אזי הגיב: "אני לא מפקפק לרגע בכך שכאשר החליט לבקר בישראל סאלם היה כנה עם עצמו. הייתי מעדיף שהוא היה דן בסוגיה עם הוגי הדעות המצריים לפני ביקורו בישראל". לדבריו, סאלם הביע את רצונו לשלום בצורה תיאטרלית: "אני לא מאשים אותו, אבל איני מסכים איתו כי ישראל עדיין אויבת והעוינות הזו תימשך כיוון שהיא לא יכולה להישאר בתוך המולדת הערבית".

סאלם, שנולד ב-1936 במחוז דמיאט צפונית מזרחית לקהיר, התפרסם - פרט לדעותיו על ישראל - בזכות מחזותיו הקומיים וההומור שלו שכה מאפיין את האוכלוסייה המצרית. ב-1963 הוא כתב את המחזה הראשון שלו "האנשים שברקיע השמיני", אך התפרסם כאמור בזכות המחזה "בית ספר למופרעים" ב-1973 שבו כיכב גדולי שחקני מצרים, עאדל אימאם. המחזה מתעד כיצד מורה לפילוסופיה מגיע לכיתה של מופרעים כדי להשליט סדר בדרכו הייחודית שלו. בסך הכול כתב סאלם 15 ספרים ו-27 מחזות.

"איש הצחוק והנורמליזיציה", נכתב על סאלם אתמול באחת הכותרות בתקשורת המצרית ונראה שגם אחרי לכתו מורשתו תמשיך לעורר מחלוקת. סאלם אמנם נחשב לקול חריג בנוף המצרי, אך הוא אינו קול בודד. רק לפני שנה נדם עוד קול כזה - העיתונאי חוסיין סראג', סגן עורך השבועון "אוקטובר" שביקר פעמים רבות בישראל ומחזיק בדעות דומות לשל סאלם, מת אשתקד. "אתם עם ככל העמים", אמר סראג', שהאזין לצה"ל במלחמת יום הכיפורים, בשיחה עם ynet לרגל 40 שנה למלחמה.